"גארי הושיט יד ומשך בשיערה הבלונדי של סטייסי, מושך את פניה הדומעים מעלה. "אני חושב שאת יודעת מה את הולכת לעשות פה. נהיה נדיבים ונקרא לזה מספר אחד. את מבינה?" סטייסי התפתלה בחיקה של שרון, אבל הנהנה. "ילדה טובה. שרון תמשיך להפליק לך עד שניל יגמור. כשהוא יגמור, את תבלעי כל טיפה." הוא שחרר את שיערה של סטייסי, ופניה נפלו חזרה לחיקו של ניל. גארי החווה לעבר שרון, שהתחילה להפליק שוב."
27/01/2006 23:09:00
התרגומים בבלוג מכילים תיאורים אירוטיים מפורשים, גסויות וקטעים בוטים העלולים לפגוע ברגשות קוראים מסויימים. אלה מכם הממשיכים לקרוא מצהירים בעשותם כן שמלאו להם 18, ושחוקי המדינה בה הם נמצאים מתירים להם קריאת סיפורים גסים במיוחד. תהנו!
והנה עולה ובאה הצ'ירלידרית שוב, בחלק השלישי של הסיפור, בו נפרסת המזימה לאוזניה המבועתות, וגורלה מתחוור לה. לטובת הקוראות המודאגות – מובן מאליו שהגיבורה תהנה פיזית בסופו של דבר, גם כאן כמו בכל הסיפורים האחרים בבלוג, ממה שעושים לה – אבל, היות ומדובר בסיפור ארוך בהרבה, לוקח מעט יותר זמן לפתיחה להתגבש, וכו' וגו'.
היות ומדובר בסיפור ארוך באמת, החלטתי לקטוע אותו מדי ארבעה פוסטים בתרגום אחר, שאינו חלק ממנו. בשבוע הבא יופיע "האינסטלטור", בו מפתיע השרברב (השחור, גבירותי!) את אשתו הטריה, הדדנית והבימבואית-משהו של איש עסקים בביתם החדש, ומעולל לה מעללים ממעללים שונים. כמו כן, שולח המתרגם, וביתר שאת, את קריאתו לקוראותיו – סיפורים מקוריים, עלמותי. כל הזיה מינית כתובה-היטב תצלח, אתן יודעות. ותרגומי אורח, כמובן – אלה ואלה יפורסמו באמצע השבוע, לשם גיוון ותוספת אור.
(הטקסט הבא יחזור על עצמו בכל פרקי הסיפור) "סטייסי בשמינית" הינו סיפור ארוך (או רומאן קצר) שיעלה כאן ב10-12 חלקים, ונושאו סחיטה וניצול מיני בבית ספר תיכון אמריקאי. שימו לב - מדובר בסיפור בוטה ביותר! את החלק הראשון, והקדמה ארוכה המתארת את הסיפור ורקעו, אפשר לקרוא כאן.
m/f nc bd oral
"אנחנו נשחק משחק," אמר גארי, קולו קליל ולעגני. הוא הכניס את הידיים לכיסים, ובהה בחלל. "את יכולה לנצח בו; יש לו כללים ומטרה. אם תנצחי, ניתן לך את כל העותקים של הקלטת והתמונות. אם תפסידי..."
סטייסי ישבה בשתיקה המומה. כל העולם - העולם שלה - השתנה דרמטית במחצית השעה האחרונה. שום דבר לא היה אותו דבר. הבוקר, היא התעוררה כאשה צעירה ואינטילגנטית. שום עננים באופק; שום דבר שיבשר על הסכנה המתקרבת. עבר כמעט שבוע מאז נאלצה לשכב עם ניל, והיא התחילה סוף סוף להרגיש נקיה שוב. היא עברה בהצלחה את כל הבחינות, והיתה עדיין חברה בקבוצה האקסלוסיבית ורבת ההשפעה של תלמידי גרינווד. יותר מזה, נראה שניל ידע לסתום את הפה, גם על זה שהעתיקה במבחן באנגלית וגם בעניין האירוע הדוחה שנכפה עליה בחדרו, וכעת הוא נדחק שוב בבטחון לשולי קיומה עתיר זכויות היתר. סטייסי זנחה את תוכניתה לגרום לאחד מחבריה מנבחרת הפוטבול להכות אותו שוב. כל העניין נמוג בעבר, והיא התחילה לשכוח ממנו. עדיין אחת מהטובות והמבריקות ביותר; עדיין ווינרית.
ואז הופיעה ההודעה בלוקר שלה. היא נכתבה בכתב יד, לא באותיות דפוס כמו הקודמת, כאילו כבר אין צורך להסתתר. נכתב שם שעליה להופיע בדירתו של ניל בשעה אחת בצהריים למחרת: שבת, בדיוק שבוע אחרי הביקור הקודם שלה. בטנה קפאה וידה רעדה כשקראה את הפתק. הוא רוצה עוד פעם? אם זה מה שהוא רוצה, הממזר הקטן הזה...
בדיוק אז, אשלי ועוד כמה חברות הופיעו ליד הלוקרים, והיא דחסה במהירות את הפתקה לתוך כיס הג'קט. זה לא היה מסוג הדברים שהיא רצתה שחברותיה ידעו עליו, במיוחד אשלי... היא בירכה אותן בחיוך.
