"אני לא מלווה כסף," היה צליל של סופיות בקולו. "אני אתן לך, בכל אופן, את ההזדמנות למכור לי את שירותייך... מזמן לא היתה לי מציצה ממש טובה. בכל אופן, כדאי שתחליטי מהר." טוני הצביע על שעון הקיר, שהראה שש ועשרה. "אין לך פגישה בשבע?"
16/07/2005 20:32:00
התרגומים בבלוג מכילים תיאורים אירוטיים מפורשים, גסויות וקטעים בוטים העלולים לפגוע ברגשות קוראים מסויימים. אלה מכם הממשיכים לקרוא מצהירים בעשותם כן שמלאו להם 18, ושחוקי המדינה בה הם נמצאים מתירים להם קריאת סיפורים גסים במיוחד. תהנו!
אקדים ואתנצל עמוקות על האיחור – עוד מעט קט ולראשונה בהיסטוריה הסוודיריגאילובית היה עובר שבוע בלי פוסט, ר"ל. אני מקווה שהתרגום הארוך למדי יהווה פיצוי מספיק, זה סיפור מאוד נחמד (נחמד, נו. נחמד בעיני סוטים) של טרי מדיסון, אחת הכותבות הטובות בתחום. למתעניינות, גם "עקרת בית" שלה, וגם "אקסית שרלילה". הסיפור הזה מעט גס וnc יותר מהאחרים, אך עדיין שומר על הקלילות האופיינית.
M/F MM/F oral cons? nc
קארן הביטה בידיה בעצבנות כשישבה מול הבוס שלה.
"אז... מה אני יכול לעשות בשבילך, קארן?" שאל טוני, המנהל שלה.
"אני..." קארן שילבה את רגליה, שהיו הנכס הטוב ביותר של המזכירה הצעירה והברונטית. "אני תהיתי... קיויתי... שאני אוכל אולי לקבל העלאה, מר מקסוול. אני מתכוונת... עבדתי מאוד קשה..." היא נשכה קלות את שפתה.
טוני הקדיר את פניו. "העלאה?
קארן, את יודעת מה המדיניות שלנו. הערכת עובדים בחודש ינואר."
קארן, את יודעת מה המדיניות שלנו. הערכת עובדים בחודש ינואר."
"אני יודעת... אבל... ובכן..."
"מצטער, קארן. אני לא יכול לתת לך העלאה." אמר טוני בהתנצלות.
"אוממ... אתה חושב שיהיה אפשרי לקבל מקדמה, אם כך?" קארן ניסתה לא להשמע נואשת מדי.
"את יודעת שיש לנו כללים מאוד נוקשים בתחום השכר. לא הייתי יכול לתת לך מקדמה אפילו אם הייתי רוצה. למה את כל כך צריכה את הכסף?" טוני מקסוול שאל בטון מודאג... למרות שהכיר לא רע את צרותיה הפיננסיות של קארן. טוני דאג לבדוק לעיתים קרובות את שימוש העובדים במערכת הטלפונים, וגובי-חובות התקשרו לקארן עשר פעמים ביום. שלא להזכיר את הפעמים בהן הביט מחלונו וראה כיצד נציגים חסונים של גזע גובי-חובות שעכבותיו פחותות ניגשים אל קארן במגרש החניה, והיא עומדת ליד מכוניתה, שעלתה הרבה יותר ממה שמישהי עם שכר כמו של קארן יכולה לקנות, מתחננת לעוד כמה שבועות, קצת יותר זמן, בבקשה.
הבוקר היה עוד אירוע כזה, כשקארן אוגפה בידי שלושה בריונים גדולים ומכוערים. טוני לא שמע הרבה מהשיחה, אבל קלט חלק ממנה, משהו כמו "יש לך עד היום בערב..." קארן העבירה את רוב היום בטלפון, עושה טונות של שיחות אישיות לכל מי שיכול להיות לו קצת כסף מיותר להלוות לה. לא היה לה מזל... כך שטוני לא היה ממש מופתע כשהמזכירה הקטנה, המודאגת, ביקשה להפגש איתו.
"דברי איתי, קארן. את באיזו צרה?"
"ובכן... אני... משהו כזה... אני צריכה להחזיר קצת כ-כסף..." קארן שיחקה בעצבנות בתליון היהלום שלצוארה, בו התהדרה בפני יתר עובדות המשרד כתום אחד מסיבובי הקניות הכפייתיים שלה.
"אוה... זה הכל!" הגיב טוני בטון ידידותי של 'אני לא רק הבוס שלך, אני החבר שלך!'. "כמה את צריכה?"
קארן, פניה מתבהרים לנוכח גישתו המסייעת בבירור של הבוס, חשבה לרגע. "אומ... ארבע... ארבע מאות."
"ארבע מאות?!?!" הזדעק הבוס, מזייף תדהמה למרות כבר ידע את הסכום המדוייק. הבעת החרדה שבה לפניה של קארן. "הם לא יתנו לך לשלם את זה בתשלומים?"
"אומ... ובכן... מר מקסוול.. אומ.. זה.. זה כבר בתשלומים."
הוא חשב על זה לרגע. "אני מבין. וחשבת לשלוח מכתב לאנשים האלה, שמסביר שאינך יכולה לשלם להם?"
"אומ... ובכן... לא..."
