"<הוא הולך לזיין אותה עכשיו,> חשבה לוסי, קצת מופתעת מהניסוח שבחרה. זה לא היה אוצר המילים הרגיל שלה, אפילו כשחשבה על סקס. העיניים שלה התרחבו כשהגבר הניע את ירכיו קדימה. היא ראתה את הפה של אן נפתח, ללא צליל פרט לנשיפת האוויר המתפרצת. <הוא מזיין אותה. הוא באמת מזיין את אן. הוא מזיין את אן כשאני מסתכלת, והיא נותנת לו.> "
25/11/2004 13:47:00
התרגומים בבלוג מכילים תיאורים אירוטיים מפורשים, גסויות וקטעים בוטים העלולים לפגוע ברגשות קוראים מסויימים. אלה מכם הממשיכים לקרוא מצהירים בעשותם כן שמלאו להם 18, ושחוקי המדינה בה הם נמצאים מתירים להם קריאת סיפורים גסים במיוחד. תהנו!
M/F cons
"היא רוצה שתישארי."
לוסי עצרה, אבל לא הסתובבה, ידה על ידית הדלת. היא ידעה שהיא צריכה ללכת, אבל פחד והיקסמות תאוותנית גרמו לה להסס.
"תגידי לה." הקול העבה היה פוקד, מתנשא.
"בבקשה תישארי, לוסי."
לוסי עצמה עיניים חזק. האחיזה שלה בידית התחזקה. אבל היא לא זזה.
"היא רוצה שתישארי ותסתכלי," הקול העבה והמרוצה מעצמו אמר. "תגידי לה."
"בבקשה תישארי, לוסי. אני רוצה שתישארי," הפצירה החברה שלה בלחש.
לוסי נקרעה מבפנים. הזהירות אמרה ללכת, ומהר. משהו פרימיטיבי יותר אמר תישארי. היא קפאה בין שני הקולות כששמעה את הצעדים מתקרבים. היא הרגישה יד גדולה מרימה את שלה מהידית, ומושכת אותה לסלון.
כשהוביל אותה לאורך החדר, היא פקחה עיניים. מה שראתה היה סוריאליסטי ממש כמו בזמן שהיא נכנסה בתמימות ביום שלישי רגיל באוגוסט כדי להחזיר כלי חימום וכמה צלחות לאן. הגבר שלקח אותה ביד היה עדיין עירום, עדיין עמד לו, והוא עדיין לא היה הבעל של אן. בצד השני של החדר, הראש של אן היה מושפל, אבל היא הביטה למעלה בלוסי. היא לבשה חלוק אמבטיה לבן. תחושת חוסר המציאותיות של לוסי התחזקה כשהגבר קד קלות והחווה על מושב החלון השקוע. כשהסתובב והלך אל אן, הטילה השמש השוקעת אור חיוור, אדום וקלוש מבעד לוילונות השקופים מאחורי לוסי, משנה את הצבעים בחדר ומגבירה את תחושת חוסר המציאותיות.
כשאן הנהנה הנהון כמעט לא מורגש, לוסי צנחה בבת אחת לכסא, זקופה ומתוחה, מקפידה להדק את ברכיה ולשלב קרסוליים. בחולצת הפולו הלבנה והטהורה שלה והמכנסיים הקצרים עם הקפלים, היא נראתה כמו אב הטיפוס של כל אמהות-הכדורגל בנות השלושים וחמש. מה שהיה, כמובן, בדיוק מה שהיתה: אמא צנועה ומונוגמית לשניים שלא ברור לה למה היא נשארת כאן. אבל היא לא חשבה על הילדים, ולא על הבעל, ואפילו לא על ההלם וההפתעה שחשה. האמת היא שלא היו לה שום מחשבות עקביות. המוח שלה היה מלא, מפוצץ, בתערובת ארסית של ציפיה מציצנית, פחד שהגבר יפגע בה או באן, ותחושת גירוי דחופה, מורבידית, שלא דמתה בכלום לשום דבר שהרגישה אי פעם, ושעצם קיומה זיעזע אותה.
בוהה, כמו בטראנס, לוסי הסתכלה איך הגבר מסובב את אן כך שתפנה אליה ואז מתכופף לנשק לה את הצוואר מאחור. עדיין מנשק בעורפה, הגבר מביא את הידיים שלו למעלה, הידיים נכנסות לתוך צוארון החלוק משני הצדדים. אן עומדת בלי להתנגד כשהידיים שלו מחליקות פנימה, על הכתפיים ואז הזרועות, והחלוק נמשך מהחגורה ונפתח, נפילתו נעצרת לרגע במותניה כשהחלק הקדמי נתלה לשניה על הפטמות הקשות של אן. ואז נופל עוד, והחגורה עוצרת אותו על המותניים.
לוסי הסתכלה איך הידיים של אן קפצו למעלה, במין רפלקס של צניעות, ועצרו, נבלמות בשרוולים של החלוק שעדיין היו על פרקי הידיים שלה. מחשבה קטנונית, <החזה שלי יותר טוב; אולי קצת יותר קטן, אבל אני לא כזאת נפולה> חלפה במהירות במוחה של לוסי, ונשכחה באותה מהירות כשהסתכלה איך אן מסמיקה. הסומק הכהה גאה והתפשט מלחייה של במורד הצואר לחזה שלה, עוצר לרגע בחלקן העליון של הגבעות הצחות מלובן שמעולם לא ראו שמש. כשהגבר מותח באצבע ואגודל את הפטמות בעדינות לכיוון לוסי, השדיים עצמם מוורידים.
לוסי שומעת התנשמות קטנה, ומבינה שזו היתה היא. לרגע, תשומת הלב שלה פונה פנימה. היא לא שמה לב מתי הפטמות שלה נהיו כל כך קשות, אבל עכשיו ממש הרגישה את הלחץ של החזיה עליהן. התחוור לה שהיא לופתת את קצות הכסא בכוח שהלבין את פרקי האצבעות ושחררה את הידיים, מניחה לזרועות להשתלב מעל השדיים, מועכות את הצדדים ומרימות אותם קצת. היא התפתלה בכסא, מנסה למצוא תנוחה נוחה. התנשמות שלא באה ממנה משכה את עיניה חזרה לחברה החצי-עירומה שלה ולגבר העירום שעמד מאחורי אן.
היד השמאלית של הגבר הקיפה את המותן השמאלית של אן ונעלמה מאחורי קפל בחלוק. לוסי לא יכלה לראות דבר פרט לבליטה עטופה בד מגבת, בליטה שפעמה באותו קצב איטי בו נע פרק היד קדימה ואחורה, פנימה והחוצה, מתחת לחלוק. היא הסתכלה בתנועות האיטיות במשך מה שנראה כמו זמן רב. עוד התנשמות הקפיצה את עיניה חזרה לפניה של אן. הפה של אן היה פתוח וראשה מוטה לאחור על עצם הבריח של הגבר. לוסי היתה בטוחה שאן תיכף מגיעה לאורגזמה.
כשהבינה את זה, התחיל המוח של אן לעבוד שוב, אפילו אם רק לרגע. <אני חייבת ללכת עכשיו. זה יהיה יותר מדי אינטימי אם היא תדע שראיתי אותה גומרת בידיים של הזר הזה. זה ישפיע על החברות שלנו,> חשבה לוסי. <איך אני אוכל להסביר את זה לפרגוס אם הוא יגלה? איך אני אוכל להסתכל בפנים של השכנים?> ואז היא האדימה בבושה. לא בשביל אן, בשבילה. היא עמדה להשאר. היא עמדה לראות איך מפשיטים מולה את החברה שלה עירומה, בגוף ובנשמה. שום דבר כל כך מרגש לא קרה לה אף פעם, והמחשבות שלה התעטפו באירוטיות אינטנסיבית שלא הניחה לה ללכת.
פרק היד נע פנימה והחוצה מן החלוק מהר יותר כעת, וההתנשמויות הקצביות של אן נמשכו. לוסי הסתכלה איך גופה של אן מתקשה ופניה מתעוותות, הפה פעור והעיניים לא בפוקוס. היא שמעה את הנשימה של אן נקטעת, שלוש פעמים, כמעט כמו גיהוקים. <איך היא יכולה להיות כל כך בשקט?> חשבה לוסי, <אני במקומה הייתי צועקת.> ואז ראתה את היד של אן זזה למטה במהירות, למשוך את היד של הגבר משם. לוסי הנהנה באהדה. גם פרגוס המשיך לעיתים קרובות ללטף אותה אחרי אורגזמה, כשהיא כבר היתה רגישה מדי שם.
הנשימה של לוסי היתה מהירה יותר כעת. אגודל אחד התגנב, בלי שתרגיש בו, ללטף פטמה, אבל היא העיפה אותו משם כששמה לב. אן נראתה כמעט פאסיבית. לוסי אף פעם לא ראתה אותה ככה. האן שהיא הכירה היתה פעילה, בטוחה בעצמה, תמיד מוכנה ומזומנה לעשות כל מה שצריך בקהילה. היא תהתה איזה מין כוח היה לאיש הזה עליה.
האיש הניח את הידיים על הכתפיים של אן, סובב אותה ודחף בעדינות. אן התכופפה לפנים מהמותניים, מפשקת מעט את רגליה באותו זמן. לוסי זכתה לראות את ישבנה של אן המכוסה בחלוק מוצג בהבלטה. העיניים של לוסי עברו לפניו של הגבר, ובפעם הראשונה, ממש הסתכלה עליו. הוא היה גבוה, אבל לא כזה גבוה וחזק כמו פרגוס. שיער שחור מסורק לאחור, עם צל של שיער שיבה. היה בפניו רמז לחיוך, שלא הגיע לעיניים. העיניים היו מהפנטות, עמוקות וציניות. לוסי לא יכלה להסיר מהן את עיניה. תנועה משכה את תשומת ליבה והיא הביטה שוב למטה, כשהיד של הגבר החליקה במורד גבה של אן, מגיעות לבסוף למקום בו החלוק התקפל על החגורה. הידיים דחפו. החגורה השתחררה, ופתאום החלוק נעלם.
לוסי נעצה את עיניה בין הרגליים של החברה שלה מאחור, כמו בחלום. היא ראתה את השפתיים החיצוניות התפוחות, כהות מרוב תשוקה. השפתיים הפנימיות נדחפו החוצה, פורחות כמו פרח ורוד בתלם האפל. הלחות של אן זהרה באור. <ככה אני נראית?> תהתה לוסי. <אני נראית עכשיו ככה, מתחת לתחתונים?> למחשבה הזו, הרגישה לוסי שוב את הלחץ של החזיה על הפטמות, וידעה שהיא רטובה כמו אן.
לוסי לא יכלה לראות את פניה של אן, אבל הקולות הרטובים והתנועות הקופצניות הקטנות של ירכיו של הגבר חרטו תמונה במוחה. היא התחילה לקום, להתקרב, לראות את המוט נעלם בפה של החברה שלה, אבל תפסה את עצמה והתיישבה. העיניים של לוסי נעצמו והיא הניחה לתשוקה להצטבר, מקשיבה לקולות הזנותיים, המלוכלכים ששרפו את אוזניה.
גניחה רכה מיקדה את תשומת הלב של לוסי חזרה בזוג העירום. הידיים של הגבר היו בשני הצדדים של ראשה של אן כשהרחיק אותה ממפשעתו. בדחיפה בצד אחד ומשיכה בשני, הוא הפנה את אן מול לוסי. בלי הקדמות ירדה אן על הידיים והברכיים, עיניים נעוצות בלוסי, הפנים אדומות שוב. היתה טיפה לחה על אחת הלחיים שלה. גם העיניים של הגבר היו על לוסי כשכרע מאחורי אן, והיה לו את החיוך הקטנטן הזה.
<הוא הולך לזיין אותה עכשיו,> חשבה לוסי, קצת מופתעת מהניסוח שבחרה. זה לא היה אוצר המילים הרגיל שלה, אפילו כשחשבה על סקס. העיניים שלה התרחבו כשהגבר הניע את ירכיו קדימה. היא ראתה את הפה של אן נפתח, ללא צליל פרט לנשיפת האוויר המתפרצת.
<הוא מזיין אותה. הוא באמת מזיין את אן. הוא מזיין את אן כשאני מסתכלת, והיא נותנת לו.> לוסי התרכזה כולה בסצינה שמולה. היא לא שמה לב הפעם לאגודל על הפטמה. היא לא שמה לב שהיא מניעה את הירכיים, נלחצת לריפוד המושב בקצב בו הגבר שמולה דוחף.
התנועה של הראש של אן היתה מהפנטת כשהוטח קדימה בכל פעם בה האגן של הגבר הלם בה מאחור. לוסי הביטה כשמבטה של אן איבד מיקוד, הפך למזוגג, ואז נעלם תחת עפעפיה העצומים. אנקה גרונית נפלטה משפתיה של אן, ולוסי שוב שמעה את הנשימה נקטעת, יותר גיהוקים קטנים הפעם, כשגבה וצוארה של אן התקמרו בנוקשות לנצח קטן, ואז התמוטטו.
הגבר נשאר עדיין בתוך אן עד שהפסיקה לרעוד. ואז הוא יצא והניח לאן ליפול על הצד, נראית גמורה. כשהגבר נעמד, עיניה של אן נמשכו בכפייתיות לאבר שלו, עדיין עומד זקוף, מבהיק ממיציה של אן. <הדבר שלו, הזין, עדיין קשה! הוא בטח עדיין לא גמר.> היא חשבה. <אלוהים, הוא הולך לעשות לי משהו?> היא הכריחה את עיניה לזוז והביטה בפנים שלו. העיניים שלו לכדו את שלה שוב ולא נתנו לה לברוח. הוא התחיל ללכת אליה בחיוך קשה, דק. לוסי ישבה קפואה בכיסא.
לוסי הביטה שוב בזיקפה שלו. מושב החלון היה נמוך. היא ידעה שאם היא תתכופף קצת קדימה, הפנים שלה יהיו בקו אחד עם האיבר שלו. <הוא הולך להכניס לי אותו לפה,> היא חשבה, <מכוסה כולו בטעם של אן.> היא רעדה ותהתה אם היא הולכת לתת לו. אם היא יכולה בכלל לעצור אותו.