"המשחק יימשך עד סוף שנת הלימודים." המשיך גארי בדבריו. "אם תנצחי לפני יום הלימודים האחרון, השני ביולי, נחזיר לך את כל החומר, ולעולם לא נטריד אותך שוב."
סטייסי שמעה את קולו של גארי מבטא את המילים, אבל זה היה כאילו הוא מדבר ממרחק עצום. היא הבינה אותו, אבל לא קישרה את עצמה למה שאמר. הוא מדבר אליה? היא ידעה שמה שהוא אומר חשוב, אבל לא הצליחה להתרכז בקולו. מחשבותיה המשיכו לתעות...
היא הגיעה בשבת, מוכנה לגרוע ביותר, אבל מה שקרה התגלה כנורא בהרבה מכל מה שציפתה; מכל מה שיכלה לצפות.
ניל לא היה לבד כשהגיעה. גארי, החבר המגעיל שלו, היה שם איתו, וגם שרון, החברה הפרה של גארי. גארי פשוט הביט בה כשנכנסה לחדרו של ניל, עיניו ענקיות ונטולות הבעה מבעד למשקפיו המגדילות. הוא ישב על הספה ליד שרון, שצחקקה באופן מעצבן ביותר כשסטייסי נכנסה לחדר, ואיפרה מהסיגריה שלה על הרצפה. האפר שקע בשטיח העבה והקרוע ונעלם מן העין. החדר נראה חשוך מכפי שסטייסי זכרה.
"מה קורה פה? למה הם כאן?" סטייסי פנתה, כביכול לעזוב, אבל ניל, מאחוריה, כבר סגר את הדלת. "מה אתה עושה?" סטייסי התחילה להכנס לפאניקה. ניל לא ענה; הוא רק גיחך אליה ועמד לפני הדלת.
"יש לנו משהו להראות לך," נשמע קול מאחוריה. זה היה גארי. "אני חושב שזה יעניין אותך." הוא נעמד והצביע על הרווח בינו לבין חברתו השמנה על הספה. "שבי בבקשה." ביקש ממנה.
"לא נראה לי." ענתה סטייסי בזעם, חוזרת לעשתונותיה. היא לא חייבת לספוג את זה. "אני אעמוד, אם לא אכפת לך." סרקאזם.
גארי פשוט חייך אליה וחזר על מחוותו. "אני חושב שיהיה טוב יותר אם תשבי כשאת רואה את זה." הוא אמר לה, קולו שקט. "חוץ מזה, מהספה רואים הכי טוב את הטלוויזיה." סטייסי שמה לב לראשונה לטלוויזיה ווידאו שעמדו מול הספה; הם לא היו בשבוע שעבר. "אנחנו לא רוצים שתחמיצי משהו," המשיך גארי. שרון ציחקקה שוב.
שקועה בתחושת אימה סתומה, נאלצה סטייסי להיאבק עם הדחף לברוח; לא שזה היה עוזר לה, כשניל עומד ככה לפני הדלת. שרון התרוממה ומעכה את הסיגריה במאפרה. "בואי כבר, מותק," קראה לה, מלטפת את המושב לצידה. "אני לא נושכת."
סטייסי הביטה סביבה בשלושתם - ניל מגחך ליד הדלת, שרון נשענת לאחור על הספה, וגארי מביט בה בעיניים המוזרות, הריקות האלה - והתחילה ללכת לאט לכיוון הספה. היא הבינה שאין לה ברירה בעניין זה, ושאין טעם במחאות נוספות. חלק קטן במוחה התחיל להבין מה עלול להיות על הקלטת, והתחיל לקונן בחוסר ישע בתוך ראשה, אבל היא הצליחה להתגבר על זה כשהתיישבה שוב על הספה. 'בלי פאניקה', אמרה לעצמה.
שרון חיבקה אותה מייד בזרוע שמנמנה, מועכת. "ככה יותר טוב," היא צחקה. "פשוט תירגעי ותהני מהסרט. את בין ידידים." ניל ציחקק כשזז מהדלת. סטייסי התאבנה - היא שנאה את הכלבה הזאת - אבל לא התרחקה ממנה. ניל כיבה את האור כשגארי נע קדימה להפעיל את הוידאו והטלוויזיה.
"אם תפסידי," המשיך גארי, "ובכן... אני לא יכול ממש לומר. לא חשבנו כל כך רחוק קדימה. אני חייב לומר, בכל אופן, שאני באמת לא מצפה שתפסידי; אני בטוח למדי שתעמדי בתנאים ותנצחי."
איכשהו, החלק הקטן בסטייסי שעדיין הקשיב לו לא קיבל ניחומים של ממש מהבעת בטחונו. מוחה המשיך לתעות...
הוידאו! הוידאו הנורא הזה... הם גרמו לה להסתכל על כולו מהתחלה עד הסוף, אפילו שהיא ניסתה לקפוץ ולקום מהספה לפני שעברו שלושים שניות. שרון החזיקה אותה במקומה, זרועה חזקה להפתיע. סטייסי ניסתה לעצום עיניים, אבל לא הצליחה לגרוע עין מהדברים המגונים כל כך שקרו על המסך לפניה.