"ובכן, למה שלא נתיישב ונעשה את זה, קארן? אני רק אפתח את מעבד התמלילים שלי פה, ו—"
קארן נכנסה לדבריו. "מר מקווסל, אומ... תודה והכל... אבל... אומ... האנשים האלה... ובכן... הם..."
"הם מה?" דירבן אותה טוני בקוצר רוח.
"הם... לא בדיוק אנשים מהסוג שאפשר לשלוח להם מכתבים..."
נראה שטוני חושב על זה. "אני מבין. ובכן... מתי המועד לתשלום?"
"שבע בערב היום... אוה, מר מקסוול, הם אמרו שהם... יעשו לי דברים רעים אם לא יהיה לי את זה..." קארן פרצה בדמעות. "אני פשוט כל כך פוחדת ואני לא יודעת מה לעשות..." טוני קם, הקיף את השולחן ומשך את המזכירה על רגליה, מחבק אותה.
"תני לי לבדוק כמה יש לי בחשבון העובר ושב... אני חושב שאולי נצליח לארגן משהו."
עיניה הדומעות של קארן ניצתו מייד. "אוה, תודה לך, מר מקסוול! תודה לך כל כך! אני מבטיחה להחזיר..." והיא נישקה אותו בלחי.
"ובכן... כמו שאמרתי, אנחנו כבר נארגן משהו." ואז טוני נישק אותה.
קארן נרתעה, מעט נבוכה בגלל הנשיקה, והבליטה הקשה שנוצרת במכנסיו של הבוס. הבעת דאגה חלפה לרגע על פניה... ואז התחלפה שוב ברווחה ותודה.
"אומ... מר מקסוול... מתי אתה... איך אני... אומ..."
"תעברי במשרד שלי שוב בחמש וחצי, ונארגן משהו. עד אז, אני רוצה שתחזרי לשולחן שלך. ותעבדי קצת, קארן," הוא חייך קלילות, "בלי להתקשר למרי בת', או אמא, או לחפש הנחות ברשת. תעבדי קצת," הוא הדגיש.
ההבעה המודאגת חזרה. איך הוא יודע... הוא הקשיב...? לקארן אפילו לא היה אכפת. היא החליטה. מר מקסוול עומד לעזור לה!
"תודה לך שוב, מר מקסוול!" קארן חיבקה את הבוס שלה, נזהרת לכלול רק את החלק העליון של גופה בחיבוק הפעם.
"אוה, וקארן?"
"כן, מר מקסוול?" פנתה לאחור כשפתחה את הדלת.
"תגידי בבקשה לכולם שלא יפריעו לי בחצי השעה הבאה."
"כן, מר מקסוול," אמרה כשיצאה מהמשרד, עיניו של טוני עוקבות אחרי התחת שלה כל הדרך.
ברגע שהלכה, הוריד טוני את המכנסיים ושיחרר את זקפתו המתפרצת. לוקח אותה ביד, התחיל לשפשף בקצב אחיד. אחרי הכל, הכוונה היא להתפוצץ מהר מדי בפה של המזכירה הצעירה שלו כשתחזור. לא, זו ממש לא הכוונה.
*
בחמש וחצי בדיוק, קארן נקשה על דלתו של המנהל שלה.
"תיכנסי," הוא אמר. היא נכנסה. "כן, מה רצית?" הוא שאל, מציץ למעלה לרגע לפני שתשומת ליבו חזרה לעבודת הניירת שלפניו.
"אני... אומ... אמרת שאני אחזור לראות אותך בחמש וחצי, מר מקסוול..." היא התחילה.
"אוה." הוא לא הביט למעלה. "תזכירי לי."
"אומ... עמדת ל... אומ... אמרת שאתה... ובכן... תעזור לי בקצת כסף, מר מקסוול."
"אוה. כן." הוא קם והקיף את השולחן, נשען עליו ממש מול קארן. "קארן שלנו בצרה. וזה לא מתאים לנו, נכון?" טוני ליטף את הלחי של קארן בגב ידו.
"לא, מר מקסוול." היא נראתה וחשה מעט שלא בנוח מהאופן בו הבוס שלה נגע בה.
"אוה... זה היה יום כל כך ארוך, קארן." הוא ליטף את שיערה עכשיו באצבעותיו. "למה שלא תלכי להתרענן קצת... שימי קצת שפתון חדש ואיפור, שחררי את השיער, את יודעת."
"אני... אני בסדר."
"לא... את נראית כל כך רגילה, קארן. את לא נשית מספיק. את אשה יפהפיה כשאת עושה מאמץ. עכשיו לכי ותתרענני."
"באמת, מר מקסוול, אני צריכה רק..." קארן חשה דאגה קלה.
"לכי, קארן. כשתעשי את זה, אני אראה אם אני לא יכול לארגן את הכסף." הוא הוציא את הידיים מהשיער שלה. "אלא אם, כמובן, את כבר לא צריכה אותו."
עיניה של המזכירה התרחבו. "אומ... לא, מר מקסוול. אני מתכוונת... כן, מר מקסוול. אני מתכוונת... אומ... כן, אני עדיין צריכה אותו. אומ... אני... אומ... מייד אחזור." היא נסה מהמשרד ולקחה את התיק שלה, ואז הלכה לשירותים "להתרענן".
"הוא מטריד אותי מינית," קארן חשבה בקול כשהתאפרה מול המראה. אוה, תשתקי כבר, חשבה בתגובה לעצמה. הוא מציל את התחת שלך... שלא לדבר על הציצים. אם הוא רוצה שתשימי קצת איפור בתמורה, תני לו להנות.