במקום זה, הוא נעצר והושיט לה יד. בלי לחשוב שמה את שלה בכף ידו. הוא משך אותה למעלה והפנה אותה אל אן בתנועה שלא היתה יכולה להיות חלקה יותר אילו היו רוקדים. לוסי הרגישה את הידיים האלה תופסות בסריג הכותנה, ואז הזרועות שלה נמשכו למעלה, כשהוא הוריד לה את החולצה. כמעט לפני שהחולצה נגעה ברצפה, הידיים שלו חזרו, מורידות את הידיים שלה שוב למטה, עם האגודלים ברצועות החזיה שלה. לוסי עמדה המומה, השדיים חשופים מול חברה שלה, החזיה הפוכה על המותניים, עדיין רכוסה.
הפתאומיות ריגשה אותה מאוד. זה היה כמו אונס חוץ מזה שהיא לא נאבקה, וחוץ מהעובדה שזה הרטיט אותה. היא הרגישה פאסיבית, חסרת ישע, למרות ששום דבר לא החזיק אותה שם בעצם. התחושה הציפה אותה אימה וגירוי. הצרכים שחשה מילאו אותה כל כך שאפילו לא הסמיקה כשראתה את אן, משעינה את הראש בכף ידה, מסתכלת בידיים שלו נעות לשחק לה בפטמות.
לוסי לא שמה לב שיד אחד עזבה את שדיה, לפרוף את הכפתור העליון במכנסיים הקצרים שלה. היד השניה שלו על החזה והמראה של היד של אן נעה להחליק בין ירכיה המפושקות תפסו את כל תשומת ליבה.
אבל היא שמה לב כשהיד החליקה תחת הגומי של המכנסיים והתחתונים ביחד, למטה דרך השיער, ולאורך הקפלים הרגישים של איבר המין שלה. אפילו כשירכיה געשו קדימה, כך שתוכל לשפד את עצמה על האצבע שמחליקה לתוכה, אפילו כשאנקה נפלטה מבין שפתיה, המציאות הכתה בה כמו קילוח מים קרים.
השפיות התפוצצה במוחה בפתאומיות מעוורת, והיא ידעה שהיא לא יכולה לעשות את זה. הבעל והמשפחה שאיבדה בתוך עיניו, באופן מילולי ממש, זינקו לפתע למוחה, והמחשבה על התוצאות האפשריות גברה על התשוקה.
היא פנתה הצידה, מושכת את היד שלו מתוך המכנסיים שלה בשתי ידיים. היא הרימה את הידיים להחזיר את החזיה למקום וחטפה את החולצה. השורטס נפלו על הירכיים; היא משכה אותם למותניים והחזיקה אותם ביד אחת. היא שמעה את אן צועקת משהו כשרצה לדלת, אבל המילים לא נקלטו. תוך שניות היא כבר נהגה משם בחזיה, החולצה המקומטת לחוצה חזק לחזה מעליה. בלוק אחד לפני הבית היא עצרה ולבשה את החולצה, שמחה שאף אחד לא רואה אותה. היא ישבה שם וניסתה לחשוב, להחליט מה לעשות.
אן תצלצל מחר, והכלי חימום עדיין היה באוטו של לוסי. היא תצטכך לדבר איתה, לראות אותה, מתישהו, אבל לא היה לה מושג מה היא תגיד. היא החליטה לא לחשוב על זה עכשיו. יותר דחופה היתה השאלה האם לספר לבעלה ואם כן מה. ומתי. המוח שלה הסתחרר, מזנק בפראות מנושא לנושא. בסופו של דבר החליטה שהיא תחליט אחר כך גם מה לעשות בענין בעלה. היא נהגה את המרחק הקצר הביתה ונכנסה פנימה.
מחשלת את עצמה לקראת הפגישה עם בעלה, פתחה את הדלת וצעקה שהגיעה, רק כדי לגלות שהבית שקט לגמרי. נכנסת למטבח, ראתה את הפתק מתחת למגנט שעל המקרר: "לקחתי את הילדים להביא סיני. אחזור בקרוב." נושמת בהקלה, הלכה למקלחת, כאילו כדי להישטף מכל העדויות. בחלוק המגבת הלבן שדמה מאוד לזה של אן, מעל טישרט ותחתונים, היא עדיין ייבשה במגבת את התלתלים הקצרים, החומים שלה כשהשקט הופר בפטפוט הילדים וה"שלום" של בעלה. היא עברה את השגרות הרגילות של ברכות השלום והגשת האוכל בלי שאף אחד מהם ישים לב לכך שבעצם לא היתה שם. כשבעלה והילדים החליטו לקחת את הצלחות ולאכול מול הטלוויזיה, היא לקחה את שלה לחדר העבודה, כביכול כדי לבדוק מייל.
היא בהתה בשומר המסך כשהילדים קיפצו פנימה להגיד לילה טוב. אחרי שניסתה לארגן את רגשותיה, החליטה לבסוף שתחכה עד שתדבר עם אן לפני שתטפל בפרגוס. הרציונליזציה היתה שהיא דואגת שפרגוס יספר לצ'רלס, החבר שלו לגולף והבעל של אן. <אחרי הכל,> היא חשבה, <לא עשיתי שום דבר לא בסדר. לא בגדתי. אני לא מספרת לפרגוס בכל פעם שמישהו מתחיל איתי או מנסה לגעת בי במסיבה. זה לא כזה שונה כל זמן שאני לא עשיתי כלום.>
לאחר שהחליטה לחכות, היא נשענה לאחור בכסא והתחילה לחשוב על מה שקרה. היא עצמה עיניים ונזכרה, נזכרה כמה עז יותר היה הגירוי שלה מכל מה שהרגישה כבר שנים. <פרגוס טוב במיטה,> היא נזפה בעצמה, <הוא גורם לי לגמור בכל פעם. הוא יודע בדיוק מה עושה לי נעים. הוא מאוד מתחשב ועדין. הוא אוהב אותי ונאמן לי.> אפילו כשניסתה להאמין שזה מספיק, היא שמעה דיאלוג נוסף ברקע. <כן, וזה אותו דבר בכל פעם. אותו משחק מוקדם, אותן תנוחות, אותה שיחה על להביא מים קרים אחר כך. הוא גורם לך לגמור, אבל הוא לא גורם לך לרצות לגמור. הוא לא מוציא אותך מהדעת מרוב תשוקה.> <איך הוא יכול? אנחנו נשואים כבר שלוש עשרה שנה. ראיתי אותו נאנק על השירותים. איזה סיכוי יש לנו ליצור כזה ריגוש? אנחנו מכירים יותר מדי טוב אחת את השני. זה לא פייר להשוות.> <אבל את עדיין יכולה להרגיש את התשוקה המכלה הזאת. הרגשת אותה היום. היום היה להט. היום היתה תשוקה. את לא צריכה גם קצת מזה?> וכל הזמן, כמו לופ של וידאו, תמונה אחרי תמונה הבזיקה במוחה. אן הרטובה כשמצצה את האבר של הגבר הזה <לא, את הזין שלו>, תיקנה את עצמה. הבעת ההפתעה פעורת הפה על פניה של אן כשהוא הכניס לה את הזין מאחור. האגן שלה נלחץ שוב ושוב ליד שלו, דוחף את האצבע לתוכה.
הדבר הראשון בו הרגישה היה הריח. תמציות צמחים. שיער חפוף. ממש כשהחלה לשוב מהחרגון האירוטי, הידיים של בעלה הקיפו אותה מאחור, חופנות לה את השדיים כמו שתמיד עשו <אפילו ליד הילדים כשהוא חושב שהם לא מסתכלים,> התרגיל העתיק כבר נראה כמו תגובה פאבלובית, אחרי כל השנים האלה. מנשק לה את הצואר, הוא אמר, "לילה טוב חמודה. אל תישארי ערה יותר מדי."
הלילה, בכל אופן, הידיים על השדיים שלה והנשיקה על הצואר, שהיו דומים ושונים באופן כל כך סוטה למה שקרה אצל אן, לחצו על ההדק של תשוקתה. היא הסתובבה במהירות ופתחה את החלוק שלו לרווחה. תחתוני הבוקסר שהיו הפיג'מה שלו היו על הברכיים לפני שהספיק להגיב. היא חטפה את הזין הרך שלו ומצצה אותו פנימה. הפנים של פרגוס נראו חסרי הבעה, לא מבינים, כשעשתה את הדבר הזנותי הזה, אבל הזין שלו ידע איך להגיב. היא הרגישה תחושת כוח וגל של תשוקה, שניהם בגלל המהירות שבה התקשה הכלי לכל אורכו בפה שלה, ובגלל הידיעה שהוא יכנס לתוכה בקרוב. כשהוא היה קשה, היא זזה אחורה עד הסוף והניחה לו לפשק את שפתיה כשהניעה את ראשה קדימה. היא ידעה שהוא יהיה כבר קשה כשהוא יקרב את <הזין> שלו אליה. היא תהתה מה יהיה הטעם של הזין שלו. היא נאבקה להוריד את החלוק שלה כשהחזיקה את הזיקפה שלו בפה. רואה את הבעיה שלה, פרגוס תפס בחלוק ובחולצה שלה ומשך את שניהם למעלה. כשהחולצה עברה מעל לראש, היא נתנה לזיקפה ליפול מהפה. היא הרימה את אחוריה מהמושב והורידה את התחתונים. בלי לקום ממש, נפלה על הידיים והברכיים לפני פרגוס. רוצה להרגיש מופקרת, גסה, להראות את הכוס שלה כמו אן, הניחה לראש שלה ליפול לרצפה, מציגה בפני בעלה את התחת המעוגל שלה.
"תזיין אותי, פרגוס! אלוהים, תכניס לי אותו עכשיו. בבקשה," הפצירה. בתוך הראש שמעה, <מה קורה לי? אני בטח נראית כמו מטומטמת. מה הוא יחשוב עלי. מה אני עושה?>
גם אם פרגוס לא ידע למה, הוא ידע מה לעשות. לוסי גנחה כשהרגישה אותו דוחף את <הזין, הזרג, הכלי> שלו לתוך ה<כוס> שלה. היא עצמה עיניים וזה היה הוא מאחוריה. <הוא מזיין אותי, כמו את אן. ואני נותנת לו! נותנת לו לזיין אותי!> ואז היא נזכרה בעיניים שלו, החיוך היודע, הציני. היא גמרה בפעם הראשונה. כשחשה בזין שלו נחבץ פנימה והחוצה בחור שלה, היה נדמה לה ששמעה גניחה, כמו זו שאן השמיעה בזמן שנגעה בעצמה כשהיא הסתכלה. היא גמרה שוב. היא התכוננה לגמור עוד פעם כשבעלה תפס אותה במותניים ודחף את עצמו עמוק לתוכה ככל האפשר. <לא עכשיו,> גנחה בליבה, <רק עוד קצת ואני אהיה שם שוב.> היא ניסתה לטלטל את האגן קדימה ואחורה על הזין שלו כדי להשיג את החיכוך הסופי הזה שנדרש, אבל הוא החזיק אותה יותר מדי חזק כשהעוויתות המקפצות העידו שהגיע לשיאו. פתאום הוא עזב, נרתע בפתאומיות לאחור, כנראה רגיש מכדי להניח לזקפה להתרכך בתוכה כפי שעשו בדרך כלל. הם שכבו מתנשפים על הרצפה.
"את רוצה מים קרים," הגיע הפזמון החוזר הרגיל אחרי כמה דקות.
"כן, בבקשה."
היא נכנסה לחדר האמבטיה, שוב בשגרה הנוחה שלהם, להתרחץ לפני השינה. היא היתה מוטרדת כשעשתה את התנועות הרגילות. היא ידעה שהיא לא היתה באמת עם בעלה בשום דרך משמעותית. היא היתה איתו. זה הרגיש כמו לבגוד.
המים ציפו לה כשיצאה, וגם פרגוס.
"ישו, זה היה גדול. מה עשה את זה, חמודה?"
"אני לא יודעת," שיקרה. "קראתי את הסיפור הרומנטי הלוהט הזה ברשת, אולי זה חירמן אותי בלי ששמתי לב. או אולי פשוט תפסת אותי בחמש עשרה דקות האלו בחודש שבהן האשה באמת רוצה גבר, כמו ששתי הקומיקאיות האלה אמרו, האמהות או איך שלא קראו להן. עכשיו אני יכולה לחשוב רק על לישון."
בנשיקה עדינה ולחישת "תודה, מותק," פרגוס הסתובב ובמהרה היה אדיש לעולם. ללוסי לקח קצת יותר זמן.
בררינננגגג. לוסי התהפכה, מטושטשת. בררינננגגג. היא הושיטה יד לשולחן שליד המיטה והרימה את הטלפון מעריסתו לפני שיוכל לצלצל שוב. "הלו," היא אמרה, בחוסר התלהבות.
"או, לוסי... אה, זאת אני, אן. או, אוה, שיט, את עוד מדברת איתי?"
"כן, אן. את חברה שלי. אבל מה לעזאזל זה היה?" לוסי היתה ערה לגמרי עכשיו.
"אוה, לוסי, אני כל כך מצטערת. לא עשיתי את זה בכוונה. לא תכננו את זה או משהו, זה פשוט כאילו קרה."
"תפסיקי להתבכיין, אן. סלחתי לך. אבל אם את לא מספרת לי מה קורה, אני מתכוונת לבוא לשם ולחנוק אותך!"
"ובכן, את איכשהו הפתעת אותי ואת המאהב שלי."
"את זה ניחשתי."
"צ'רלס לא נמצא השבוע. הוא בניו יורק. לא היה יכול לקחת אותי, אבל. היה צריך להתרכז בביזנס." רמז למרירות. "הזמנתי את וויד הביתה כדי שינחם אותי קצת."
"את הזמנת אותו? לפי איך שהתנהגת, חשבתי שהוא סוחט אותך. או מאיים עלייך איכשהו. אף פעם לא ראיתי אותך ככה. את בסדר?"
"כן, אהנגג, אני בסדר. זה רק שהוא. גורם. לי. לרצות. לתת. לו. לעשות לי את זה."
"מה קרה, אן," שאלה לוסי, חושדת שהיא כבר יודעת.