הסאונד התחיל קודם, כשהמסך נותר חשוך. "בבקשה," בקע קול מהטלוויזיה - הקול שלה! "בבקשה תן לי להזדיין איתך. אני רוצה להזדיין איתך." התמונה הופיעה, כשהיא - סטייסי - נראית בבירור במרכז החדר, מביטה על מישהו לא מזוהה על המיטה. "בבקשה תן לי להזדיין איתך. אני רוצה... אני באמת רוצה. אני מצטערת שהייתי כזאת מרושעת אליך קודם. בבקשה תיתן לי להזדיין איתך?"
זה היה הרגע בו ניסתה סטייסי לזנק מהספה, אבל שרון ציפתה לזה, וזרועה המחבקת הותירה את הנערה המבוהלת במקומה. גארי נע קדימה לסייע לחברתו, אבל עצר כשראה שאין צורך בעזרה; סטייסי הפכה רפויה ונשענה חזרה על הספה, עיניה רחבות כשצפתה במסך.
היא הביטה בעצמה מתפשטת. קודם החולצה... ואז החזיה (סטייסי התחילה לבכות על הספה כשדמותה בטלוויזיה ליטפה ועיסתה את שדיה; ידה נעה מול פניה, כאילו כדי להסתיר את המראה, אבל נפלה שוב לחיקה כשגארי הזעיף פנים כלפיה)... ואז המכנסיים. ואז היא היתה עירומה על המסך.
"בבקשה." הנערה בטלוויזיה (סטייסי לא יכלה להאמין עוד שזו היתה היא שעושה את הדברים האלה; היא התחילה לחשוב על הדמות במסך כעל מישהי אחרת) נראתה כמתנשמת בתשוקה. "בבקשה תזיין אותי. אני צריכה את זה כל כך. בבקשה תזיין אותי." הנערה העירומה העבירה את אצבעותיה על פטמותיה הקשות. "בבקשה... אני צריכה את זה עכשיו."
"בואי הנה, כלבה!" הדמות שעל המיטה, נראית רק בזווית התמונה, דיברה (סטייסי ידעה שזה ניל, אבל מוחה סירב להצמיד לו שם - ברור שלמה שקורה על המסך אין שום קשר אליה). הנערה העירומה הגיבה במהירות; שדיים מקפצים, היא רצה וכרעה לצד המיטה, והתחילה להתעסק עם הרוכסן של הגבר. "אוה כן," התנשמה, "בבקשה תן לי את הזין שלך."
זווית הצילום השתנתה בפתאומיות, לתמונה המצולמת מעל הגבר ומאחוריו. (עוד מצלמה, הבינה סטייסי; היו שתי מצלמות). מנקודת הראות החדשה, נראו היטב מעשיה של הנערה בין רגליו של הגבר. קודם היא נגעה בזין באצבעות; אחר כך היא נישקה אותו, נשיקות איטיות וארוכות עם המון לשון; בסופו של דבר עטפה אותו לגמרי בפיה. ראשה של הנערה עלה וירד והיא השמיע קולות רטובים ורמים כשעבדה על הזין, מוצצת ומלקקת. הגבר התחיל לשחק לה בפטמות, שהיו בבירור מאוד קשות. בסוף, הוא נשען לאחור ודחף אותה ממנו. היא משכה ממנו את הג'ינס במהירות, ואחרי שנשכב על המיטה, טיפסה מעליו, רוכבת על ירכיו העירומות.
זווית הצילום חזרה לזו המקורית, כשהנערה התחילה לשחק עם עצמה, כורעת על המיטה. המצלמה התקרבה ונעה לאיטה במורד גופה, מפניה המעורפלים בתשוקתה, למטה לחזה המתנשף שלה ולבסוף למטה לכוס, שם נעו אצבעותיה בפראות. ראו שהיא רטובה. ואז המצלמה התרחקה לאיטה, מציגה את מלוא גופה, ממש כשגחנה קדימה ושיפדה עצמה על הזין הקשה של הגבר. לאיטה, התחילה להניע את אגנה למטה עד שהזין נכנס כולו לכוס. ואז, גונחת מעט, התחילה לנוע מעלה-מטה, מזיינת את עצמה לגמרי כשהגבר משחק עם שדיה המקפצים.
המצלמה התקרבה שוב, משתעשעת בגופה המיוזע, קולטת בשלמות כל פרט. ריגושה של הנערה התגבר ואנחותיה הפכו גניחות ואז איימו להפוך לצריחות. המצלמה התרחקה ממש כשהגיעה לשיא האורגזמה, והמשיכה את השוט כשהגבר משך והצמיד את הנערה אל חזהו וגמר בעצמו. ואז התעמעמה התמונה לאיטה, כאשר הנערה שרועה על הגבר בתשישות שטופת זיעה ומתנשפת.