עשר דקות אחר כך, היא נכנסה שוב למשרדו של מר מקסוול.
הוא הביט בה מלמעלה למטה. בטון נגעל למדי, נזף בה. "קארן, את לא מאמינה בתכשיטים?"
"ובכן... המחרוזת שלי..."
"כן, כולנו ראינו את המחרוזת שלך, ויודעים כמה שילמת עליה. מה עם איזה עגילים יפים, אולי צמיד?"
"מר מקסוול... אומ... אני... ובכן... בעבודה, אני, אומ... בדרך כלל..."
"ובכן? יש לך תכשיטים או לא?" התעקש בחוסר סבלנות.
"ובכן... כן... אני רק..." היא גימגמה.
"ענדי אותם, אם כן! או שאת לא רוצה להיראות יפה בשבילי?"
"מר מקסוול, אומ... ובכן... אולי אתה לא אמור ל... אומ..."
הוא הביט ישר בעיניה. "אני לא אמור לעשות מה?"
"אומ.. שום דבר, אני... אומ... אחזור בעוד רגע, מר מקסוול." כשחזרה לשולחן הכתיבה שלה לקחת את התכשיטים, קארן שקלה לקחת את הארנק שלה ולעזוב את הבניין. לנסוע הביתה, ולמצוא...? היא משכה בכתפיה כשנזכרה בשיחת הטלפון שקיבלה, בערך שעה אחרי שדיברה עם כרישי ההלוואות במגרש החניה. "קארן, את שומעת את זה? [וווש] זה מבער ריתוך. הערב, אם לא יהיה לך את הכסף, נשאיר סימן על הציצים הקטנים והחצופים שלך... [קליק]" כך שהיא ענדה את העגילים והצמיד וחזרה למשרד של הבוס שלה.
"תיכנסי, קארן." נשמע הקול של טוני.
הוא הביט בה באישור. היא ציפתה שהוא יבקש ממנה לעשות סיבוב על המקום כמו דוגמנית.
"ובכן... עכשיו את נראית כמו אשה, קארן."
מספיק עם השטויות האלה. "מר מקסוול, אתה... אתה אמרת שאולי תוכל לעזור לי..." דחקה בו.
"כן. אולי אני יכול." הוא הדגיש קצת את ה'אולי'? "כן. יש לי כאן משהו בשבילך, קארן. בואי מסביב לשולחן."
היא באה. "תודה ל.." קארן קטעה את עצמה כשהבינה שטוני מקסוול לא לובש מכנסיים, לא תחתונים... למעשה עירום ממותניו ומטה. עם זקפה פועמת שהיתה גדולה משמעותית מזו של כל גבר שקארן היתה איתו אי פעם.
תגובתה הראשונה היתה הלם; השניה שעשוע קל. ברור שמר מקסוול בכלל לא הבין אותה.
היא חייכה קלושות. "מר מקסוול, אומ.. אני... ובכן, אני עומדת להחזיר לך את ההלוואה בכסף.... לא ב..."
"קארן, קארן... את לא תצטרכי להחזיר לי בכלל. נראה לי שאת צריכה את כל הכסף שיש לך... אז למה שלא פשוט תרדי על הברכיים, ונעזור אחד לשניה."
"מר מקסוול... אומ... אין צורך... אני רוצה רק הלוואה..."
"אני לא מלווה כסף," היה צליל של סופיות בקולו. "אני אתן לך, בכל אופן, את ההזדמנות למכור לי את שירותייך... מזמן לא היתה לי מציצה ממש טובה. בכל אופן, כדאי שתחליטי מהר." טוני הצביע על שעון הקיר, שהראה שש ועשרה. "אין לך פגישה בשבע?"
קארן עמדה שם, קולטת לאיטה את המצב בו היא נתונה. טוני החזיק אותה בדיוק איך שרצה. היא יכולה ללכת... אבל איפה היא תוכל להשיג 400 דולר בפחות משעה? הבריונים יבואו... הם...
"קארן... יש לי הרבה עבודה."
קארן הביטה בו. "מר מקסוול... בבקשה... אנחנו לא יכולים...?"
"לא, קארן. אני רואה שכל זה היה רעיון גרוע." הוא התחיל להרים את המכנסיים. "כמנהל, אני באמת לא צריך להיות מעורב בבעיות האישיות של העובדים. תסגרי בבקשה את הדלת כשתצאי?" טוני היה עכשיו ממש קר, עסקי.
"לא... אני... אני... אעשה את זה..." היא כרעה על ברכיה כשכיפתר את מכנסיו. היא תפסה את המכנסיים וניסתה לעצור אותו.
"קארן... את צדקת. זה לא רעיון טוב. זה לא יהיה הולם מצידנו לעזור אחד לשניה ככה."
"בבקשה, מר מקסוול... בבקשה... זה בסדר... אני אעשה את זה..."
"לא, קארן. אני חושב שכדאי שתעזבי לפני שהמצב יהפוך להיות אפילו עוד יותר מביך מעכשיו."
דמעות התאספו בעיניה של הברונטית הצעירה. טוני בירך את עצמו בחשאי – כל אחד בעמדה שלו יכול היה לגרום לקארן לבכות בדורשו ממנה טובות הנאה מיניות. אבל היה דרוש אמן אמיתי לגרום לכלבה לבכות ולהתחנן שירשו לה להעניק טובות הנאה מיניות.
"מר מקסוול... בבקשה! תן לי לעשות את זה..."