"שום דבר," ציפצפה אן, ואז בקול יותר נמוך, "רק רציתי. להגיד תודה. שנשארת. אלוהים..."
"את עושה את זה, נכון. עם הטלפון ביד. ישו, אן..."
"כןןן. אוה כן..." לוסי שמעה את הטלפון מקיש על משהו. היא שמעה את אן מתנשפת ברקע. ואז היא שמעה את הקול שלו.
"היא רוצה שתסתכלי שוב. הלילה. תהיי פה בתשע." קליק.
לוסי היתה שקועה בהרהורים כשעשתה את הסידורים שלה. לוקחת את החולצות הנקיות מהמכבסה, עושה את הקניה השבועית בסופר, ממלאת דלק במכונית, לוקחת את הילדים מהקייטנת ספורט בקאונטרי קלאב – הכל בוצע על טייס אוטומטי. הילדים התבלבלו קצת כשלא קיבלו שום תגובה או לכל היותר, ברוח מוסחת, "אה, מה זה שאמרת?" על כל בקשה שלהם או סיפור מהקייטנה. אבל הם שקעו בשמחה במשהו שהיה קרוב ככל האפשר לשקט כשלוסי הרשתה להם להתחיל לאכול את הצ'יפס שקנו בדרייב אין של מקדונלדס בדרך הביתה.
כשהגיעו הביתה, הילדים לקחו את ההמבוגרים והמילקשייקים שלהם לסלון לראות טלוויזיה. לוסי הכינה מכנית ארוחת ערב קלה לפרגוס ולעצמה. עגבניות בשלות ומוצרלה טריה עם בזיליקום ושמן זית. סלט ניסואז. בקבוק יין ורוד. טיעונים מסכמים לחבר המושבעים.
<הוא סתם חרא יהיר. הוא פשוט אומר לך באיזו שעה להיות שם כאילו אין בכלל שאלה שתבואי. מה את עומדת לעשות אם הוא יתפוס אותך הפעם? הוא לא שווה בגידה בפרגוס. ובכלל, איזו מין סוטה רוצה לראות איך מזיינים את חברה שלה? מה פרגוס יחשוב אם הוא ידע? את יכולה לדמיין את הרכילות אם מישהו יגלה? את אמא בת שלושים וחמש – תתנהגי ככה.>
<אז את אומרת לו "בלי ידיים". זו לא בגידה אם את לא עושה איתו משהו. אז את אוהבת להסתכל, אז מה. מי יספר? מי ידע? את לא צריכה לפחד לחיות, לציית לכל חוק זעיר של נימוס כל חייך. לא היית ככה כשהיית צעירה יותר. הרגשת את הריגוש הישן הזה, הרטט שבלעשות משהו שוב משהו מסוכן וחדש, הלילה, אבל אולי לעולם לא אם לא תלכי עכשיו. כמה הזדמנויות יהיו לך? את רוצה ללכת.>
היא הצליחה להחזיק מעמד במהלך שיחת ארוחת הערב עם פרגוס למרות דעתה המוסחת. אבל היא היתה מרוכזת כולה בהזמנה.
כששתתה את הכוס השלישית, שתי כוסות יין יותר מבדרך כלל, היא כבר החליטה.
"מותק, צ'רלס נסע לניו יורק לכל השבוע, אז הזמנתי את אן לבוא יותר מאוחר. אחותה מצאה לה קלטת של ה"מונספינרס" ואתה יודע כמה היא אוהבת את היילי מילס. אמרתי לה שאני אעשה פופקורן ואראה את זה איתה. אני מקווה שלא אכפת לך."
"הלילה? הלילה צריך להיות לנו הטורניר הגדול, במכוניות קארט על הנינטנדו," התלונן פרגוס. "הבטחתי לילדים. הם חושבים שהם ינצחו אותי הפעם. אני חושב שהזכרתי את זה."
<הזכרת. על זה סמכתי.> חשבה לוסי, ואז אמרה בקול, "אם הזכרת, שכחתי. ובכן, אני אצטרך פשוט להתקשר אליה ולבטל. אם הבטחת לבנים, אתה חייב לקיים."
"אנחנו יכולים להסביר להם את זה...":
"לא," אמרה לוסי. "אני אתקשר לאן ונתאם משהו אחר."
לוסי הלכה לחדר העבודה ומילמלה משהו אל צליל החיוג שהמה באוזנה. שמה את היד על השפופרת, היא צעקה לכיוון המטבח, "פרגוס, אן הזמינה אותי אליה לראות את זה. אני אולי אאחר אם נשב ונדבר. אכפת לך? הילדים צריכים להתקלח לפני השינה."
"אין בעיה, מותק," צעק פרגוס חזרה. "אנחנו יכולים לטפל בזה. אל תאחרי יותר מדי בלי להודיע. אוהב אותך."
"כן, אבא'לה, אדוני," שיננה לוסי, "אני אהיה בבית לכיבוי אורות. אוהבת אותך."
לוסי הלכה לסלון, שומעת את קולות המנועים, מורצים לשיא יכולתם. "להתראות מאוחר יותר, חבר'ה. אני הולכת לראות את גברת אן. תהיו טובים לאבא שלכם. אל תנצחו אותו יותר מדי, אתם יודעים שהוא עושה פרצופים כשהוא מפסיד."
"ביי אמא," אמרו הבנים ביחד.
ואז טדי אמר, "מה לעשות, אמא, אבל אני הולך לצלות את אבא."
"גם אותך, פרצוף חנוני. בחיים לא תשיג אותי."
"תאכל את האבק שלי, דביל."
"תראה את זה..." הבנים לא שמו לב שאמא עזבה.
השעה היתה בדיוק תשע ולוסי פנתה לחניה של אן. עברו עוד עשר דקות עד שהחליטה לבסוף להפסיק לשקשק והלכה לדלת הכניסה. "תיכנסי" שמעה צעקה בתשובה לדפיקה שלה. הקול שלו. היא נכנסה.
החדר היה עטוף צללים. רק מנורה קטנה על השולחן שבפינה סיפקה תאורה כלשהי. זה היה מספיק, כשהעיניים שלה התרגלו. האיש ישב בכסא נמוך ולא מרופד שפנה למסדרון הכניסה מהצד השני של הסלון. הברכיים שלו היו פשוקות ואן כרעה ביניהם, כפות הידיים שלה על הירכיים שלו, הראש עולה ויורד בחיקו. שניהם היו עירומים.
"איחרת." בהאשמה.
"אני, אה..."
"לא משנה. תתפשטי."
"מה?"
"תתפשטי. או שתלכי."
"שלום, חרא." לוסי הסתובבה ללכת.
"חכי, לוסי," אמרה אן. "בבקשה תישארי. הוא לא יגע בך, אני מבטיחה. זה רק יותר מדי משונה אם את יושבת שם ומסתכלת עם כל הבגדים עלייך."
"זה נכון, לוסי," הוא אמר, בקולו רמז לבוז, או סרקאזם, "אני מבטיח לא לגעת בך. אבל את מסתכלת עלינו, אנחנו מסתכלים עלייך. זו העסקה."
"בבקשה, לוסי."
לוסי עמדה במסדרון הכניסה, מביטה באי בטחון קודם בדלת, ואז בפנים של שני האנשים בצד השני של החדר. <זה יותר מדי.> <זו לא בגידה אם הוא לא נוגע בך.> <את לא יכולה להתפשט ככה ליד אן.> <היא עירומה לידך עכשיו.> <לא הורדתי שערות היום.> <כמה הזדמנויות כבר יהיו לך?> היא הפנתה אליהם את הגב והוציאה את החולצה מהמכנסיים. באיטיות צילבה את זרועותיה מלפנים ותפסה בתחתית החולצה. היא עלתה למעלה ונפלה. החזיה נרכסה מלפנים. היא הצטרפה במהירות לחולצה על הרצפה. באגודלים תחת שתי הגומיות, התחתונים והשורטס החליקו יחד לרצפה. שני צעדים קטנים אחורה מהסנדלים והיא היתה עירומה. באופן אינסטינקטיבי הסתירה את השדיים בזרוע אחת ואת הטוסיק בשניה. היא שמעה את צחוקו הכבוש של הגבר מאחוריה. מתמתחת למלוא המטר שישים ושבע שלה, לוסי שמה ידיים על המותניים והסתובבה.
"מרוצה?"
"יוצא מן הכלל." היה בקול שלו רמז לשעשוע ארצי. ואז בטון פוקד, "לכי שבי בכסא השני." הוא היה קרוב לכסא שהם איכלסו, מופרד ממנו רק בשולחן קטן.
מגייסת את כוח הרצון שלה, לוסי הלכה בגאווה דרך החדר, סנטר למעלה וחזה החוצה. היא הביטה ישר לתוך עינים, ובצעדים הראשונים הרגישה שהיא יכולה לנצח בקרב העיניים. ההרגשה לא החזיקה מעמד הרבה זמן. העיניים שלו אחזו בשלה מקצה החדר, אבל היא היתה חייבת להסיט את מבטה.
קפיצה לזין שלו, עומד בחיקו. קפיצה לפנים של אן, מביטה לאחור אל לוסי מעל לכתף, ידיים עדיין על הירכיים שלו, העיניים בודקות את הגוף של לוסי. קפיצה לעיניים שלו שוב. עדיין ישר על שלה. עד שלוסי הגיעה לכסא, היא ידעה שיש לו תוכניות עליה. היא ידעה את זה בבטחון. הידיעה גרמה לפטמות לגדול ולהזדקף והיא התחילה להתלחלח. הוא רצה לעשות איתה אהבה. <לא, הוא רצה לזיין אותה!> היא לא ידעה אם היא יכולה לעצור אותו. היא שמחה כשהגיעה לכיסא. שמחה שיש לה סיבה לפנות הצידה. היא התיישבה.
האיש שם את היד מאחורי ראש של אן ואחז ברפיון בחופן שערות כשדחף אותה למטה. העיניים שלו היו על עיניה של לוסי. העיניים שלה היו על הזיקפה שלו. והשפתיים שעמדו לעטוף אותה העיניים של לוסי התרחבו כשהיד שלו המשיכה לדחוף את הראש של אן למטה עד שלוסי היתה בטוחה שאן תיחנק. אבל העיניים של אן היו עצומות והיא לא הראתה שום סימן לאי נוחות. הוא הרים את הראש שלה עד שרק השפיץ היה בין שפתיה, ואז שוב למטה לאט.
"היא ממש אוהבת שאת מסתכלת, את יודעת," הוא אמר בטון של שיחה רגילה, כאילו זה היה לגמרי רגיל בשבילו להחזיק את הזין בפה של עקרת בית בלונדית מהפרברים בשנות הארבעים שלה. למטה ולמעלה. "תסתכלי על הידיים שלה." למטה ולמעלה. לוסי ראתה שהידיים כבר לא היו על הירכיים שלו. היא תהתה להרף עין איך לא הבחינה כשזזו. יד אחת של אן צבטה בעדינות בפטמה הימנית שלה. השניה החליקה בין רגליה.
"אן בולעת הכל כשאני גומר לה בפה." למטה ולמעלה. "את בולעת את השפיך של בעלך, לוסי?" למטה ולמעלה.
לוסי נענעה את הראש שלה טיפטיפה. לא.
"ובכן, את תבלעי בשבילי בבוא הזמן." זו לא היתה שאלה. למטה ולמעלה.
כאילו היה להן מוח משלהן, הידיים של לוסי נעו לשדיים שלה. משאירה את העיניים על הפה של אן זז למעלה ולמטה, קצות האצבעות של לוסי גלשו על כל השדיים שלה, בקושי נוגעות, בכל מקום חוץ מבפטמות. היא התחילה לצייר מסלול על כל שד, שביל שהתפתל לאט לכיוון הפטמות. כשקצות האצבעות הגיעו לקצה טבעות הפטמה הקטנות שלה, היא הסתכלה למעלה לתוך העיניים שלו. ברטט של תשוקה, סגרה את כל חמשת האצבעות של כל יד סביב הפטמות, עדיין בקושי נוגעת, ומשכה בפטמות, הכי בעדינות שאפשר.
התנועה הפתאומית שלו בשיער של אן, מוציא אותה לגמרי מהזין, הובילו את העיניים של לוסי לכסא השני. הידיים של לוסי קפאו על שדיה באמצע ליטוף כשהוא נעמד.
"אני חושב שהגיע הזמן שאן תגמור. את לא חושבת, לוסי?" חקר הקול העבה. "איך את רוצה לראות שמזיינים אותה הלילה?"
"ללממה אתה ממתתכוון?" גימגמה לוסי.
"אני מתכוון שזו הבחירה שלך הלילה, לוסי. מסיונרית, יושבת עלי, מה שאת רוצה. אני אעשה אותה בתחת אם תגידי לי, לוסי." העיניים של אן התרחבו כשאמר את המשפט האחרון והראש שלה הסתובב בקפיצה להזעיף אליו פנים. היא פתחה את הפה לדבר, אבל הקול של לוסי קטע אותה.
"אלוהים לא! דוגי. תעשה אותה בדוגי. אבל לא בתחת. בבקשה?"
"שמעת את הגברת, אן. תכרעי לפני לוסי. על ארבע."
הפנים של אן היו סנטימטרים מהברכיים של לוסי, מביטות למטה על השטיח. השיער על הקודקוד שלה כמעט נגע בלוסי. האיש כרע מאחורי אן והיד שלו שוב נסגרה על השיער שלה. הוא משך בעדינות את פניה למעלה להביט בלוסי. הפנים של אן הסמיקו מאוד. הגבר פתאום דחף את האגן קדימה. הנשימה של אן נפלטה בבת אחת, נושבת על הברכיים של לוסי, והעיניים שלה התרחבו. הוא עזב את השיער של אן, אבל הראש שלה נשאר למעלה, מביטה בלוסי. האיש המשיך לדחוף פנימה והחוצה, אבל לאט עכשיו.
זה היה דז'ה וו. שוב, במוח של אן, אותן מילים כמו קודם: <הוא מזיין אותה. הוא מזיין אותה ממש לידי. הוא מזיין אותה כל כך קרוב שאני יכולה כמעט לגעת. הוא מזיין את אן ממש לפני והיא נותנת לו!"> בלי לחשוב על זה במודע, היד השמאלית שלה נעה לשד השמאלי ומעכה אותו מהצד, ואז חפנה אותו, האגודל זז על הפטמה. היד הימנית החליקה בין הרגליים הסגורות כדי ללחוץ בעדינות על השפתיים הסגורות של ערוותה.