"בכל מקרה," גארי עדיין דיבר, "אנחנו לא נחשוב עכשיו מה יקרה אם תפסידי. הנושא כרגע הוא קביעת חוקים למשחק הקטן שלנו, ולהתחיל בו. נוכל לעבוד על הפרטים אחר כך." סטייסי פשוט בהתה במסך האפל-כעת של הטלוויזיה, מסוחררת. גארי, שהתחיל לצעוד בחדר במהלך דבריו הקצרים, נעצר ליד הטלוויזיה. הוא הביט בה. "כדי לנצח במשחק," אמר בשקט, "את צריכה להזדיין עם חמישים בנים שונים מבית הספר לפני סוף שנת הלימודים. זה הכל."
הטינאייג'רית ההמומה קלטה פתאום מה הוא אומר. חמישים בנים? להזדיין עם חמישים בנים? "לאאאא," התייפחה סטייסי, מזנקת לפתע מהספה. זה היה יותר מדי! שרון ניסתה לתפוס אותה, אבל היתה איטית מדי. בתוך חלק של שניה היתה סטייסי על גארי, מכה בפראות בשתי ידיה, מגדפת ומקללת אותו. אחת ממכותיה פגעה בפניו, מעיפה את המשקפיים לצד השני של החדר. לפני שסטייסי הצליחה לחוש סיפוק כלשהו, בכל אופן, היא נתפסה מאחור ונמשכה משם. ניל רץ ואחז בזרועותיה ליד הכתפים, מצמיד אותן לצידי גופה.
"מזדיין! בן זונה! מניאק!" ירקה סטייסי וצעקה, נאבקת בפראות כשניל גרר אותה לאחור, אבל זה לא עזר. היא נזרקה שוב על הספה, ושרון שוב אחזה בה. הפעם, גם ניל נשאר בסביבה, מוכן לצרות נוספות. סטייסי הרימה את ידיה אל פניה והתחילה לבכות.
גארי הלך והרים את משקפיו. אחרי שבדק אותם לודא שלא ניזקו, חבש אותם שוב והביט בסטייסי. "זה חמישים וחמישה, עכשיו." אמר בטון שקט.
סטייסי פשוט בהתה בו בעיניים מלאות פחד. "אתה משוגע," התייפחה. "אני לא אעשה דבר כזה. אני לא יכולה... אתה לא יכול להכריח אותי."
"בואי ואספר לך על האלטרנטיבות," ענה גארי, חוזר לצעידתו הקודמת בחדר. "אם תסרבי, נשלח עותקים של הסרט הזה לכל הבנים בבית הספר. נתלה גם את תמונות הסטילז - עוד לא ראית אותן, אבל אני יכול לומר לך שהן חושפניות ממש באותה מידה כמו הוידאו - במקומות מתאימים מסביב לבית הספר ובעיר. אפילו ננסה למכור אותן למגזינים, אם נוכל." סטייסי התייפחה על הספה כשהמשיך במסכת האיומים שלו. "ואז, נפיץ את הקלטות שלך קונה את הבחינות הגנובות מניל. נוודא במיוחד שדוקטור גרוסמן מקבל עותק. אני בטוח שהוא כבר ידע מה לעשות בו."
גם סטייסי ידעה: סילוק מבית ספר אם יהיה לה מזל, תלונה פלילית אם לא יהיה לה.
"מצד שני," המשיך גארי ללא רחמים, "אם תשחקי את המשחק שלנו, אף אחד לא צריך לדעת על הקלטות והתמונות. יש שלושים ושנים שבועות עד סוף השנה; חמישים זיונים... חמישים וחמישה בעצם, זה בקושי שלושה בנים כל שבועיים. קלי קלות. ואף אחד לא חייב לדעת; את יכולה לעשות את זה באופן הכי חשאי שאפשר." סטייסי החלה להשתלט על התייפחויותיה, והתחילה להקשיב לגארי ברצינות. "חוץ מזה, את אפילו לא חייבת להזדיין ממש בכל פעם. כל זמן שהם גומרים איפשהו בגוף שלך זה בסדר. לא אכפת לנו איפה: כוס, תחת, פה... בכל מקום."
סטייסי משכה באפה בקול. איך הוא יכול לדבר ברוגע כזה על משהו כל כך איום...
"וגם," הוא המשיך, "יש עוד חוקים. חוקים שיעזרו לך להגיע לחמישים וחמישה."
"עו-עוד חוקים?" סטייסי לא יכלה להאמין שהיא מתחילה לשקול לשתף פעולה. שרון חיבקה את כתפיה חזק יותר, כמו במין נסיון מוזר לעודד אותה.
"מורים שווים עשרה," באה התשובה. "חייב להיות לפחות מורה אחד. בנות מבית הספר שוות שלושה כל אחת, וחייבת להיות אחת כזאת לפחות. חוץ מזה, צריך להיות לפחות תלמיד אחד מכל שכבה." גרינווד היה בית ספר תיכון מלא [כלומר, כולל הגרסה האמריקאית לחטיבת ביניים שנקראת Junior high] והכיל כיתות מח' ועד י"ב. תלמידי כיתה ח' היו בני שלוש עשרה או ארבע עשרה. "תלמידים מכיתות ח', ט' וי' שווים שניים כל אחד."