הוא תפס בידיה. "מה את רוצה, קארן?" שאל בתקיפות.
"אני רוצה... לעשות את זה בשבילך... בבקשה..."
"מה את רוצה לעשות? תגידי לי, קארן. תגידי את המילים."
"אני רוצה אותך... בפ-פה שלי..."
"קארן... אני פשוט מודאג מזה שאת עושה משהו שאת לא ממש רוצה לעשות... ואני לא רוצה..."
"לא לעזאזל אני רוצה את הזין שלך בפה שלי!!! בבקשה, מר מקסוול, אני כל כך צריכה את הכסף..." היא משכה באפה. "בבקשה, מר מקסוול... אני מבטיחה למצוץ אותו ממש טוב..."
"אוקיי, קארן. תכניסי אותו לפה."
לא היה צריך לומר לה פעמיים. היא משכה את מכנסיו של טוני חזרה למטה והחליקה את שפתיה האדומות כשושן על הזין הפועם שלו. הוא העביר בעדינות את אצבעותיו בשיערה כשעטפה את הקצה בפיה.
קארן לא נהנתה במיוחד למצוץ... אבל יכלה לעשות את זה ברמה סבירה כשנדרשה לכך. בדרך כלל היא שמרה אותן לחברים שהוציאו מאות דולרים על מתנות בשבילה. אבל לעזאזל, היא ממש צריכה את הכסף... ואם היא היתה קמה והולכת, לא היתה לה שום אפשרות אחרת לארגן אותו בזמן כל כך קצר. אז היא שמרה על הפה סגור... ומלא.
"ממממממ... את מאוד מוכשרת, קארן."
היא הפסיקה לזמן שהספיק לה למלמל "תודה לך."
"קחי אותו יותר עמוק, קארן." הוא הנחה אותה.
"מממממממממ ממממממ...." השיבה ולקחה פנימה עוד שלושה סנטימטר.
הוא ליטף את צידי פניה. "את אשה מאוד יפה, קארן. במיוחד עם הזין שלי בפה שלך!" היא הביטה למעלה אליו. "כן... תמצצי אותו. תרוויחי את הכסף הזה. את יודעת... אההה... קארן, את יודעת שאת מוצצת לי את הזין תמורת כסף?"
"ממממממ המממממ" היא אישרה.
"זה הופך אותך לפרוצה, קארן. לזונה."
"מממממ המממממ" הסכימה שוב, הבושה שחשה משתקפת בעיניה.
"תגידי את זה, קארן." הוא הרים את הראש שלה ממנו.
"אני זו-זונה, מר מקסוול." טוני תפס בשיער הכהה והחזיר אותה למטה לזין שלו.
"כן... את זונה, קארן. זונה מוצצת זין קטנה. תגידי את זה."
היא נתנה לו לצאת מהפה. "זונה... אני... אני זונה מוצצת זין..." ואז היא לקחה אותו שוב פנימה.
"מצויין. אני אוהב לשמוע אותך מדברת ככה, קארן. הכוס שלך רטוב?" עיניה התרחבו בפחד כשנענעה בראשה לא. למצוץ את הזין של הבוס שלה בשביל כמה דולרים היה דבר אחד; ללכת עד הסוף היה דבר אחר לגמרי. קארן אהבה לשמור את זה לאנשים שהיה לה איתם ממש קשר רציני.
"אוה, לא, קארן. לא הייתי חולם להגיד לך להוריד את הפה הקטן והסקסי שלך מהזין שלי. חוץ מזה," הוא התנשף, "את אוהבת את הזין שלי בפה שלך, נכון?"
מבעד לפה הממולא שלה, עוד "ממממ הממממ"
"תגידי את זה," הוא דרש.
היא הרימה את הראש מהזין של טוני, רוק נתלה בחוטים בין השפתיים לכלי הקשה שלו. "ממממממ אני אוהבת את הזין שלך בפה שלי, מר מקסוול..." ובצליל סלללארפ, לקחה אותו שוב פנימה.
"תשחקי בכוס שלך, קארן." היא ניסתה למחות, אבל הוא אחז באחורי ראשה, משאיר את הזין עמוק בגרון שלה. "תעשי את זה, קארן. אני יודע שאת צריכה את זה."
מכניסה יד מתחת לחצאית ומזיזה את התחתונים הצידה, אפילו קארן עצמה נדהמה לגלות כמה רטובה ומטפטפת היא היתה, כאשר לקולות הלגימה ומציצת הזין שהשמיע הפה שלה התווספו הקולות הרטובים והמתיזים של שתי אצבעותיה המחליקות בקלות לכוס הנוטף שלה.
"כן. זייני את עצמך באצבעות, קארן. הממממ.... תקשיבי לחור הרטוב שלך. איזו זונה את!"
"מממממ המממממ... ממממממ... ממממממממ..."
"אוה, כן. תעשי לעצמך לגנוח.... זה ממש טוב. את גדולה במציצות, קארן..."
"ממממממ תודה," הרימה את הראש לזמן מספיק לומר, וחזרה מייד למטה. עכשיו היא השתמשה בלשון לגרות את ראש הזין הסגול והנפוח שפיה עטף. אצבעותיה נעו מהר יותר בחור הרטוב. קארן לא יכלה לשלוט בעצמה... הסיטואציה חירמנה אותה נורא!
"אני... כמעט מוכן לגמור... עוד קצת, קארן..." התנשם טוני.