"תפתחי את הרגליים שלך, לוסי." האיש המשיך לדפוק מאוד לאט.
לוסי עשתה לא בראש.
"את מסתכלת עלינו, אנחנו מסתכלים עלייך. זה הדיל. תפתחי את הרגליים שלך, לוסי."
"בבקשה, לוסי," לחשה אן.
בהבזק של בושה וצמרמורת של ריגוש, לוסי סגרה עינים ופתחה רגליים.
"שימי אותן על המשענות של הכורסה, לוסי."
רועדת שוב מבושה וגירוי, היא עשתה את זה. היא פקחה עיניים והביטה למטה. היד שלה היתה עדיין בקצה החריץ, אבל השפתיים, השפתיים החלקלקות והבולטות שלה, היו חשופות, מוצגות לראווה, סנטימטרים מהפנים של אן, מספיק קרוב כדי שהוא יוכל לגעת בהן אם יושיט יד. היד שלה התחילה לנוע מעלה מטה. האיש התחיל לדחוף יותר חזק. לוסי רעדה על סף אורגזמה, מסתכלת ביד שלה זזה, מסתכלת איך כל דחיפה חזקה דוחפת את הפנים של אן קצת קרוב יותר ליד הזאת.
הקול שלו עצר אותה ממש לפני שגמרה, מושך את העיניים שלה אל שלו. נראה שהעוצמה שהעיניים שלו שידרו גברה כשדיבר. "תזיזי את האצבעות שלך, לוסי. שימי אותן בפה." עדיין לכודה בעיניו, היא טעמה את עצמה באיטיות על אצבעותיה. אז הרגישה את הלשון בין הרגליים שלה. היא התחילה להכנס לפאניקה. <אני לא גיי> צעק המוח שלה. <למה אני לוחצת את הכוס שלי ללשון של אשה. אני לא לסבית!> ואז, כשהריגוש שלה המשיך לגבור, היא ידעה. זו אולי היתה הלשון של אן, אבל לוסי הגיבה אליו. לוסי עצמה עינים והתחילה להירגע, אבל תנועת הלשון פתאום נקטעה ואז היא לא היתה שם בכלל. היא לא היתה צריכה לשמוע את הגיהוקים הקטנים כדי לדעת למה כשראתה את הפנים של אן. התשוקה שלה התגברה כשראתה את אן גומרת.
עדיין מכניס לאן בקצב איטי, הוא הושיט יד ולקח את ידה של לוסי. העיניים שלה התרחבו בפחד. הוא הבטיח לא לגעת בה. אבל כל מה שעשה זה לשים את ידה של לוסי על הצד האחורי של הראש של אן ואז לעזוב. באנחה קטנה, לוסי עצמה עיניים, מתביישת בזה שהיא רוצה כל כך את הלשון של אן. מתביישת, אבל קרובה לפורקן. היא משכה את אן קדימה, מכוונת אותה שוב לדגדגן שלה. לוסי עצמה עיניים ונתנה לראש ליפול לאחור.
"לוסי, תסתכלי בי."
בנוקשות, השרירים מתוחים כולם בהשפעת הגירוי הרוטט של אן, לוסי הסתובבה למשמע הקול וראתה את הזיקפה שלו קרובה, מאוד קרובה, לפנים שלה. מקפצת מעט עם הדופק שלו, חלקה מהלחות של אן. מתקרבת לקצה, לנקודת האל חזור של האורגזמה שלה, לוסי בהתה.
שוב הקול העבה, הבטוח בעצמו. "תתכופפי קצת, לוסי. קחי אותי בפה."
ופתאום זה היה בדיוק מה שלוסי היתה צריכה, את הזין שלו, לטעום אותו. היד שלה עלתה והקיפה את הבסיס. היא התכופפה קדימה. היא הוציאה את הלשון כדי לגעת בקלילות בקצה, מניעה את היד עליו, כשהזין התקשה עוד יותר, והיא הרגישה את הזרם הראשון של שפיך פוגע לה בשפתיים. היא ליקקה ובלעה רפלקסיבית, מפנה את הזין שלו למטה כשזרקה את הראש לאחור וגנחה באקסטזה בתגובה ללשון של אן שדחפה אותה מעבר לקצה וכפתה עליה לגמור. מקמרת ומניעה את האגן לתוך הפרצוף של חברה שלה, לא הרגישה בזרע פוגע בה בצואר ובחזה. בסופו של דבר, בעוויתות, דחפה את אן והתמוטטה בכורסה.
מסוחררת מעוצמת האורגזמה, ישבה ללא תנועה למשך זמן שנראה כמו נצח. כשבסופו של דבר אספה את כוחותיה, היתה לבד בחדר. היא הלכה כמו אוטומט לכניסה ולבשה את הבגדים שלה, מנסה לא לחשוב. כשישבה ללא תנועה במושב הנהג, לא יכלה יותר לשלוט במחשבותיה. <אלוהים, מה עשיתי? בגדתי בפרגוס. הפעם כן עשיתי משהו. נגעתי בזין שלו. בלעתי את השפיך שלו. נאפתי. פרגוס יסלח לי? מה אם הוא ירצה להתגרש? מה יהיה עם הילדים? מה אני אעשה?> יושבת במושב הנהג, מהומה שואגת במוחה, נפלה לפנים והתחילה לבכות.
פרגוס ישן כשלוסי הגיעה הביתה. היא התקלחה בחדר האמבטיה של הילדים כדי לא להעיר אותו. הוא גנח בשקט והסתובב אליה כשהחליקה למיטה. היד שלו זזה והוא הניח אותה בקלות על ירכה. ואז נשימתו חזרה להיות קצובה. היא שכבה במיטה ללא תנועה, היד שלו שורפת אותה כמו ברזל מלובן, עד שהשינה השתלטה בסופו של דבר על מחשבותיה הכאוטיות.
*****
בררררננננג. לוסי פקחה את עיניה הדבוקות משינה. היא לא היתה צריכה להסתכל כדי לראות שפרגוס לא במיטה. בררררנננננג. היא עצמה עיניים בכוח וחיכתה, מקווה שמישהו אחר יענה. בררררנננננג. נכנעת לגורלה, הרימה את השפופרת לאוזן.
"לוסי?" אמרה אן.
"אני לא חוזרת, אן. אני אדבר איתך יותר מאוחר." אמרה לוסי, בעייפות.
"חכי לוסי, הוא יצא למשך היום. אני צריכה לדבר, רק שתינו. אני יכולה לבוא?"
לוסי נרעדה בסלידה. היא לא רצתה את אן בבית שלה כעת. "לא עכשיו," היא אמרה. "אני אפגוש אותך לארוחת צהריים בטרייליס. בשעה אחת."
"אוה, לוסי, תודה." אמרה אן בהקלה. "נתראה שם."
כושלת לחדר האמבטיה, לוסי הבחינה שכבר היה כמעט עשר. פרגוס בודאי דאג לילדים הבוקר, נותן לה שוב לישון מאוחר. היא חשבה לעצמה שהיא צריכה להיות אסירת תודה על הזמן הנוסף שניתן לה כדי להחליט מה לומר לו, אבל היא פשוט לא יכלה לקבץ את האנרגיות הדרושות לחשיבה. היא הרגישה שיש לה הנג אובר, למרות שלא שתתה כל כך הרבה בלילה הקודם. היא חפנה כמה אספרינים לפה ושטפה אותם פנימה במים מהכיור. ואז פתחה את המים באמבטיה.
ארבעים וחמש דקות מאוחר יותר, יצאה משם, נקיה אבל לא רעננה. למרות שידעה שזה לא יועיל, הרגישה שהיא צריכה לחזור לאמבטיה. במקום זה ציחצחה שוב שיניים.
בשעה אחת, היא ישבה על המרפסת בטרייליס, מחכה לאן. לא היה לה אפילו הזיכרון הקלוש ביותר איך הגיעה לשם, היא התלבשה ונהגה כמעט ללא מחשבה מודעת. היא דחפה את כוס היין הלבן שלה קדימה ואחורה, וכירסמה פיסות לחם אירי יותר מתוך הרגל מאשר מרעב. אן הגיעה אחרי חמש דקות.
היא התיישבה מהצד השני של השולחן. כשעיניהן נפגשו, פניה של אן האדימו. לוסי הרגישה גם את פניה מתלהטות. אן אמרה בהיסוס, "היי, לוסי. אנחנו עדיין חברות?"
"בטח שאנחנו חברות, אן, אבל אני צריכה לדעת מה הולך פה."
ממש אז הגיע המלצר, ועוצמת הרגע התנפצה בשאלותיו מה תרצה אן לשתות. שתי החברות אימצו לליבן את המשימה הארצית של הזמנת המנות כעיכוב ברוך לפני שיחזרו לעמוד בפני אי הודאויות והדאגות בהן חשו. כשהוא הלך, אן דיברה.
"כאילו הסתבכת איתי ועם המאהב שלי," אמרה אן.
"אבל את וצ'רלס..."
"אני אוהבת את צ'רלס, לוסי. זה פשוט משהו שיצא משליטה. אני לא רוצה לפגוע בצ'רלס. אני פשוט לא יכולה לעצור בעצמי."
"הוא סוחט אותך? מאיים עלייך? אף פעם לא ראיתי אותך ככה."
"זה קצת שונה מ'בואו נעשה את אן היושבת ראש של גיוס התרומות', נכון," חייכה אן. אני חושבת שבגלל זה זה היה כל כך מפתה. עם וויד, הוא לוקח שליטה. הוא פוקד עלי, בלי שיחות, בלי שום דבר לחשוב עליו. אני יכולה לעשות איתו דברים שאני לא חושבת שיכולתי לעשות עם צ'רלס, כי אני לא צריכה לדאוג מה הוא יחשוב עלי... כמו איתך." המשפט האחרון נאמר בקול מאוד זעיר.
"אוה, אלוהים, אן," אמרה לוסי, בצער, "את איכשהו גיי?" הפנים של לוסי האדימו שוב. "אני גמרתי כשאת... את יודעת." קול אפילו עוד יותר זעיר.
"אני לא חושבת, לוסי. זה הוא. זה וויד. הוא מכריח אותי להכנע לו, מכריח אותי לרצות מה שהוא רוצה. גם את הרגשת את זה, נכון?"
"אלוהים, כן! הרגשתי אותו כמו יד בתוך המוח שלי, דוחפת אותי. ורציתי שידחפו אותי. חשבתי שאני משתגעת!"
"אני מצטערת שהכנסתי אותך לזה," אמרה אן, בראש מושפל. "זו היתה טעות. הוא עומד לגמור איתי. אני חושבת שאני מתחילה לשעמם אותו. אבל יכולתי לשמוע את הקסם הישן בקול שלו כשהוא דיבר איתך. רציתי שזה ימשיך קצת יותר. אני מצטערת."
"אני לא מאשימה אותך, אן. אף אחד לא הכריח אותי להשאר. אני שונאת להודות בזה, אבל רציתי להשאר. רציתי לראות. רציתי שאת תראי. אף פעם בחיים שלי לא עשיתי דבר כזה."
לוסי הפנתה את הראש מאן, מביטה הצידה, ואז דיברה, "זה מה שגורם לי להרגיש כל כך רע. אני בחרתי לעשות את זה. מעלתי באמון של פרגוס. אבל אני פוחדת שאם אחזור אעשה דברים יותר גרועים. אני לא אעשה את זה, את יודעת? אסתכל שוב, אני מתכוונת."
"לא חשבתי שתעשי את זה, לוסי. זו לא הסיבה שרציתי לדבר איתך. הייתי חייבת לדעת אם את מתכוונת לספר לפרגוס. הוא וצ'רלס חברים יותר מדי טובים. אני לא רוצה שצ'רלס ידע על זה מפרגוס. אני מעדיפה לספר לו בעצמי, אם אני חייבת."
לוסי סובבה את הטבעות שלה במעגלים על קמיצת יד שמאל. "אני חייבת להגיד לו, אן. אני פשוט לא אוכל לחיות עם עצמי אם לא אספר לו. אני רק מקווה שהוא יסלח לי."
"את לא יכולה לחכות עד שבת? בבקשה? וויד יסתלק לתמיד בשבת אחרי הצהריים, ואני אוכל לספר לצ'רלס כשהוא יחזור בערב. אני לא רוצה לספר לו בטלפון. בבקשה?"
"אוקיי, שבת." לוסי הופתעה כמה הקלה הסבה לה הידיעה שיש לה סיבה לדחות את השיחה עם פרגוס. היא ידעה שזו טעות, אבל היה כל כך יותר קל לעכב.
"את לא דואגת מאיידס, אן? ומה אם הוא מספר לאנשים? את בוטחת בו?"
"אני בוטחת בו, לוסי. אני בוטחת בו שיהיה בדיוק מי שהוא. הוא יותר מדי זהיר מכדי להוות סיכון רציני לאיידס. הוא משוגע בריאות כזה. חוץ מזה, אני נבדקתי כמה חודשים אחרי הפעם הראשונה שהוא לקח אותי. שלילי. ואני לא חושבת שהוא יספר למישהו אי פעם. הוא שמוק מתנשא, מעצבן ואגואיסט, אבל הוא מחזיק מעצמו ג'נטלמן. זה תמיד סיכון, אבל אני חושבת שכאן הסיכון קטן."
"ובכן, אני חושבת שאת משקרת לעצמך, אבל אלה החיים שלך. את לא נשמעת כל כך עצובה שהוא עוזב אותך."
"אני אתגעגע לסקס, לעוצמה שלו, אבל אני לא אוהבת אותו. הוא הכניס אותי למין סחרור מבפנים, אבל זה לא אותו סחרור שהרגשתי כשאני וצ'רלס התאהבנו. זו היתה תחושה אפלה, מסוכנת במובן מסויים. אבל היא כמעט נעלמה. זה היה מרגש, אבל אני לא עצובה שזה כמעט נגמר."
"הוא באמת היה מנסה לעשות לך מאחור?" לחשה לוסי, פניה אדומים שוב.