גארי סיים לדבר והביט ישירות בסטייסי, שהתחילה לבכות שוב. "את מבינה?" סיכם בשאלה. סטייסי הנהנה מבעד דמעותיה, לא יכולה לדבר. "מה תעשי, אם כן? תלכי איתנו על זה, או שנפיץ את התמונות והסרטים?"
דממה נפלה על החדר, השאלה תלויה באוויר. סטייסי לא הצליחה להשיב. מצד אחד, היא תצטרך לעשות את כל הדברים האיומים האלה, אבל האלטרנטיבה... האלטרנטיבה היתה נוראה מכדי לחשוב עליה. היא תהיה הרוסה בבייקרסוויל, גם כאדם וגם כתלמידה. הדרך היחידה לצאת מזה היא לשחק במשחק הקטן שלהם, ולקוות להצליח בזה בלי שאיש יגלה. "אוה, אלוהים," חשבה, ליבה שוקע, "חמישים וחמישה בנים."
בדממה, הביטה בגארי והנהנה בהסכמה; היא תעשה את זה.
גארי חש גל של הקלה חולף בו כשהנהנה, אבל התיר רק לחיוך זעיר להופיע על פניו. ניל, מצד שני, צחק בקול, כפי שעשתה גם שרון כאשר המתח בו היו נתונים התפוגג. תמיד נותר הסיכון, בלתי סביר כפי שיהיה, שסטייסי תסרב ותפנה למשטרה. עכשיו, בכל אופן, היא היתה שלהם; היא תעשה מה שהם יגידו. זו עומדת להיות שנה מעניינת.
גארי הביט מטה אליה כשישבה, עגומה בבדידותה, על הספה, בוהה ברצפה. היא נראתה כל כך עצובה ופגיעה יושבת שם. לגארי, היא היתה מושכת בהרבה כך, דומעת, משהיתה במצב רוחה הרגיל, היהיר, בבית הספר. כל הכלבות האלה שוות מכות....
זה נתן לגארי רעיון. זה היה הזמן לבדוק את שליטתם בה. חוץ מזה, היה את העניין הקטן של העפת משקפיו לרוחב החדר.
"לפני שנקבל את הסכמתך," אמר לה, "צריך להעניש אותך על זה שהתקפת אותי. אנחנו לא מרשים לך לעשות כאלה דברים."
סטייסי הביטה מעלה אליו באומללות. "למ-מה אתה מתכוון?"
"אני חושב שצריך להפליק לך," אמר לה גארי, "ללמד אותך לקח."
סטייסי בהתה בו באי אמון. "אתה בטוח צוחק." אפילו אחרי כל מה ששמעה, לא הצליחה להאמין במה ששמעה.
גארי הניד בראשו. "אמרת שתשחקי במשחק שלנו, אבל לפני שתי דקות התקפת אותי. איך נדע שלא תעשי את זה שוב? למה אנחנו צריכים להאמין לך? הברירה שלך פשוטה: צייתי לנו, וקבלי את העונש שלך, או לכי עכשיו ותתני לנו לארגן את משלוח הקלטות. זה בטח ייקח חצי סוף השבוע להכין מספיק עותקים." סטייסי התחילה לבכות שוב - לא היה סוף לדמעות שלה? - אבל הנהנה בכניעות, חסרת אונים.
"מצויין," אמר לה גארי. "תעמדי ותורידי את המכנסיים." רועדת, צייתה סטייסי, חושפת את רגליה הדקות והחטובות ותחתוניה הלבנים הפשוטים. "עכשיו תשכבי על הברכיים של שרון. היא תעניש אותך." סטייסי הסמיקה עד אודם כששמעה את הפקודה, בעוד ששרון צחקה באושר. לרגע, נראה היה שסטייסי תסרב, אבל בסופו של דבר החלה לנוע לאיטה, בצעדים קטנים ומוזרים בגלל שמכנסיה היו מגולגלים סביב קרסוליה, צנחה בגולמנות על ברכיה והשתרעה על ירכיה השמנמנות של שרון. ישבנה היה חשוף לחלוטין.
שרון לא הזדקקה להנחיות כלשהן. היא הניחה את יד שמאל על בסיס גבה של סטייסי, והתחילה להפליק בפראות בישבן החשוף. לפני שחלף זמן רב, התמלא האוויר בצליל צעקותיה והתייפחויותיה של סטייסי, נקטעות בקצב האחיד, חסר הרחמים, של ידה המפליקה של שרון היורדת בכוח על התחת האדום-עכשיו.
גארי קרע את עיניו מן המחזה והביט בניל, שהביט בנעשה בפה פעור לרווחה. היתה בליטה ניכרת לעין בג'ינס שלו. ובכן, חשב גארי, למה לא? הוא הנחה את חברו להוריד את המכנסיים ולשבת ליד שרון על הספה. פניה של סטייסי היו כעת בחיקו כששכבה לרוחב הספה. הטינאייג'רית הבוכיה הפנתה את ראשה והתפתלה בנסיון להתחמק מהזין התאוותני שלו, שעמד זקוף. שרון הפסיקה להפליק לרגע והביטה בעניין רב.