קארן הוציאה אותו מהפה. "הנה... תן לי..." היא לקחה את הזין של מר מקסוול ביד שלא שיחקה בכוס, והתחילה לשפשף. טוני לא היה מוכן לשמוע מזה.
"לא, קארן. בפה שלך." הוריד את הראש שלה שוב לכיוון הכלי הפועם שלו.
"מר מקסוול... בבקשה... אני ממש לא אוהבת לבלו..."
"קארן, אני משלם לך הרבה כסף למצוץ לי את הזין. אף אחת מהזונות האחרות שלקחתי אי פעם —" טוני הדגיש את המילה 'האחרות' – "גבתה אפילו סכום קרוב לזה בשביל מציצה. לפחות תעשי את זה איך שאני רוצה, את לא חושבת?"
היא הנהנה בדממה ולקחה אותו חזרה לפה. הכי טוב לגמור עם זה מהר. היא הניעה את הראש מעלה מטה בחיקו, מכניסה את הלשון שלה למשחק בליקוקים בצד התחתון. האצבעות שלה עבדו בינתיים על הכוס בפראות, והתחושה החמה הפועמת בתוכה כבר התחילה.
טוני בקושי הצליח להחזיק מעמד. "קארן, יותר טוב שתבלעי כל טיפה," הוא נהם, "או שלא תראי פרוטה מהכסף הזה..."
זה הפיל את קארן מעבר לקצה. "ממממממ מממממממ ממממממממממ מממממממממ ממממממממ!!!" צרחה על הזין של טוני כשהאורגזמה פגעה בה. טוני שאף בחדות בתגובה, והזין שלו התקשה, ואז התחיל לקפוץ.
"אוה, טובה... את כזאת טובה, קארן... הולך לגמור... הנה לך... תבלעי הכל, זונת זין..." ואז הוא התחיל להתיז סילון אחרי סילון של שפיך לתוך פיה של המזכירה. קארן בלעה וגמעה בטירוף, מנסה לשמור על קצב כשטוני רוקן את הביצים לתוך הפה המוצץ זין שלה. הברונטית היפה שאבה בצייתנות כל טיפת שפיך.
אחרי שגמר, טוני נשען לאחור בכסאו, ואז משך את קארן למעלה ונישק אותה במצח. "אף פעם לא ידעתי איזו בחורה כשרונית יש לי בצוות," הוא חייך. קארן חייכה בחולשה חזרה, לא בטוחה איך להגיב לזה שהשתמשו בה כמו בזונה.
"מר מקסוול... אומ.... תודה שאתה... אר... עוזר לי.... אומ... ובכן, אני כאילו כבר צריכה..." היא הציצה בשעון.
טוני נעמד וסגר את חגורתו. "אוה, השעה! אלוהים, גם אני מאחר!" הוא תפס בתיקו ויצא מהמשרד.
קארן עקבה אחריו במסדרון. "מר מקסוול! אמרת שאתה..."
הוא עצר. "אוה, כן, בודאי! אני צריך לשלם על השירות שכרגע קיבלתי, נכון?"
היא השפילה מעט את עיניה. "ובכן... אומ.. כן... אני..."
הוא חייך. "היית נהדרת, קארן. את ממש יודעת להשתמש בפה הקטן והיפה הזה." קארן הביטה סביב בעצבנות לראות אם מישהו שמע את זה. כולם כבר הלכו, בכל אופן. "אני רק מקווה שהגובי חובות המנוולים האלה יבינו שיש עוד דברים מלבד כסף שאת יכולה לשלם להם איתם..." הוא הפליק לה בתחת. "תמצאי את הכסף במגירה התחתונה בשולחן שלי, קארן."
"תו-תודה לך, מר מקסוול."
"אני חושב שכבר הודית לי מספיק במשרד, קארן." היא הסמיקה כשטוני מקסוול עזב את הבניין. ואז הלכה לקולר לשטוף את הפה מטעם הלוואי המלוח.
עשר דקות לאחר מכן, קארן נכנסה למשרדו של מר מקסוול. המגירה הימנית התחתונה, הוא אמר. היא ישבה ליד השולחן ופתחה את המגירה... רק כדי לגלות שהיא נעולה. נעולה! חרדה דוממת מילאה אותה. הוא נעל אותה! לקארן נגמר הזמן.
מחפשת במגירה האמצעית של מר מקסוול, היא מצאה כלי לפתיחת מכתבים. "זה צריך לעבוד," אמרה בקול לעצמה ולמצלמה הבלתי נראית שהקליטה כל תנועה שלה. המנעולים של שולחן הכתיבה היו פשוטים להחריד לפריצה במהדק נייר או כלי כמו זה בו אחזה. כולם בחברה ידעו את זה, כי הרבה מפתחות לשולחנות אבדו במרוצת השנים. ואכן, המזכירה הצעירה קראה בנצחון לאחר כמה שניות של התעסקות במנעול, כאשר המגירה נפתחה. היא היתה ריקה מלבד צרור של שטרות בני חמישים דולר.
קארן ספרה אותם במהירות. רק שישה שטרות... היו שם רק שלוש מאות דולר! היא היתה בטוחה שאמרה למר מקסוול שהיא צריכה ארבע מאות. "בטח יש שם עוד," הניחה. היא בדקה שוב את המגירה... ואז את שאר המגירות, רק למקרה ששם את הכסף שם במקרה. לא היה לה מזל כזה.