"עשינו את זה פעם אחת," לחשה אן, מסמיקה בחזרה, "והכרחתי אותו להשתמש בקונדום באותה פעם. אבל אמרתי לו שזו פעם אחרונה."
"איך זה היה? אף פעם לא עשיתי את זה?" שאלה לוסי, מסוקרנת.
"ובכן, הוא השתמש בהרבה קרם לחות, אז זה לא כל כך כאב, רק כשהוא דחף פנימה. אחרי שהתרגלתי לזה, זה פשוט הרגיש מוזר. כאילו אני צריכה לשירותים או משהו. כאילו, מלאה."
"הגעת לאורגזמה?"
"כן," אמרה אן, מסמיקה עוד יותר.
המלצר הגיע עם האוכל, גורם לשיחה להיפסק לזמן מה, ואז הלך. שתיהן חשו הקלה שטיפלו בסודן המשותף כה היטב, והשיחה חזרה לאפיקיה הרגילים עד סוף הארוחה. כשהגיע הזמן, לוסי יצאה לאסוף את הילדים מהקייטנה, בלב קל הרבה יותר מקודם.
הקלילות נותרה עד שפרגוס פתח את הדלת וצעק שלום, הגעתי. כשלוסי העניקה לו נשיקה כמתוך חובה, היא ידעה שהיא לא יכולה לחכות עד שבת כדי לספר לו. היא חשה חולה מרוב אשמה, ואפופה באימה עברה כסהרורית דרך שגרת הערב עד שהגיע הזמן ללכת למיטה.
כשיצאה מחדר האמבטיה, אחרי שציחצחה שוב שיניים, פרגוס ישב על המיטה, נשען כנגד המסעד, חצי מכוסה. הוא כיבה את האור מייד כשהחליקה פנימה. היא חשה בזרועו מחליקה תחתיה, מושכת אותה לצידו. בחושך שמעה את קולו, "את רוצה לספר לי על זה?"
"למה אתה..." לוסי התחילה בהכחשה אוטומטית, ואז עצרה, והתייפחה, "אוה, פרגוס, אני כל כך מתביישת. בבקשה אל תשנא אותי..."
"וואה, לוסי, אני בחיים לא אשנא אותך. עכשיו תגידי לי מה קרה."
לאט, בהפסקות, היא סיפרה לו על מה שקרה בבית של אן. הכל חוץ מהנגיעה עם הלשון בזיקפה שלו והזרע על השפתיים שלה שהיא ליקקה ובלעה. היא פשוט לא היתה מסוגלת לספר את זה לפרגוס. היא מצצה לפרגוס לעיתים נדירות, ואף פעם לא בלעה. היא פשוט לא יכלה לספר לו שהיא התחילה לעשות את זה עם גבר אחר, וכמעט לקחה אותו בפה. שהיה לה את הזרע שלו על הלשון, הצואר, השדיים.
"בבקשה אל תשנא אותי, פרגוס. אני אוהבת אותך. אני לא רוצה לאבד אותך. בבקשה תסלח לי."
"את תקועה איתי, לוסי. גם אני אוהב אותך. אני אף פעם לא אשנא אותך."
"אתה יכול לסלוח לי על מה שעשיתי?"
"הממ... לסלוח על זה שהסתכלת באן, ששלחו לך קצת ידיים בהפתעה, שנתת לאן לגרום לך לגמור, ושמת את היד על הזיקפה שלו," אמר פרגוס. "פשוט איום ונורא. בחיי, אשה, אם אלה הדברים הכי גרועים שתעשי בחיים שלך, את קדושה. אבל אני רוצה לדעת למה."
"אני באמת לא יודעת," אמרה לוסי. "בהתחלה זו היתה ההפתעה. זה היה זנותי, מלוכלך. אני לא יכולה לדמיין אפילו שאני נותנת למישהו לראות. כל החיים שלי לא עשיתי משהו כזה."
"זו היתה הפעם הראשונה," אמר פרגוס, "אבל חזרת לשם."
"לא התכוונתי. אבל התחלתי לחשוב שאף פעם לא עשיתי משהו פרוע, אתה יודע, ממש פרוע. הרגשתי שלא תהיה לי עוד הזדמנות. אני מצטערת, פרגוס, אני אפילו לא יודעת למה זה בכלל משנה. אני מאושרת איתך. אני לא יודעת למה חשבתי בכלל שהייתי צריכה לעשות את זה."
"אז זו הסיבה לקטע שעשית בחדר העבודה?"
"כן," אמרה לוסי בקול קטן.
"נהנית להיות עם אן? את רוצה לעשות את זה שוב?"
"לא," מילמלה לוסי, מסמיקה, "אני לא מתעניינת בנשים."
"אז למה?"
"זה היה הוא. אני לא יודעת איך להסביר. העיניים שלו, האופן שבו הוא הסתכל עלי. זה היה כאילו כוח הרצון שלי מתפוגג. איכשהו הוא הכריח אותי לרצות את זה. הוא מפחיד... לא, מסוכן. וגם אן מרגישה את זה."
"איך הוא נראה?"
"כמו גבריאל בירן מבוגר יותר. הולל, או משהו כזה. חוץ מהעיניים. העיניים הן אותו דבר... אפלות ועמוקות."
"כמה הוא גדול? יותר גדול ממני?"
"לא, אתה גבוה יותר, והוא לא נראה כל כך חזק כמוך."
"זה לא מה שהתכוונתי. הוא יותר גדול ממני?"
לוסי הסמיקה שוב כשהבינה מה פרגוס שואל. היא הסמיקה כי היה באפשרותה לענות על השאלה הזאת. כי פרגוס ידע שהיא יכולה לענות. "לא, פרגוס, הוא בערך אותו דבר. אולי קצת יותר קטן." באופן אינסטינקטיבי ידעה שזו היתה התשובה הנכונה, למרות שוויד נראה יותר עבה, איכשהו.
"אז לאן יש מאהב," הירהר פרגוס, "צ'רלס יודע?"
"אלוהים, לא," קראה לוסי, "ובבקשה אל תספר לו. הבטחתי לאן שאחכה עד שבת לפני שאספר לך, כך שתוכל לספר לצ'רלס בעצמה כשיחזור במוצאי שבת. וויד יסתלק לתמיד עד אז."
"וויד?"
"ככה היא קוראת לו."
"אה, וויד!" לחש פרגוס כשהתגלגל החוצה מהמיטה ונעמד. המנורה שמעל למיטה נדלקה פתאום. פרגוס היה ערום, והיתה לו זיקפה. "תורידי את כותונת הלילה, לוסי." פקודה. עדיין רועדת, לא בטוחה מה הוא חושב עליה, היא צייתה.
"אז אן לקחה אותו בפה, אה. תראי לי לוסי. תראי לי מה ראית..."
פוחדת, לוסי זזה לקצה המיטה. מה פרגוס עושה. הוא מנסה להעניש אותה, איכשהו? היא עצרה קרוב אליו, בראש מושפל.
"קחי אותו, לוסי. תראי לי מה אן עשתה."
לוסי הרימה את ראשה לאט, עיניה לחות. היא רכנה קדימה ולקחה אותו פנימה, מרגישה בטיפה חלקלקה של נוזל קדם-שפכה על הלשון. פרגוס גנח ונלחץ אליה עם האגן. "אז ראית את אן על הברכיים, מוצצת לו? בדיוק ככה?" נאנק.
ופתאום לוסי ידעה שפרגוס לא מעניש אותה; הוא אפילו לא חשב עליה. הוא חשב על אן! חושב איך זה יכול להיות להכניס את ה<זין> שלו לפה של אן. לשניה חולפת התמלאה חימה, ואז הבינה עד כמה הכעס שלה אבסורדי. ואז היא חשבה עליו, על לקחת את וויד בפה, בדיוק כמו אן. פתאום, בפעם הראשונה הערב, התחילה לחוש בריגוש. כאילו הפנטזיה שלו שיחררה גם אותה, והיא הגיבה בזה שלקחה אותו עמוק יותר בפה, מסחררת את הלשון לאורך הצד התחתי. פרגוס נאנק שוב.
ואז הפה שלה היה ריק. "תסתובבי, לוסי. תרימי את התחת למעלה בשבילי כמו אן." לוסי שמחה לציית. על הידיים והברכיים, היא הניחה לראש ליפול אל המזרון, עד שהקודקוד נגע בסדין. מאחוריה היא הרגישה את פרגוס זז, מכוון את האיבר שלו, ואז דוחף קדימה.
במוחה הצטיירה דמותו כשהוא מכניס לאן. היא הסתכלה על השדיים שלה, קופצים קדימה ואחורה בקצב הדחיפות של פרגוס, אבל היא ראתה את השדיים של אן. המחשבה על בעלה לוקח את אן בגסות פתחה מחסום אחרון לעונג במוחה, ושיחררה אותה לחשוב עליו. בדקות הבאות הם השתמשו אחד בשניה כממלאי מקום, מחוברים רק בחלציים, לא בלב ולא בנפש. כל אחד מהם היה עם מישהו שלא היה שם בכלל. זה היה פורקן פרוע, מופקר, נטול מחשבה. לוסי הטיחה את גופה לאחור בפרגוס וקוננה בשיר נטול רסן. ללא אזהרה היא קפאה, גנחה, והרגישה בשרירי ערוותה מתכווצים בקצב.
היא התחילה להרגע וליפול קדימה, אבל פרגוס תפס אותה במותניים ומשך אותה לאחור בכוח, משפד אותה שוב. ושוב. לוסי גמרה שוב. ההתכווצויות שלה בדיוק נגמרו כשפרגוס התחיל לזיין בתנועות קצרות ומהירות, לבסוף מחזיק אותה צמוד לגופו כשהאגן שלו קופץ בעוויתות. "אוה לוסי, אהובה שלי, אלוהים," צעק כשהגיע לפורקן.
לוסי נפלה קדימה, מתהפכת על הצד. פרגוס זחל לצידה בתנוחת כפיות, מחבק אותה חזק מאחור. שניהם לא דיברו כשהחזירו לעצמם לאט את נשימתם. פרגוס קם ואמר ,"אני אחזור תוך שניה."
לוסי ידעה שהוא הולך להביא מים קרים, והלילה היא היתה זקוקה להם. שכבה דקה וזוהרת של זיעה כיסתה אותה, לא כל כך מהחום כמו מהריגוש. היא הירהרה בצעקתו של פרגוס כשגמר. <אולי הוא לא היה עם אן אחרי הכל...> חשבה, מרוצה מהמחשבה אך חשה אשמה, כי בלב היא היתה עם וויד.
היא התיישבה כשפרגוס חזר, מניחה לרגליה ליפול הצידה מהמיטה. הוא הושיט לה כוס, אבל לא את זו הרגילה של המים הקרים.
"אחרי כל זה, חשבתי שאנחנו צריכים משהו יותר חזק ממים," הוא אמר. "זה סטולי מהפריזר. תהפכי את הכוס בתנועה אחת. כמו שהראו לנו במסעדה הסרבית."
נזכרת במלצר שהקיף אותה בזרועותיו מאחור כדי להראות לה את התנועה הנכונה לזרוק את השוט של הוודקה הקפואה שזרמה בחופשיות אותו ערב, ובדרך אגב הצליח גם ללטף לה את החזה כשהתרחק, חייכה לוסי ובלעה את הוודקה מהכוס שלה. זה שרף לה בגרון, אבל ההרגשה היתה טובה, שונה מהרגלי הלגימות הקטנות שפיתחו. היא קיוותה שזה מבשר שינויים נוספים.
"עכשיו אני באמת צריכה מים," היא אמרה. פרגוס חייך כשידו השניה הציעה את הכוס. "אחרי משהו כזה, את יכולה לקבל ממני כל מה שאת רוצה. אף פעם לא ראיתי אותך כל כך מלאת תשוקה. זה היה נהדר."
אבל הפנים שלו היו רציניות כשהתיישב לידה על המיטה. "את יכולה לחזור מחר, אם את רוצה. לוסי, הקשבתי למה שסיפרת לי וזה נשמע לי כאילו את תתחרטי על זה תמיד אם לא תתני לעצמך להשתחרר לפחות פעם אחת בחיים שלך. אני יכול לחיות עם זה, אם זה רק פעם אחת."
"אני לא יכולה לחזור לשם, פרגוס," אמרה לוסי, בעיניים מושפלות. "אתה לא מבין."
"אז תסבירי." אמר פרגוס.
"פרגוס, אם אני אחזור לשם, יזיינו אותי. זה מה שאתה רוצה?" קולה היה חסר רגש.
פרגוס נראה מופתע. לוסי בדרך כלל לא דיברה ככה. "הצלחת להמנע מזה בינתיים. מה יהיה ההבדל? את לא מתאהבת בו, נכון?"
"אלוהים, לא, פרגוס. אני לא מאוהבת בו. אבל התחושה שלי לידו דומה, רק מסוכנת ומלוכלכת. זו אותה תחושה נסערת, רק שלא כמו אהבה. זה גורם לי להרגיש... התקרבתי לזה, פרגוס. רציתי לתת לו לקחת אותי, כמו את אן. אתה פשוט לא מבין. יש בו משהו... עשיתי הכל כדי לא לתת לו. אם אני אחזור..."
פרגוס שתק. בסופו של דבר, הוא דיבר. "את יכולה ללכת לשם אם את צריכה, לוסי. אפילו אם את לא יכולה להתנגד לו. הוצאתי אותך מהשוק לפני שהיה לך זמן להתנסות, ועכשיו את מתחרטת על זה. תעשי סטוץ אם את צריכה את זה. זה בסדר. זה יותר טוב מלדעת שאת חיה בחרטה שלא ניצלת את ההזדמנות. ואולי בסוף לנטור לי טינה על זה. רק תחזרי אלי."
"אל תגיד את זה," לחשה לוסי. "אני לא חוזרת לשם."
"אני אוהב אותך, אשתי המתוקה," אמר פרגוס, מושך אותה שוב בין זרועותיו המחבקות.
"אוה, אני אוהבת אותך כל כך," ענתה לוסי.
הם ישבו ביחד זמן די ארוך, ואז נכנסו למיטה. בסופו של דבר נרדמו.