גארי הושיט יד ומשך בשיערה הבלונדי של סטייסי, מושך את פניה הדומעים מעלה. "אני חושב שאת יודעת מה את הולכת לעשות פה. נהיה נדיבים ונקרא לזה מספר אחד. את מבינה?" סטייסי התפתלה בחיקה של שרון, אבל הנהנה. "ילדה טובה. שרון תמשיך להפליק לך עד שניל יגמור. כשהוא יגמור, את תבלעי כל טיפה." הוא שחרר את שיערה של סטייסי, ופניה נפלו חזרה לחיקו של ניל. גארי החווה לעבר שרון, שהתחילה להפליק שוב.
סטייסי העבירה את ידיה קדימה, והתרוממה מעט. היא לקחה את הזין של ניל בפה והתחילה למצוץ וללקק אותו. זה היה קשה לא לזוז הצידה עם הפליקים, אבל סטייסי חשבה שהיא יודעת מה יקרה לה אם תיגע בזין של ניל בשיניים. היא מצצה בטירוף, גונחת ומתנשפת כשראשה עלה וירד על ניל, ושרון ירדה לה על התחת. הכאב מהמכות החמיר, אבל היא היתה שקטה יותר עכשיו, הזין של ניל חוסם את פיה ביעילות.
לבסוף, אחרי מה שנראה כמו נצח, ניל הרים את האגן למעלה וגמר, מתיז גל אחר גל של של זרע חם ומלוח בפיה. היא נאבקה לבלוע כמו שהורו לה, גרונה עובד בפראות, אבל מעט זרע מצא את דרכו לקנה הנשימה שלה, גורם לה להשתעל. טיפת זרע עלתה ויצאה דרך אפה. כשהרימה לבסוף את פניה המיוזעים מהזין הרך-עכשיו של ניל, זרע טיפטף לה מהפה ומהאף, מותיר חוטים ארוכים הנמשכים מהזין. התחת שלה היה אדום לגמרי ונוצץ מהפליקים של שרון.
"חיוך," קרא לה גארי. מסוחררת, סטייסי הפנתה את פניה ימינה, סוחבת את חוטי השפיך איתה - ממש כשגארי צילם תמונה, מתעד את האירוע.
זה היה מספר אחד.
*******
גארי סגר את הטלפון כששרון נכנסה לחדרו. הוא ישב לפני המחשב שלו על השולחן בפינה הרחוקה של החדר. הוא הנהן בפיזור נפש כשנכנסה, ומייד התחיל להזין מידע לסוג כלשהו של תוכנת בסיס נתונים כששרון התקרבה. היא נעצרה ממש מאחוריו, מניחה את ידיה על כתפיו.
"מ'תה עושה?" נראה שהוא מקליד שמות ותאריכים לתוך מלבנים קטנים על המסך (שׁרון לא ידעה כמעט כלום על מחשבים).
[כאן המקום להזכיר שהסיפור מתרחש לפני אי אילו שנים, תקופה בה מחשבים אישיים היו נדירים, ונמצאו בשימוש ביתי בעיקר אצל גיקים מסוגו של גארי, והאינטרנט - פרט לשימושים אקדמיים וכו' - לא היתה קיימת במובן המקובל כיום]
"זו היתה סטייסי בטלפון," הוא ענה, ממשיך לעבוד. "היא הזדיינה עם שני בנים מאז השבוע שעבר. אני רק מכניס את זה למערכת."
מערכת? שרון גחנה קרוב למסך, מתעניינת לפתע. "מספר שניים ושלושה! תספר לי על זה."
"מספר שניים היה בארי פאקרד." הוא הניע את העכבר ולחץ אנטר; מסך חדש עלה. היו שם שם, תאריך ומידע נוסף, כולל תמונה קטנה, שנלקחה בבירור (נסרקה, למרות ששרון לא ידעה זאת) מספר השנה של בית הספר.
"בארי פאקרד." הצביע גארי על השם בראש הרשימה, וקרא את המידע שהופיע. "זויין בשבת, 6 בנובמבר; זה קרה במושב הקדמי של המכונית שלו, שחנתה על החוף. נראה שהוא גמר תוך 20 שניות בערך. לא יכול להאשים אותו, אני מתאר לי."
שרון צחקה. "ומספר שלוש?"
גארי לחץ על כפתור נוסף, ועוד מידע הופיע. "גראנט הרדלין." שרון חנקה גיחוך כששמעה את השם בעת שתמונתו המטושטשת הופיעה באיטיות בצידו השמאלי העליון של המסך. היה לו אף גדול. "זויין ביום חמישי, 9 בנובמבר, בחדר השינה שלו. גם הוא גמר מאוד מהר. הוא צעק את השם 'סוזן' כשגמר."
שרון צחקה שוב. "נראה שבנים לא מצליחים להחזיק מעמד עם סטייסי ריצ'רדס. היא בטח זיון מצויין."
גארי פשוט משך בכתפיו. "אולי. עוד נראה."
"אולי אנחנו צריכים למצוא לה גבר אמיתי," הציעה שרון. גארי נראה מתעניין בהצעה, אבל לא אמר כלום. שרון הלכה והתיישבה בצד המיטה, מוציאה סיגריה. הוא שם לב שהיתה לה שקית נייר קטנה.