"לעזאזל!" גידפה. הוא גנב אותה! היא הביטה בשעון. רבע לשבע! היא צריכה לשלם בעוד רבע שעה! הוא דחפה את הכסף לארנקה ומיהרה החוצה מהמשרד, מנסה לחשוב על דרך להשיג את מאת הדולרים החסרים. אפילו אם היא תוכל לשלם רק שלוש מאות דולר.... זה עדיין יהיה תשלום טוב, נכון? הם לא יענישו אותה... נכון?
כשמיהרה למכוניתה, נזכרה בדבריו של מר מקסוול. "אני רק מקווה שגובי החובות המנוולים האלה יחשבו על דרכים אחרות חוץ מכסף בהן את יכולה לשלם להם." נושכת את שפתיה, הבינה שזו עשויה להיות תקוותה היחידה. כשקארן נהגה, היא מרחה בחיפזון שכבה חדשה של שפתון...
*
בבוקר הבא, קארן שרה עם הרדיו כשנהגה לעבודה. הדברים הסתדרו טוב בלילה הקודם, למרות שהיו חסרים לה מאה דולר.
שני גובי החובות לא הופיעו עד שבע וחצי. זה נתן לקארן מספיק זמן להחליף לזוג שורטס שהדגישו את רגליה החטובות, וחזיית פושאפ שהוציאה את המקסימום משדיה הקטנים. חולצה נמוכת מחשוף העניקה נוף יפה, ככל שהיה שם נוף. ו, יותר חשוב, היה לה זמן להוריד שני שוטים של וודקה, לרכך את ההשפלה שקארן חשה בגלל מה שעמדה לעשות.
היא הושיטה את הכסף, מביטה בגברים בעצבנות.
"יש כאן רק שלוש מאות. חסר מאה." באה ההתנגדות הצפויה.
קארן שירבבה את שפתיה באופן הכי חמוד שידעה. "אה, קיוויתי שאני אוכל לשלם את זה בדרך אחרת..."
"איזו 'דרך אחרת'?" היא נשאלה בחשדנות. "אנחנו מקבלים רק מזומן."
"ובכן," הסבירה קארן, בקול הכי מפתה שלה ובפרטי פרטים, איך השיגה את הכסף שנתנה להם... משמיטה רק את הקטע בו נאלצה לבלוע. ואז, בלי להחמיץ פעימה, העכברונת הברונטית נפלה על הברכיים והתחילה להתעסק ברוכסן של הבריון הקרוב ביותר. הגברים הביטו זה בזה ומשכו בכתפיהם, ולפני שחלף זמן רב היה לה זין קשה בכל יד, והיא העניקה להם בתורות את קסמיה האוראליים. אחרי שגמרה, הם הלכו ללא הערות נוספות, וקארן נותרה כורעת על רצפת הסלון שלה, פניה בלגן נוטף של שפיך, אבל התשלום מאחוריה.
אחרי שעזבו, קארין חשבה על מה שקרה. היא עשתה מעצמה זונה בפעם השניה היום. ברור, היא הרגישה זולה... אבל היא הצליחה לפתור את הבעיה הכספית שלה, לפחות לבינתיים, בפחות מעשרים דקות! היא נשבעה, בכל אופן, לעולם לא לחזור על זה, ולמצוא דרך להשתלט על המצב ולהשאיר את הראש מעל למים. קארן העבירה את מחצית הלילה בעבודה על הוצאותיה.
עכשיו, היא הרגישה שיש לה אחיזה. יכול להיות שמר מקסוול לא יתן לה העלאה או מקדמה, אבל אולי הוא ירשה לה לעבוד שעות נוספות! זה יחזיר אותה למסלול עד ינואר, ואז היא תוכל לבקש העלאה גדולה. שלא להזכיר שהיו רק שלוש מאות דולר במגירה של הבוס שלה בתמורה על ה"שירותים" שסיפקה קארן. זה בטח אומר שהוא חייב לה עדיין מאה דולר!
אבל היה את העניין של היום הקודם, ומה שקרה בינה לבין מר מקסוול. קארן התבישה במה שעשתה... איך תוכל לעמוד מולו שוב? שלא לדבר על לשוחח איתו על מה שהיה, בעצם, אתנן של יצאנית?
היא לא תעשה את זה... וזהו זה. היא פשוט תבקש ממנו לעבוד קצת שעות נוספות. והיא לא תזכיר מה שקרה בלילה הקודם, אלא אם הוא יעשה את זה ראשון. אין ספק שהוא נבוך בקשר לזה ממש כמוה... קארן ידעה שמר מקסוול גרוש, כך שהוא בודאי לא היה עם אשה כבר זמן רב, וכמו רוב הגברים הרשה לקטן שלו לחשוב במקומו.
וכך אספה קארן את האומץ שלה וניגשה למשרד של הבוס.
"תיכנסי, קארן." טוני מקסוול נראה קפדן וחמור סבר. "שבי בבקשה." הוא נראה כסוקר את התלבושת הסופר-שמרנית שלבשה—שהורכבה היום ממכנסיים וחולצה ארוכת שרוולים.
ואז הוא הפיל את הפצצה. "קארן, אני אהיה חייב להוריד את שכרך בארבעה דולר לשעה." הוא הניח לזה לשקוע.
זה לא קרה מייד. אפילו שזה קרה, קארן יכלה רק לגמגם, "א-א-רבעה דולר? מה..."