יום שישי בערב מצא את לוסי לבד בבית כשחזרה מעבודת מילוי המקום בבוטיק יוקרתי. היא לא באמת היתה צריכה את העבודה, אבל אהבה מאוד את הנחת העובדים. פרגוס עזב עם הילדים לפני שחזרה, לוקח אותם קודם כל להסיע מכוניות קארט אמיתיות על מסלול במרחק שעה משם, ואז עוד שעה כדי לבקר את בני הדודים אצל ג'יין ובוב. הם יחזרו מאוחר למחרת אחרי הצהריים.
כשנכנסה למטבח, מצאה פתק על הדלת של המקרר, בו נכתב שבפנים מצפה לה סלט שף שהכין. היא פרשה לפניה את עיתון הערב על השולחן וקראה קטעים אקראיים כשאכלה. היא הרגישה רגועה בהרבה כעת כשהחליטה לא לחזור לשם. אולי פרגוס התכוון למה שהוא אמר בלילה, ואולי הפטמות שלה התקשו עכשיו כשחשבה לפתוח רגליים בשבילו, לתת לו לחדור אליה, אבל היה הרבה יותר קל פשוט להגיד לא. לא לדאגות. לא לסיבוכים. <לא לזין האחר היחיד שיהיה לך אי פעם צ'אנס להתנסות בו?> עלה הקול החתרני מתוכה.
האבר של פרגוס לא היה היחיד שראתה או נגעה בו לפני שהתחתנו, אבל זה היה האבר היחיד שאי פעם היה בתוכה. המחשבה הזו תמיד גרמה לה גאווה. עכשיו היא גרמה לה להרגיש כלואה. <פרגוס אמר שתלכי. אל תפספסי את הצ'אנס שלך.> אמר הקול הפנימי, <את רוצה להרגיש את זה, את רוצה להשתחרר, להיות פרועה ומופקרת פעם אחת. מתי תהיה לך אי פעם עוד הזדמנות? ועוד שבעלך מרשה?> <ומה אם פרגוס שינה את דעתו,> באה התשובה. <מה אם הוא יגלה שהוא לא רוצה אשה שהולכת בכוונה לבית של אן, לא כי הפתיעו אותה או פיתו אותה, יודעת שהיא עומדת לתת את עצמה לו. זה שווה את זה? מה אם הוא יכריח אותך ללקק לאן הפעם? את רוצה את זה? תתנהגי כמו מבוגרת.>
במאמץ מודע התגברה על מחשבותיה. "הערב אני עומדת לעשות אמבטיה ארוכה וחמה, ללבוש כותונת לילה, ולאכול גלידה לפני הטלוויזיה," אמרה בקול לקירות הדוממים. היא חייכה והלכה לחדר השינה.
רק כדי להיזרק שנית עמוק אל הבלבול שחשה קודם כשראתה את המיטה. או בעצם, מה שהיה מונח על המיטה. גרבי ירך לבנים. נעלי עקב לבנות. תחתוני ביקיני ממשי לבן. ושמלת המשי הלבנה והקצרה עם הצואר הגבוה והגב הנמוך. זאת שפרגוס כל כך אהב כי היא לא יכלה ללבוש איתה חזיה. הכל בלבן, כמו כלה בתולה. <או בתולה המועלית לקורבן.> אמר הקול הפנימי, משועשע. אבל לוסי לא היתה משועשעת. <איך יכול להיות שהוא אוהב אותי אם הוא דוחף אותי לידיים של גבר אחר? איזה מין חרא זה?> <אולי זה דוקא בגלל שהוא אוהב אותך. אולי הוא יודע שאת רוצה להתפרע ולהשתחרר פעם אחת. יש לך עדיין ספק שהוא רוצה שתלכי? אולי לעולם לא תהיה לך הזדמנות כזאת שוב.> "אבל אני לא יכולה עכשיו ללכת. אמרתי לאן לא," אמרה בקול.
פונה מן המיטה והלאה זרקה מעליה את הבגדים, מניחה להם, באופן לא אופייני, להשאר במקום שנפלו. היא עשתה את האמבטיה הארוכה והחמה שלה, שוקדת שלא במודע לנקות ולגלח בקפידה ויסודיות לא רגילות, משתמשת בקרם גוף עד שהרגישה רכה וחלקה ומדיפה ריח מתוק בכל פינה חבויה ונקיק בגופה. היא היתה עדיין עירומה, מייבשת את שיערה באמבטיה, כשהטלפון צלצל. חושבת שזה אולי פרגוס, מיהרה להרים אותו.
זה היה וויד. "אן אמרה לי שאת לבד הלילה. היא רוצה שתהיי איתנו. נאסוף אותך בעוד עשרים דקות." קליק.
היא הניחה את הטלפון במקום בקהות. היא הפנתה את ראשה שמאלה, מעט, לראות את השתקפותה בדלתות המראה של הארון. היא ראתה אשה שאי ודאות חרוטה על פניה, ומאחוריה זוהרים הבגדים הלבנים על הסדין הכהה. פתאום הבינה למה טרחה כל כך לרחוץ ולהיטהר. למה גילחה את קו הביקיני. היא לבשה את התחתונים הלבנים. עשרים דקות מאוחר יותר נישאה במושב האחורי של מכוניתו, מקשיבה למוצרט במערכת.
הוא הגיע בקאדילק פתוחה ענקית ואדומה, משהו משנות השישים עם סנפירים מאחור. כשראתה את עיניו כשפתח בשבילה את הדלת, ידעה שהלילה הוא מתכנן לקחת אותה. אם היה אי פעם ספק, הוא נפוג אחת ולתמיד כשדיבר מעל לנהמה הרכה של המנוע, "הלילה אני הולך לזיין אותך, לוסי. אפילו עם הטבעת נישואין נוצצת על האצבע שלך, את תפתחי רגליים בשבילי ותכווני את הזין שלי לתוך הכוס שלך. ביד שמאל, לוסי, זאת עם הטבעת. ואת תגמרי, לוסי. כמו שתגמרי שוב בבוקר כשאזיין אותך במיטה שלך, אחרי שאקח אותך הביתה. זה מה שיקרה אם תיכנסי אל הבית של אן. תחליטי לפני שנגיע לשם."
היהירות שלו היתה גם מרתיחה וגם מרגשת. היא חשבה על התמונה שהוא תיאר, הרגליים שלה פתוחות, מכוונת את הזין שלו פנימה, והרגישה מושפלת. ומגורה. היא ידעה שאם היא תעביר אצבע על מפשעת התחתונים שלה הם יהיו חלקים מלחות. המנון חדש התחיל להתנגן במוחה, דומה לקודם, אבל בהבדל קטן: <הוא הולך לזיין אותי. הוא הולך לדחוף את הזין לתוכי ולזיין אותי. ואני הולכת לתת לו.>
אצבע קפואה של פחד עברה על עמוד השדרה שלה חמש דקות מהבית. "זו לא הדרך לבית של אן. לאן אתם לוקחים אותי?"
"מה, זה יום שישי בערב, לוסי. ערב של יציאות. אני לוקח אותכן לרקוד."
אחרי המוצרט במכונית, להקת הרוק הרועשת דמתה כמעט להתקפה פיזית כשפתח את הדלת למועדון. לוקח אשה בכל זרוע, הוביל אותן אל הבר. אן ולוסי ישבו על כסאות גבוהים, והוא עמד ביניהן.
"הלייידיס נראות כאילו קוקטייל יועיל להן. הרשו לי. סטינגרים לכולם," הוא הזמין, בחיקוי מניח את הדעת של קרי גראנט.
לוסי היתה נרגזת שהזמין בשבילה בלי לשאול מה היא רוצה, אבל חייכה כששמעה את המבטא של קרי גראנט. אף פעם לא עלה בדעתה שוויד יכול להיות מקסים. היא אף פעם לא טעמה סטינגר. היא הופתעה כמה טעים זה היה. הראשון ירד בקלות, והוא הזמין עוד סיבוב.
בשעה הבאה שלושתם החליפו הלצות, צוחקים לשנינויות של האחרים. לוסי גילתה שהיא ממש נהנית, ומתפלאת לגלות צד מושך בוויד שמעולם לא העלתה בדעתה שקיים. היא התחילה להבין מה משך את אן אליו מלכתחילה.
ואז, באמצע השיחה הנעימה והסתמית, בטון דיבור רגיל לחלוטין, הוא אמר, "את לובשת תחתונים, לוסי?"
הראש שלה קפץ סביב לראות אם מישהו שמע. לא נראה שמישהו מביט בהם.
"שאלתי אם את לובשת תחתונים, לוסי."
"כן, אם אתה כבר שואל," השיבה בהתרסה, גם היא בנימת שיחה רגילה.
"את לא צריכה אותם. תורידי אותם ותני לי אותם, לוסי."
"אני לא אעשה דבר כזה," אמרה לוסי.
"אני רוצה שתהיי ממש מודעת לזה שאת נמצאת פה איתי כדי שאזיין אותך, לוסי, בדיוק כמו אן. את לובשת תחתונים, אן?"
"לא," השיבה אן בקול קטן.
"תראי ללוסי שאת לא לובשת תחתונים, אן."
אן הביטה סביב באיזור הבר באי ביטחון, ואז הרימה את החצאית שלה, מניחה ללוסי להציץ לרגע בשיער הערווה שלה לפני שיישרה שוב את החצאית על הירכיים.
"בחירה שלך, לוסי. התחתונים או שאני לוקח אותך ישר הביתה."
היהירות שלו, הפעם בפומבי, שוב הקניטה את לוסי, אבל מה שעומד לקרות גם ריגש אותה. עד עכשיו היא לא נתנה שום סימן גלוי לזה שהיא עומדת להכנע לרצונו, פרט לזה שפשוט באה איתם. אם היא תעשה מה שהוא מבקש, היא תהיה חייבת להודות בפני עצמה שהיא כאן כי היא רוצה שהוא ייקח אותה. וגם הוא ידע את זה. אבל זה היה כל כך מלוכלך. היא הלכה לשירותים בלי להגיד מילה. אן התחילה לבוא אחריה, אבל האיש שם את ידו על זרועה.
למעשה, היא היתה צריכה להשתמש בשירותים. היא הרימה את החצאית והורידה את התחתונים לברכיים לפני שהתיישבה על האסלה. היא ישבה, בוהה בתחתונים שלה, הרבה אחרי שגמרה. כשהדלת הוטחה כשלקוחה אחרת נכנסה, היא התמקדה שוב במציאות בחריקה. היא ניגבה את עצמה ואז קמה. ואז, מתכופפת אל הברכיים, דחפה את התחתונים את שאר הדרך אל קרסוליה ויצאה מתוכם. היא כידרה אותם בידה והסתכלה על הלובן שאחזה. ההבנה היתה איטית ומחושבת: <הוא עומד לקחת אותי.> התיק של אן מתחת לכיור אמר לה מי נכנסה מקודם, והיא מיהרה לשטוף ידיים ולחזור לבר. לפחות היא יכולה לגמור עם זה בלי לעשות את זה בפני אן.
מגיעה לכסא שלה, הרימה את האגרוף המלא תחתונים, מחשלת את עצמה לקראת המבוכה לה ציפתה. היא ציפתה שהוא ינופף בהם באוויר, נותן לכל מי שהסתכל לנחש מה היא עשתה. במקום זה, הוא הביט בעיניה כשלקח אותם לאגרוף הקפוץ שלו ושם אותם ישר בכיס המעיל. הנהון קל ביותר סיים את הרגע.
לוסי גילתה שהיא ממש מודעת לפריט הלבוש החסר, ממש כפי שרצה. חצאית הקפלים הקצרה כיסתה אותה עד מעט מעל לברכיים, די והותר כדי לשמור על צניעותה, אבל היא היתה צריכה להאבק ביודעין עם הצורך למשוך בה למטה. תנועותיה הפכו מחושבות מאוד, שמה לב היטב לשמור את ברכיה סגורות. היא לא יכלה לזכור שאי פעם היתה בלי תחתונים בפומבי, והדהים אותה כמה שונה זה הרגיש. היא הדהימה את עצמה בכך שמשהו שלא היה יותר מקצת שובב מסוגל לגרום לה להיות כה מודעת למיניות שלה.
כשאן חזרה, וויד לקח את הנשים מהבר. ביד אחת על מרפקה של לוסי והשניה על זה של אן, כיוון אותן דרך קהל יום שישי לאיזור פחות צפוף ומלא שולחנות. בלי היסוס הוביל אותן לשולחן שבו ישבו עם הבירות שלהם ארבעה אנשים עסקים בני עשרים ומשהו, בעניבות משוחררות וללא מעילים.
מביט באחד מהם, הוא דיבר, "תסלח לי, אה?..."
"ג'ון."
"תסלח לי, ג'ון, אבל אני זקוק לעזרתך. אני עומד לרקוד עם אן," מהנהן לעברה, "אבל זה ישאיר את לוסי בלי בן זוג."
פיה של לוסי נפער נוכח החוצפה החדשה הזאת, אך לפני שהספיקה לדבר, ג'ון התרומם והציע את ידו בחיוך. "אני אשמח לרקוד איתך, לוסי."
"אה, תודה," הקול שלה אמר. <מה כבר יכול להיות> הקול הפנימי אמר. <את אוהבת לרקוד וכבר עבר המון זמן.>
כשהיא וג'ון חזרו מן הרחבה, עשו לה הכרה עם ג'סטין, בוב, ופול. ג'סטין דרש שתרקוד גם איתו. להפתעתה מצאה שהתחרות שלהם על תשומת ליבה מאוד מענגת. היא היתה מודעת מאוד לשדיים שלה, משוחררים במקום ציבורי בפעם הראשונה זה שנים, ולישבן החשוף שלה. היא נאלצה להזהר מאוד שבני זוגה לריקוד לא יסובבו אותה מהר מדי.
בפעם השניה שג'ון לקח אותה לרחבה, הוא היה נועז בהרבה. היא היתה מודעת מאוד לעיניו התועות לבליטות המקפצות שהפטמות עשו במשי כשהשדיים שלה נעו מתחתיו. למרות שמשכה אותה משם במהירות, נוזפת בו בצחוק, יד תועה אחת הגיעה לאחת מלחיי התחת שלה, והיא היתה בטוחה שהוא קלט שהיא לא לובשת תחתונים. המחשבה גרמה לה להרגיש שובבה באורח מענג. היא לא הרגישה כל כך סקסית כבר שנים. בין תשומת הלב שקיבלה ושני הסטינגרים הנוספים שלגמה בין הריקודים, כמעט שכחה איך הגיעה לכאן, וללא ספק לא חשבה בכלל על הסטאטוס המשפחתי שלה, למרות שהגברים שמו לב לטבעות.