"מה זה?" שאל כשהדליקה ושאפה שאיפה ארוכה, מלאת סיפוק.
"אוה, רק משהו קטן בשביל סטייסי," גיחכה. "מתנה קטנה לחגוג את הצלחת המשחק." היא הכניסה יד לתיקה והוציאה...
מספר ארבע:
"מניאק!" צעקה סטייסי. "מניאק מזויין אחד!" היא שכבה על גבה על ספת העור בסלון בית הוריה, חולצתה ואצבעותיה דביקות מזרע. היא שיפשפה את ידיה בחזית חולצתה בנסיון חסר תועלת להתנקות, אבל נראה שרק מרחה את הנוזל החם, הדביק באופן אחיד יותר על חולצתה. היא התחילה לבכות, מנגבת את דמעותיה בידה מבלי משים. כשהרחיקה את היד, נצצו עפעפיה ולחייה מזרע.
טובי הופר, נער גבוה וכחוש בן שש עשרה, פשוט קם ממנה אחרי שגמר בטרם עת. פניו המנומשים גם כך הסמיקו עמוקות במבוכה כשנאבק להחזיר את הזין הדביק שלו חזרה למכנסיים. "ג'יזס... אני מצטער," הוא התנצל, רוכס את הג'ינס. "ל-לא התכוונתי ל..."
"פשוט תזדיין ותעוף מפה!" צרחה עליו סטייסי. "לך מפה!" דמעות זלגו על פניה, מתערבבות עם הזרע המתייבש במהירות על לחייה.
טובי, מכנסיו כעת רכוסים היטב, המשיך לגמגם התנצלויות מבולבלות כשהרים את תיק העיתונים שלו ונמלט מן הבית. בחוץ, זינק על אופניו ודיווש משם בפראות.
מאחוריו, המשיכה סטייסי לבכות על הספה, שיערה הבלונדי מבולגן וחולצתה ופניה מכוסים בזרע מתייבש במהירות.
עבור סטייסי, זו נראתה הזדמנות מושלמת כשטובי בא לאסוף את הכסף, עכשיו בשבת בבוקר, עבור העיתונים. היא החשיבה אותו, כאילו, לגמרי לוזר בבית הספר (חוץ מזה שהוא היה שנה קטן ממנה) ולא חשבה שהוא מושך בכלל, עם השיער האדום שלו והנמשים. אבל הוא למד בגרינווד. מזווית הראיה הנוכחית והכפויה שלה, זה היה מספיק. הוריה היו באחת מנסיעות סוף השבוע שלהם, כך שסטייסי היתה לבדה לגמרי בבית כשהוא בא.
היא חשבה שיהיה קל לפתות אותו כמו את בארי וגרנט בשבוע שעבר - היא היתה, אחרי ככלות הכל, מי שהיתה - אבל נוכחה לדעת שזה לא כל כך קל. טובי יצא קבוע עם ילדה מבית הספר שקראו לה תמי ("טובי ותמי..." היא ואשלי אהבו לצחוק עליהם), והטמבל הזה נראה נחוש להשאר נאמן לה. או זה, או שהוא היה פשוט יותר מדי טיפש וביישן להבין רמז. סטייסי בלעה את גאוותה וכפתה עצמה עליו כמו כלבה מיוחמת - נוגעת ביד שלו; מחככת בו "בטעות" את שדיה; מעירה הערות רומזניות על היותה בודדה בבית כל כך גדול - אבל הוא לא הגיב. בסופו של דבר נאלצה לבקש ממנו פחות או יותר בגלוי לשכב איתה. הוא קם על רגליו ופנה ללכת, מגמגם משהו על איחור בחלוקת העיתונים, אבל סטייסי חיבקה אותו בזרועותיה החזקות ומעכה את שפתיה על שלו בנשיקה מלאת תשוקה. כשתלשה בסופו של דבר את לשונה מזו שלו הוא נשם בכבדות, כבר לא להוט כל כך ללכת.
היא הובילה אותו בבטחה אל הספה בסלון, ואחרי עוד קצת חירמונים, הצליחה להוציא את הזין הקשה-עכשיו ממכנסיו. היא כבר פיתחה טכניקה להגיע במהירות לזין של גבר, למרות שעדיין שנאה לגעת בהם. הוא שיתף פעולה לגמרי עכשיו, ומשך בבת אחת את מכנסיו עד הקרסוליים. היא נפלה לאחור על הספה והתכוננה לעזור לו להכניס את הזין לכוס העדיין-אדיש שלה, אבל כשגהר מעליה, הזין קיפץ והתיז שפיך על כל החולצה שלה. היה כל כך הרבה! הוא בטח אסף את זה כבר שש עשרה שנה. היא הרימה את ידיה לגונן על עצמה, אבל הצליחה רק לגרום לנוזל להדבק לאצבעותיה. שוכבת שם, נוטפת זרע חם, התחילה סטייסי לצעוק, מסלקת את טובי מהבית.
כשדמעותיה נרגעו, הזרע שנספג בחולצתה כבר התייבש, דביק ופריך, על עורה. נשימתה התייצבה כשניסתה להסתגל למה שנהיה ממנה... מה שהכריחו אותה להיות. רועדת, קמה על רגליה וכשלה אל הטלפון לדווח שוב על מה שדיווחה כבר פעמיים קודם.