"אני מצטער, קארן. קיצוצים בתקציב. זה היה זה או לקצץ את המשרה שלך לגמרי. ואני לא חושב שאף אחד מאיתנו רוצה שזה יקרה..."
"ארבעה דולר פחות לשעה?" חזרה קארן. היא עשתה את החשבון בראש. "א-אתה לא יכול לעשות את זה. זה פחות משכר מינימום!"
טוני נשמע כמתנצל. "אני מצטער, קארן. ארבעה דולר פחות לשעה."
"היית מת!" נהמה קארן בכעס. "אני מתפטרת!" היא פנתה לעזוב.
היא נעצרה בידי טוני, שתפס אותה בכתפיים ולמעשה זרק אותה חזרה לכסא. "שבי."
עיניה התלקחו. "לא. אני גמרתי עם החברה העלוב-" היא קמה שוב לעזוב כשטוני סטר על לחיה בגב ידו.
"שבי," חזר הבוס שלה. פניה של קארן עדיין שיקפו את זעמה הקיצוני, אבל היה משהו אחר, עכשיו? פחד, אולי? "עכשיו," הוא המשיך, "את נשארת לעבוד פה."
קארן רעדה מזעם... אבל נותרה במקומה. בסדר... היא תקשיב לממזר, רק בגלל שהוא חזק ממנה, ויכול להכאיב לה אם ירצה. היא תקשיב... ואז תעזוב את המשרד ותזנק למכוניתה, תקיש כמה מספרים בטלפון שברכב, ותדבר עם המשטרה עוד לפני שתצא מהחניון, ועם עורך דין ממש טוב מייד אחר כך.
מקסוול הפנה את תשומת ליבה למכשיר הטלוויזיה/וידאו המשולב על השולחן.
"שמעתי שאומרים במשרד שיש לך בעיות כספיות ושאת גונבת מהקופה הקטנה. לא האמנתי לזה... אחרי הכל, את אחת מהעובדות הטובות ביותר שלי, קארן!" הוא לחץ 'play' והמשיך. "אבל בכל זאת נקטתי אמצעי זהירות והתקנתי מצלמה נסתרת במשרד שלי. נחרדתי ממה שראיתי..."
בטלוויזיה ראו את משרדו של מר מקסוול, ריק. ואז קארן נכנסה לתמונה, התיישבה ליד השולחן, וניסתה אחת המגירות. אחרי שמצאה אותה נעולה, התחילה לנסות לפרוץ את המנעול בפותח מכתבים, והיו לה קצת בעיות לפתוח את המגירה. ("פריצה לשם שוד!" הציע מר מקסוול השש לסייע כשקארן הסתכלה, מבלי שיהיה בכוחה לומר דבר.) הקארן שעל המסך הוציאה צרור שטרות מהמגירה וספרה אותם... ואז התחילה לעבור על שאר המגירות לחפש עוד.
מקסוול כיבה את הטלוויזיה והסתכל בקארן.
"א-אבל... אתה אמרת... אתה אמרת לי לקחת..." קולה של המזכירה גווע.
"כל מה שאני יודע זה מה שרואים בסרט," הסביר טוני בפנים נטולות הבעה. "קארן הגנבת."
קארן היתה עדיין המומה. "למה... למה אתה עושה לי את זה?"
"כי אני רוצה אותך, קארן." טוני היסה את קולו ללחישה. "אני רוצה שתהיי שייכת לי... כמו שאת שייכת לגובי החובות האלה. להיות הבעלים שלך."
"לא יתכן שאתה חושב שתצליח לצאת מזה חלק," שאלה קארן באי אמון.
טוני צחק. "אוה, אני לא יודע... בואי נראה. הסרט... יחד עם הבעיות הכספיות המתועדות היטב שלך... אני חושב שזה יהיה תיק שייסגר מהר מאוד."
קארן ידעה שהוא צודק. היו לה את הבעיות שלה והמופרעויות שלה... אבל היא לא היתה טיפשה. "מה אתה רוצה ממני?" היא לחשה.
"אני רוצה שתורידי את החולצה ותראי לי את הציצים הקטנים והחצופים שלך, קארן." הוא צחק. "ידעת שנתתי לך בכוונה שולחן ממש מתחת למזגן, כדי שאוכל להסתכל על הפטמות שלך מתקשות?"
"לך תזדיין."
הבוס שלה סטר שוב על פניה. "לא, קארן. את תזדייני."
כשהבינה שהוא מתכוון מילולית, היא התחילה לבכות. ולהתפשט.
תגובות מישראבלוג:
blue girl , 00:16 17/7/2005:
או....
בלי חדירה?
או....
בלי חדירה?
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 13:18 25/7/2005:
בלי. (-:
בלי. (-:
לי פורטיס leeportis@gmail.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=114931) , 04:33 17/7/2005:
לא משו.
לא משו.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 13:18 25/7/2005:
לא משו מן הבחינה הפורנוגרפית, אבל חשבתי לי שיש בו חן קלוש - כנראה טעיתי (ואת טעויותיו של המתרגם, כמו אלה של הרופא, פשוט קוברים, ת’יודעת).
לא משו מן הבחינה הפורנוגרפית, אבל חשבתי לי שיש בו חן קלוש - כנראה טעיתי (ואת טעויותיו של המתרגם, כמו אלה של הרופא, פשוט קוברים, ת’יודעת).
לי פורטיס (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=114931) , 02:50 26/7/2005:
רוצים לאסביות!
רוצים לאסביות!