כשרקדה שוב עם האחרים, גם הם התחילו לבדוק אילו חרויות בגופה תתיר להם. זה היה כמו להיות שוב רווקה, והידיים המטיילות וההזמנות הלחושות לא הותירו בה ספק באשר למה שהם רצו לעשות לה.
בפעם השלישית שרקדה עם ג'ון, המוזיקה היתה איטית. הוא הצמיד אותה אליו, דוחף את הירך שלו בכוח בין רגליה, נשען קדימה לנשק את צוארה. הוא הרקיד אותה לפינה אפלה ממש מחוץ לרחבה ונישק את פיה בנוקשות. היד שלו החליקה על גבה החשוף ולתוך הצד של השמלה נטולת הגב. זה כבר לא היה כיף. לוסי התחילה לפחד. כשנאבקה, מנסה לזוז ממנו, היא התחילה להסתובב הצידה, מה שהביא את היד שלו לשד החשוף שלה מתחת לשמלה. היא ניסתה במהירות לפנות לצד השני, אבל הוא היה חזק מדי. היא הרגישה את היד השניה כשהוא התחיל להרים לה את החצאית בחופנים קטנים, עדיין לוכד אותה במקום בכוח. לרגע היא לא יכלה להחליט אם להכנע, להיות פרועה, אבל אז חשבה שלעשות את זה כשכולם רואים יהיה יותר מדי. אוספת את כל כוחה, היא דחפה אותו והסתובבה לברוח, רק כדי למצוא את עצמה חבוקה בזרועות אחר.
לאחר שהתקשחה לרגע בפחד, נשמה לרווחה כשהבינה שזה היה וויד. הוא העביר אותה מאחוריו ודיבר, "תודה שרקדת עם לוסי, ג'ון. אנחנו הולכים עכשיו."
ג'ון נע לפנים, תוקפנותו מתודלקת בבירה ונעורים, "מי אומר, חרא? אולי הגברת רוצה להשאר..."
בתנועה חדה וקצרה, מהירה מדי כדי שלוסי תראה בבירור מה קורה, ג'ון נפל על הברכיים עם יד אחת מעוקמת במגושם בין ידיו של וויד, ועווית כאב על פניו. וויד דיבר שוב, "אל תעצבן אותי, ג'ון. לוסי שלי. אנחנו הולכים עכשיו, ואני מציע שאתה תישאר עוד קצת." ג'ון חיכך את פרק ידו והביט בו בזעם, אבל לא בא אחריהם, כשוויד ולוסי הלכו משם.
הגברים האחרים בשולחן צעקו מחאות ברוח טובה כשוויד והנשים עברו לידם, אבל הם התעלמו, כשוויד אוחז בזרועה של לוסי ומלווה אותה החוצה. אן באה אחריהם.
מייד לאחר מכן מצאה את עצמה לוסי במושב הקדמי של המכונית, עם אן באמצע. לוסי היתה שקטה, החדווה שבפלירטוט נעלמה באותו רגע של כוח דומם, לא מצליחה ליישב בין הצדדים השונים בדמותו של וויד, בהם חזתה במועדון. הם היו כבר בדרך זמן מה כשוויד שבר לפתע את השתיקה.
"אן, אני חושב שאנחנו צריכים להזכיר ללוסי למה היא כאן. למה לא תפני לכיוון שלה... יופי, תישעני קצת לאחור... בגלל שאהיה בהתחלה עסוק מדי עם לוסי מכדי לשים לב אלייך, אני רוצה שפשוט תגעי בעצמך כאן עד שתגמרי."
אן פנתה ללוסי בהבעת חוסר ישע על פניה, אבל לא זזה. ידו עברה מעל החזה שלה והרימה את החצאית, חושפת את ירכיה העירומות. לוסי בהתה, לא ממש מאמינה שאן נותנת לו לעשות לה את זה. ואז ראתה את ידה של אן נעה באיטיות למפגש הירכיים ומתחילה להחליק ביניהן.
שוב שמעה את קולו, מעל קו הראיה שלה. "היא צריכה לפתוח רגליים, לוסי. שימי בבקשה את הרגל שלה עלייך, מתוקה."
אן הרימה את רגלה הימנית והניפה אותה לעבר לוסי. לוסי מצאה את עצמה מחליקה לכיוון אן, למקם את עצמה מתחת ברכה הכפופה של אן כשכף רגלה נחה על המושב ליד לוסי. כשאן פישקה את רגליה, לוסי מצאה את עצמה מחזיקה את הברך שלה צמודה לחזה בידה הימנית; המקום היחיד ליד שמאל היה בצידה הפנימי של הירך של אן. היא שמעה את אן נאנחת כשהתחילה ללטף, שלא במודע, את הרגל בה נגעה.
באותו זמן לא היתה ידה של אן עצמה בטלה ממעש. לאט בהתחלה, ואז יותר מהר, העבירה את האצבעות מהצד העליון של החריץ לצד התחתון, מורחת את הרטיבות מצד לצד. מדי פעם אחת האצבעות היתה נעלמת בתוכה, אבל יותר ויותר ליטופים התרכזו סביב הדגדגן. הגב שלה התקשה יותר ויותר כנגד וויד, הברך נלחצת חזק יותר לתוך החזה של לוסי, והיא נושמת בהתפרצויות מתנשפות. לוסי המשיכה ללטף את הצד הפנימי של ירכה, מרותקת שוב למראה חברתה מאבדת שליטה, גולשת אל תוך אורגזמה לנגד עיניה.
ואז היד חזרה, מושכת את ידה של אן הצידה. "תפסיקי, אן."
"לא! אני צריכה לגמור!"
הוא דיבר. "תגמרי אותה, לוסי. זה האופן היחיד שבו אתן לה לגמור."
פתאום מודעת ליד שמלטפת את ירכה של אן, לוסי העיפה אותה הצידה ואמרה, "לא! אני לא יכולה לעשות את זה. היא אשה!"
"אוה, בבקשה, לוסי," אמרה אן, "אני קרובה. אני צריכה לגמור. בבקשה תעזרי לי, לוסי." ואז היד של אן תפסה את של לוסי ומשכה אותה לערוותה. היא החזיקה אותה שם ולחצה אליה את האגן. מביטה ביד שלה כאילו השתייכה למישהו אחר, לוסי ראתה אותה מתחילה לנוע בעצמה. אן עזבה את אחיזתה ונשענה לאחור בנוקשות, עדיין מניעה את ירכיה. למעלה ולמטה בערווה של החברה שלה, מחליקה על הדגדגן, ולבסוף למטה לחור. משתאה נוכח ההבדלים הדקים בתחושה, יחסית לנגיעה בעצמה, לוסי דחפה אצבע לתוך אן. ושוב. ואז הוסיפה עוד אחת. פנימה והחוצה. עקב כף ידה מחליק על הדגדגן כשהאצבעות נכנסות עמוק יותר. אן גנחה עכשיו, ירכיים רועדות מבלי משים בקצב ידה של אן, עד שלוסי שוב שמעה, מבעד הפה הפתוח, בפנים מתוחות, את הגיהוקים המתנשפים הקטנים והמצחיקים שציינו את השיאים של אן. לוסי האטה את ליטופיה ובהדרגתיות משכה את ידה, נדהמת ממה שעשתה. אן לא הציתה בה תגובה מינית כמו גבר, אבל היא הרגישה את הכוח שבגרימת האורגזמה, וכל הזנותיות שבמה שעשתה, השערוריתיות שלא תאמן, הפראות, הותירו אותה רטובה עם פטמות קשות.
לפני שלוסי התגברה על פליאתה נוכח מה שעשתה, הם פנו לרחוב של אן והוא דיבר, "אנחנו כאן, לוסי. תיכנסי פנימה ויזיינו אותך, או לכי הביתה. המפתחות יהיו בסוויץ'."
בדלת, אן סובבה את המפתח ונעמדה, ואז פנתה לאחור אל לוסי, שעמדה מאחוריה על מרפסת הכניסה. הוא הציעה ללוסי את ידה. לוסי פנתה והביטה מאחורי כתפה בעיניו, בוערות אל תוך שלה, ואז לקחה את ידה המוצעת של אן ונכנסה אל תוך הבית המואר קלושות.
לוסי חשה, יותר משראתה, בגוף שלו מאחוריה כשאן הובילה אותה לחדר השינה. המיטה צפה בבריכת אור רך שנגוז לתוך הצללים שעל הקירות. לוסי תהתה איך זה נעשה עד שהבינה שהספוטים שהאירו בדרך כלל את הציורים שעל הקירות הופנו אל המיטה. זה היה כמו במה שנועדה להופעה שלה. או מזבח שנועד לטקס פגאני. כשאן שיחררה את ידה, לוסי טבלה באור לרגלי המיטה.
"תורידי את הבגדים שלה, אן."
אן עמדה מאחורי לוסי, אחורי ברכיה צמודים למיטה. ידיה של אן משכו את הרוכסן הקצר שבגב והחליקו את השמלה על כתפיה של לוסי. היא יצרה שלולית קטנה של משי סביב קרסוליה. אן לא זזה לרגע, כשלוסי החליפה מבטים עם הגבר. כשהוא הסתכל, הפטמות של לוסי התכווצו אפילו יותר, יוצרות קמטים בטבעות שסביבן. החיוך המעצבן הצטייר שוב על שפתיו. היא הרגישה באן מתיישבת על המיטה מאחוריה.
הדבר הבא שלוסי הרגישה היה ידיה של אן בשני צידי ירכה, מלמטה, ואז מחליקות באופן המתגרה ביותר שניתן לדמיין למטה כדי להרים את קרסולה ולחלוץ את נעלה. הליטוף חזר על עצמו בצד שמאל. הידיים של אן הושטו למעלה, גבוה על הירך לגרביים שלה, כשהוא דיבר שוב, "לא. תשאירי אותם." כל הזמן הזה לוסי בהתה עמוק בעיניו.
כשלוסי עמדה עירומה, לא, יותר מעירומה, רק בגרביים שלה בבריכת האור, הוא התחיל לנוע בשולי הצללים. הידיים שלו עלו לצואר לשחרר את העניבה, זורק אותה בלי היסוס לרצפה. כפתור אחרי כפתור, הוא פרף את חולצתו, והיא הצטרפה לעניבה, מושלכת על השטיח בלי מבט נוסף. לוסי בהתה במפשעתו. היא לא ראתה בליטה, הבד לא נמתח. היא לא הבינה. היא עמדה עירומה לפניו, מוכנה שיזיין אותה, ולא היתה לו זיקפה. מאוכזבת, מודאגת מכך שאינה מושכת דיה עבורו, הביטה בידיו משחררות ופותחות את מכנסיו. ואז הבזק של גאווה רפרף להרף עין במחשבותיה – הקצה של הזיקפה שלו הציץ מהגומי של התחתונים ההדוקים והשחורים שהוריד באותו רגע. לוסי ידעה שהיא גרמה לזיקפה, והידיעה שהיא עומדת להכנס לתוכה ריגשה אותה. <הוא הולך לזיין אותי עם הזין הזה.> היא חשבה.
"תתכופפי, לוסי. ברכיים ישרות."
כפופה לפנים מהמותניים, ידעה לוסי שהיא מעניקה לאן את אותו מראה שאן העניקה לה ביום הראשון. רק שאן היתה קרובה אליה מאוד מאחור, ולא בצידו השני של החדר. לוסי הרגישה אפילו חשופה יותר משהרגישה כשאן ליקקה אותה בלילה ההוא. <היא עומדת ללקק אותי שוב? אלוהים, אני רוצה שהיא תלקק! אלוהים, אני לסבית?> לוסי רעדה בציפיה.
כשגבה הפך כמעט מאוזן לרצפה, הוא פסע קדימה ועירסל את ראשה של לוסי בין ידיו. באיטיות הנחה את פיה לקצה הזין שלו. הוא הפסיק שם ופנה אל אן, "את תכיני את לוסי בשבילי, אן. תשתמשי בלשון. תעשי אותה רטובה ומוכנה." לוסי קפצה מעט כשהלשון טיילה בתנועה ארוכה לאורך החריץ.
ואז הוא נדחף פנימה בין שפתיה ואמר, "את תכיני אותי לזיין אותך, לוסי. תעשי שיתנפח. תכסי אותו ברוק שלך, שיכנס לך לכוס יותר בקלות. תמצצי אותו, לוסי." הלחיים של לוסי נמצצו פנימה כשמצצה לו את הזין, באופן מילולי ממש, כשהלשון נעה במעגלים על צידה העליון והתחתון של העטרה. המבשרים של האורגזמה שלו, טיפות דביקות של נוזל זרע מלוח, הצטברו בחלל לשונה ונבלעו כשנע בעדינות פנימה והחוצה בתנועה כמעט בלתי מוחשת.
מאחוריה, לוסי חשה באגודל של אן נכנס לה לכוס, ובאצבעות שלה נפרשות ללטף את גבעות ערוותה. לוסי הרגישה באגודל יוצא מעט, ונכנס שוב פנימה. בכל פעם שיצא, הרגישה לוסי באצבעה של אן מחליקה ברטיבות על הדגדגן שלה. לוסי התקרבה במהירות לשיא.
אבל לפני שהספיקה לגמור, חושמלה בתחושה שפיזרה את המטען המיני המצטבר למרות שהעניקה לה ריגוש חוטא: הלשון של אן ליקקה את פי הטבעת של לוסי. הפה של לוסי נפער לצעוק "תפסיקי," אבל הוא דחף לה את הזין עמוק יותר, מדכא את מחאתה כששינתה תנוחה כדי להמנע מלהחנק. לכמה שניות <מלוכלכות> ומרגשות להפליא, נעה לשונה של אן על הפרח הרגיש בזמן שהחדירה את האגודל לערוותה של לוסי. לוסי נשטפה פחד שהוא מתכוון לעשות אותה שם, אבל גם בתחושה מופקרת שמעולם לא חוותה, אפילו כשהיתה צעירה יותר. הטיפוס לאורגזמה התחיל שוב, ממישור גבוה יותר, כשאן נלחצה לאחוריה, רכה יותר מכל אצבע, אבל עקשנית לא פחות. ואז זה הפסיק.