ואז מקלחת.
*******
מתנת ההפתעה של שרון התגלתה כצמיד-מזל קטן מפלדת אל חלד.
[תרגום לCharm bracelet, מעין צמיד חוליות - גורמט, בעצם - שנהגו לענוד בארה"ב, בעיקר בשנות הארבעים והחמישים, ולתלות עליו תליונים קטנים לציון אירועים חשובים, במיוחד בתחום הרומנטי]
הוא לא היה יפה במיוחד או יקר במיוחד, אבל היה בנוי היטב, וחוליותיו גדולות מספיק כמעט כדי להיחשב שרשרת. כמעט. אבל, זה היה עדיין צמיד-מזל, וכל חוליה עוצבה כך שניתן לחבר אליה מספר תכשיטים קטנים, בדרך כלל דמויות או סמלים: לבבות קטנים וכדומה. שרון לא שכחה עובדה זו, ושפכה בעליצות את תכולתה של שקית ניילון מעט גדולה יותר על המיטה. בערימה שנוצרה נתגלה מספר גדול - בדיוק מאה, הסבירה שרון אחר כך - של אותיות 'ז' קטנות מפלדה. כרגיל, נענדו אותיות כאלה על צמידי-מזל של נערות ששמותיהן התחילו באותה אות, אבל במקרה של סטייסי האות תייצג משהו אחר. גארי הבין מייד מה אותו "משהו אחר" צריך להיות. בסוף השנה, הסבירה שרון לגארי הצוחק, צמיד-המזל של סטייסי יציג חמישים וחמישה קישוטים כאלה.
"לתלות פעמון על החתול," גיחך גארי. "מוצא חן בעיני."
"לא על החתול," חלקה עליו שרון, "הכוסית. לתלות פעמון על הכוסית."
גארי צחק שוב ומשך אותה אליו לנשיקה מלאת הערכה.
[כוס באנגלית, כידוע, הוא Pussy, שמשמעותו גם חתולה - העדפתי לתרגם כאן לכוסית. הפעמון מתייחס לאגדה בה מסופר על העכברים שתלו פעמון לצוארו של החתול]
*******
תליית הפעמון בפועל היתה קלה, חשבה שרון. ביום הלימודים הבא, ניל וגארי הובילו את ה"כוסית" לחדר מלאכת המתכת אחרי הלימודים. לפני שסטייסי הנפחדת הצליחה למחות, ענדו את צמיד-המזל לפרק ידה השמאלי, ואז הניחו את ידה על שולחן העבודה הסמוך. שרון צפתה מהפתח - משמשת כשומרת - כאשר סטייסי החלה להיאבק ולצעוק. מאבקה גווע, אמנם, כשניל קירב את המלחם אל פרק ידה; המאבק הקל ביותר היה גורם למתכת הנמסה לטפטף על זרועה החשופה. סטייסי צפתה באימה דוממת כיצד הלחימו שני הנערים את הצמיד על זרועה, מהדקים אותו במקומו לצמיתות. היא עדיין יכלה, כמובן, להסירו באמצעות כלי עבודה מתאים, אך אם תעשה כך תיחשף להשפלות וענישה נוספת, הסביר לה גארי בשקט.
כשסטייסי הנהנה לאות שהבינה, החליף ניל את שרון ליד הדלת, והנערה השמנמונת נעה לפנים וחיברה את אותיות ה'ז' הקטנות אל צמידה החדש של סטייסי.
בשקט חיברה ארבע מהן, מפזרת אותן בשווה לאורך הצמיד. סטייסי הביטה באי אמון, ואז נגהה ההבנה על פניה. מייד התמלאו עיניה הגדולות והירוקות בדמעות, אבל היא לא מחתה. היא ידעה שאין שום דבר שהיא יכולה לומר.
שרון גיחכה אליה והתרחקה כשסיימה להדק את האותיות. היא וגארי פנו לצאת מהחדר, אבל ניל נותר מאחור, נע לעבר סטייסי עם ניצוץ שלא ניתן לטעות בו בעיניו. שרון יצאה מהחדר והלכה, וגארי נשאר לשמור. אם היתה פונה להביט כשיצאה, היתה רואה את סטייסי, כעת על הברכיים, מושיטה יד לפנים - התליונים מצלצלים בעליצות על פרק ידה - ופותחת את הרוכסן במכנסיו של ניל.
מכל מקום, לא היה על שרון להביט לאחור. היה לה מושג די טוב מה עשוי לקרות - מה קרה - בעת שישבה על מדרגות בית הספר, נהנית מסיגריה. דעתה הוסחה בגסות ממחשבותיה הנעימות כאשר נטרקה דלת מאחוריה, והיא שמעה מישהי בוכה. מסתובבת, ראתה שרון את תמי סלייטר, חברתה לכיתה. שרון ותמי לא היו חברות קרובות במיוחד, אבל סקרנותה גרמה לה לקום ולנחם את הנערה.
לאט לאט הצליחה תמי המתייפחת לספר לשרון מדוע היא בוכה.