Noki noki124@yahoo.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=83646) , 15:45 17/7/2005:
וואו!
מאוד מאוד אהבתי.
סיפור שמשלב בדיוק את כל מה שאני אוהבת לקרוא:)
וואו!
מאוד מאוד אהבתי.
סיפור שמשלב בדיוק את כל מה שאני אוהבת לקרוא:)
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 13:19 25/7/2005:
תודה. (-:
תודה. (-:
רחם פרגיה (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=124024) , 16:59 17/7/2005:
מאכזב משהו הפעם.
אפילו לי כבר התחשק להוריד לקארן סטירה עם כל ה"אומ..." האינפנטילים האלה.
אפילו לא היה זיון?
אוף....
מאכזב משהו הפעם.
אפילו לי כבר התחשק להוריד לקארן סטירה עם כל ה"אומ..." האינפנטילים האלה.
אפילו לא היה זיון?
אוף....
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 13:20 25/7/2005:
כן, זה המסר שהמחברת ניסתה להעביר, דומני - עד כמה ה"אומ..." דורש סטירה. (-: אבל, מצד שני, פרט לנוקי הצדקת איש לא אהב במיוחד את הסיפור הזה, כך שאמנע מטרי בעתיד הקרוב.
כן, זה המסר שהמחברת ניסתה להעביר, דומני - עד כמה ה"אומ..." דורש סטירה. (-: אבל, מצד שני, פרט לנוקי הצדקת איש לא אהב במיוחד את הסיפור הזה, כך שאמנע מטרי בעתיד הקרוב.
Noki noki124@yahoo.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=83646) , 03:29 20/7/2005:
חייבת להוסיף עוד משהו קטן-
בחורה בוכה ומתפשטת בעל כורחה
זה בערך הדבר הכי סקסי שקיים:-)
חייבת להוסיף עוד משהו קטן-
בחורה בוכה ומתפשטת בעל כורחה
זה בערך הדבר הכי סקסי שקיים:-)
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 13:21 25/7/2005:
זו אמירה מאוד סוטה. בושי והכלמי לך, ילדה שובבה!
(וברצינות, כמובן, זה דבר מאוד סקסי בפנטזיה [לדעת סוטים נאלחים מסויימים, טפו], אבל בחיים הממשיים נוטים אנשים הגונים לבכות איתה, יותר מלהתחרמן עליה)
זו אמירה מאוד סוטה. בושי והכלמי לך, ילדה שובבה!
(וברצינות, כמובן, זה דבר מאוד סקסי בפנטזיה [לדעת סוטים נאלחים מסויימים, טפו], אבל בחיים הממשיים נוטים אנשים הגונים לבכות איתה, יותר מלהתחרמן עליה)
ha , 22:37 20/7/2005:
כותבים מדרדרת :X
הדמות מלאה בבניין התפעל.
כותבים מדרדרת :X
הדמות מלאה בבניין התפעל.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 13:22 25/7/2005:
אני חושב שאת/ה צודק/ת, אבל איכשהו "מתדרדרת" נראה יותר מובן בכ"ז.
אני חושב שאת/ה צודק/ת, אבל איכשהו "מתדרדרת" נראה יותר מובן בכ"ז.
הסופרת , 00:36 21/7/2005:
יש לי סיפור מיני שכתבתי בעצמי ואני אשמח אם תעיין בו ואלוי תפרסם אותו במדור האורחים
יש לי סיפור מיני שכתבתי בעצמי ואני אשמח אם תעיין בו ואלוי תפרסם אותו במדור האורחים
נסיך האופל (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=105083) , 10:25 21/7/2005:
כרגיל....
מעולה!!!
כרגיל....
מעולה!!!
Johnny , 14:04 21/7/2005:
קטינים עליך סווידריגאילוב!
אני נודניק, אבל אולי האכסניה רצופת הילדודס היא לא בדיוק המקום לבלוג הזה
קטינים עליך סווידריגאילוב!
אני נודניק, אבל אולי האכסניה רצופת הילדודס היא לא בדיוק המקום לבלוג הזה
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 13:26 25/7/2005:
הבלוג לחלוטין לא נועד לקטינים. לגבי האכסניה, תמהני - אתה מתכוון לישראבלוג? או לאינטרנט בכללו? כי כפי שאתה יודע היטב, אין בעיה, בלחיצה על לינק, להגיע לתכנים ויזואליים (טריילרים של אתרי פורנו, למשל) המראים בפועל ממש את מה שרק נכתב כאן. ועם זאת, שוב - לבני ובנות פחות משמונה עשרה, אין מה לחפש כאן.
הבלוג לחלוטין לא נועד לקטינים. לגבי האכסניה, תמהני - אתה מתכוון לישראבלוג? או לאינטרנט בכללו? כי כפי שאתה יודע היטב, אין בעיה, בלחיצה על לינק, להגיע לתכנים ויזואליים (טריילרים של אתרי פורנו, למשל) המראים בפועל ממש את מה שרק נכתב כאן. ועם זאת, שוב - לבני ובנות פחות משמונה עשרה, אין מה לחפש כאן.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 13:26 25/7/2005:
תודה. (-:
תודה. (-:
אנה , 14:37 21/7/2005:
אני דווקא בעד למצוא אכסניה לקטינים.
אני דווקא בעד למצוא אכסניה לקטינים.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 13:26 25/7/2005:
ולגבות בה דמי לינה?
ולגבות בה דמי לינה?