הגבר משך את לוסי בצעד מגושם הרחק מאן, מנתק מגע עם הלשון, ואן הורידה את היד מערוותה של לוסי. באותו זמן, הוא הוציא את הזין מהפה שלה והרים את ראשה עד שהמשיכה להזדקף בעצמה, ונעמדה.
"הגיע הזמן לזיין אותך, לוסי," ציין בשלווה, כשדחף אותה לאחור לעבר המיטה. "שבי."
לוסי חשה בידיה של אן על מותניה, מנחות אותה לשבת. היא התיישבה בין הרגליים הפשוקות לרווחה של אן, נשענת לאחור על השמלה שעדיין כיסתה את החזה של אן, מקומטת במקום שבו הירכיים פגשו את הישבן בקצה המיטה. הגבר כרע לפניה, האבר הזקוף שלו בקו אחד עם ברכיה. בעדינות אחז בשוקה העטוף בנילון לבן והרים אותו, מניע אותו החוצה ולמעלה, ומניח אותו בצד החיצוני של ירכה של אן. התהליך חזר על עצמו בצד השני. לוסי הסתכלה למטה וראתה שהיא שוב חשופה ומפושקת לעיניו, ממש כמו בפעם הקודמת כשהרגליים שלה היו על מסעדי המושב במקום על הברכיים של אן. החלק העליון, הלבן-אטום, של גרביה נראה כמדגיש את עירום ערוותה, אפילו יותר שהיה מודגש אם היתה עירומה לגמרי. זה היה מגונה. זה ריגש אותה. היא חשה בסנטרה של אן על כתפה וידעה שגם אן מסתכלת למטה, עליה. זה ריגש אותה עוד יותר.
לוסי ראתה אותו מחליק למטה על ברכיו, מקרב את זיקפתו אל ערוותה. בסוף הרגישה אותו מתחכך בשפתיה. עיניה היו דבוקות לאבר שלו כשציפתה לבלתי נמנע. <הוא הולך לזיין אותי עכשיו. ואני הולכת לתת לו.>
"תכניסי אותי פנימה, לוסי." היא הושיטה את יד ימין, אבל הוא אחז בה בשמאלו. "לא, לוסי. תשתמשי ביד שמאל. אני רוצה לראות אותך מכניסה אותי לכוס שלך עם הטבעת נישואין."
כמעט כצופה מן הצד, כמו בחוויה חוץ-גופית, לוסי הביטה בידה השמאלית לוקחת את ה<זין> שלו בין האצבעות לאגודל ומכוונת אותו לפתח. כשאצבעותיה אחזו בו לא יכלה למעשה לראות את הטבעת, אבל המילים שאמר גרמו לה להרגיש בה, ממחישות את נוכחותה על אצבעה. המחשבות על הטבעת, על פרגוס, גרמו לה להסמיק מבושה, למרות שהיתה בשיא הריגוש, בגלל המופקרות, הזנותיות המוחלטת של כל זה. <אני מכניסה זין של גבר אחר לכוס ששייך לבעלי. אני מכניסה את הזין שלו לכוס שלי. הוא הולך לזיין אותי עכשיו.>
והוא עשה את זה. היא הביטה, מרותקת, איך הראש של הזין שלו נעלם בתוכה. היא הרגישה בו נכנס, את החיכוך האיטי כשיותר ויותר ממנו נעלמו. הוא המשיך לדחוף עמוק לתוכה עד שאי אפשר היה יותר. לוסי היתה כל כך חלקה מתשוקה ששום אי נוחות לא היתה כרוכה בפלישה לתוכה, והיא שוב הסתכלה מרותקת איך המוט מופיע מחדש. הדחיפה הבאה היתה מהירה, ואז עוד אחת, והריגוש המתמיד, זה שהחליקה אותו והמעיטה בו כל הערב, היה חייב כבר להתגלות. היא גמרה. הוא המשיך לתקוע לתוכה כשהאורגזמה שככה לכדי ריגוש קבוע, פורקן מתוק מתחיל מייד להבנות מחדש. היא הרגישה בו חורש בתוכה וההמנון הקבוע שלה התחיל. היא לא שמה לב שהיא מדברת בקול רם, הפעם, "אלוהים, אלוהים, הוא מזיין אותי. הוא מזיין אותי עכשיו. הוא מזיין אותי מול הפרצוף של אן. הוא מזיין אותי בכוס." פתאום היא היתה שם שוב, גונחת את העונג שלה, את הפורקן.
היא חשה בו ממשיך כשהחליקה שוב למישור הריגוש הקרוב, אבל הדחיפות שלו היו מהירות יותר עכשיו. הריגוש שלה התחיל לטפס שוב כשהבינה שהוא עומד לגמור, להתיז את הזרע שלו עמוק בתוכה. היא חשה בו קופא, ואז בסדרת דחיפות קופצניות, לא סדירות, לא קצביות כמו קודם, התחיל לגמור.
היא בקושי זכרה מה שהיה אחר כך. היא התעוררה במשך הלילה, תוהה בטשטוש למה היא עירומה. ואז הקולות, האנחות וההתנשפויות, התנועה העדינה של המיטה שהעירה אותה התמקדה, והיא זכרה מה קרה. היא זכרה שזיינו אותה, ממש כמו שהוא מזיין את אן עכשיו, והיד שלה תעתה לדגדגן. אבל התשישות והאלכוהול ששתתה ניצחו, והיא נרדמה שוב לפני שתשוקתה הספיקה להתעורר.
זוהר השמש הכאיב בעיניה כשהתעוררה, וכאב ראש פצפון, מתואם עם הדופק שלה, העיד על המשקאות ששתתה בלילה הקודם. שעון הרדיו אמר שהשעה 11:30. היא ישנה מאוחר, אבל כנראה לא ישנה כל כך טוב. היא היתה עדיין עייפה מאוד. בכל זאת, היא היתה צריכה לקום. פרגוס והבנים צריכים לחזור אחרי הצהריים. היא היתה חייבת להגיע הביתה. הולכת לקצה המיטה, חיפשה את הבגדים שלה. מבט אחד על הגרביים והם עפו ישר לזבל. היא לא ראתה את התחתונים שלה. <בכיס שלו> נזכרה. היא לבשה את השמלה וחיפשה את הג'אקט ללא הצלחה. לבסוף, מוותרת על התחתונים, נעלה את נעליה והלכה למטבח.
"בוקר טוב, ישנונית," אמרה אן, בעליצות. "אני מכינה בראנצ', ויש קפה בקנקן."
"אני לא יכולה להשאר, אן. פרגוס והבנים יחזרו עוד מעט. בבקשה תקחי אותי הביתה." לוסי היתה מדוכאת. זה לא נראה כל כך מרגש באור יום.
המים ירדו בשירותים ברקע, ואז הוא נכנס פנימה. "אני אקח אותך הביתה." הוא הלך לדלת בלי להציץ לאחור, ויצא החוצה למכונית שלו והתניע אותה.
"את בסדר, לוסי?"
"אני אהיה בסדר, אן. פשוט חייבת להגיע הביתה." לוסי פנתה והלכה למכונית במהירות.
שום דבר לא נאמר במהלך הנסיעה הקצרה. שניהם יצאו מהמכונית ליד ביתה של לוסי. הוא הלך אחריה לחדר המגורים.
"תודה על הטרמפ," אמרה לוסי בהחלטיות. שולחת אותו לדרכו.
"לא גמרנו, לוסי," הוא אמר. "אמרתי לך שאני הולך לזיין אותך שוב הבוקר, על המיטה שלך."
הזיכרון מהלילה שעבר הכה בה. היא שכחה את המילים הללו. רטט זעיר עבר בגופה. אבל היה אור יום, בבית שלה. הם לא היו באיזו פנטזיה.
"אני לא חושבת. מה שקרה הספיק לי." היא הלכה לחדר השינה שלה. היא היתה צריכה להתקלח. הוא בא אחריה.
"את רוצה את זה, לוסי. את רוצה שאני אזיין אותך על המיטה שלך." הוא התקרב אליה.
התחושה שקעה בה והיא הבינה שהוא צודק. היא רצתה לעשות את הדבר הפרוע האחרון הזה, להתמכר שוב לתחושת המופקרות חסרת הרסן. אבל היא אמרה, "אני לא רוצה. תלך בבקשה."
העיניים שלו לכדו את שלה. אחזו בהן. "תוכיחי לי את זה, לוסי. תני לי לגעת בך. אם את יבשה, אני אלך." היד שלו נעה על ירכה אל אמרת החצאית. "אבל אם את רטובה, שנינו יודעים מה זה אומר."
בוהה בעיניו, לא יכלה להכריח את עצמה להתנגד כשהיד שלו מצאה את החריץ שלה מתחת לחצאית. היא ידעה מה הוא יגלה שם. היא היתה רטובה שלושים שניות אחרי שאמר בסלון שהוא הולך לזיין אותה שוב. היא עצמה עיניים וגנחה כשהתחיל להעביר את האצבעות קדימה ואחורה בקפלים החלקים מרטיבות שלה, מחליק בעדינות על הדגדגן.
"איך את רוצה שיזיינו אותך, לוסי?" הוא שאל. "איך את אוהבת שפרגוס מזיין אותך במיטה שלך, לוסי?" האצבעות שלו המשיכו לנוע.
"מאחורה." זאת היתה לחישה.
בעדינות דחף אותה על המיטה, על הידיים והברכיים. לוסי שמעה את הרוכסן שלו, ואז הרגישה בתנועות המזרון כשכרע מאחוריה. <הוא הולך לזיין אותי שוב. במיטה שלי. הוא הולך לזיין אותי במיטה שאני ישנה בה עם פרגוס. אלוהים, ואני הולכת לתת לו.> ההמנון השתנה כשהרים לה את החצאית ודחף את הזין לתוכה. <הוא מזיין אותי. אלוהים, הוא מזיין אותי שוב.> בוערת מהתרגשות, מבויישת להיות כאן על המיטה, מזדיינת עם זר, הניחה לראשה לצנוח אל הסדין. <הוא מזיין אותי בדיוק כמו שפרגוס זיין. במיטה שלי.> ההמנון התפורר שגמרה, עדיין סמוקה מבושה. מאחוריה חשה בו מצמיד את אגנה אליו בכוח, ואז הרגישה את הדחיפות המרעידות, הבלתי סדירות, שאמרו שהוא פולט בתוכה.
היא נפלה קדימה על המיטה. היא חשה בה מזדעזעת ושמעה את צעדיו כשהלך בלי מילה. ואז שמעה את הדלת נטרקת, והניחה לעצמה להירדם.
לוסי הגיחה מחלומה המנומנם כשחשה גוף חם ליד שלה. כשזזה, שמעה את בעלה לוחש, "הלו, מתוקה. התגעגעתי אלייך." היא התעוררה לגמרי כשחשה בידו מחליקה בין רגליה, אבל הוא כבר גילה את העדות הרטובה לאי נאמנותה. "באמת עשית את זה, נכון? אני עוד אוהב אותך, את יודעת. איך זה היה?" היד שלו מלטפת שם עכשיו, חזקה מכדי שידיה הקטנות יוכלו לעצור בעדה.
"אוה, פרגוס, תסלח לי. אני לא התכוונתי לעשות את זה, אבל כשראיתי את הבגדים... בבקשה אל תשנא אותי." היד שלו עדיין זזה.
"תרגישי." הוא לקח את היד שלה למכנסים שלו. הוא היה קשה. "מרגישה כאילו אני שונא אותך? אני רוצה אותך, לוסי. אני רוצה אותך יותר מאי פעם. אני רוצה אותך עם גמירה של גבר אחר בתוכך. אני אוהב אותך ואני רוצה אותך עכשיו, לוסי, אשתי." בזמן שנאם עבר בין רגליה, מרים ומפשק אותן בשלו.
"הילדים," היא התחילה.
"עדיין אצל ג'יין ובוב." הוא ענה.
הזקפה שלו נלחצה לקימור ירכה, ואז לשפתיים, ואז החליקה שמאלה. היא הושיטה את יד ימין כדי להנחות אותו פנימה, כמו תמיד, ואז עצרה. ואז הושיטה את יד שמאל והכניסה אותו לתוכה.
לוסי הביטה בפניו של פרגוס הופכים אדומים ומתוחים. הוא הלם בתוכה עכשיו מאוד מהר, והיא ידעה שהוא יגמור מהר. הספקות והאשמה שלה לא הניחו לה להתענג כשעקבותיו של גבר אחר עדיין עליה, בתוכה, אבל היא היתה צריכה לתת את עצמה לפרגוס, לבעלה. היא הניעה את ירכיה כנגד שלו והידקה את שרירי הוגינה. היא לחשה באוזנו, "אני צריכה להרגיש אותך בתוכי, פרגוס, יותר עמוק." והיא הרגישה אותו גומר, עמוק בתוכה, מתיז את הזרע שלו על הזרע שלו.
היא חשה באהבה לבעלה ממלאת אותה, וחיבקה אותו חזק. היא רצתה לחבק אותו ככה לנצח, אבל ידעה שלא תוכל. היא ידעה שבקרוב תיאלץ לחשוב על מה שעשתה. אפילו כשחיבקה אותו חזק יותר, ידעה שהיחסים שלהם השתנו באופן בלתי הפיך, בדרכים שעדיין לא הכירה. היא בהתה בתקרה וחשבה על העתיד, מפוחדת ונרגשת.
ואז חייכה כששמעה אותו אומר, "מוכנה לקצת סטולי?"
רוגלה , 11:16 26/11/2004:
נהדר.
נהדר.
הנץ ronny40s@yahoo.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=24640) , 20:29 26/11/2004:
עצום, משחקי שליטה.. קלאסי
עצום, משחקי שליטה.. קלאסי
שלומית aharonson_s@yahoo.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=11491) , 14:38 27/11/2004:
המפ, כן, בהחלט.
סוטה
המפ, כן, בהחלט.
סוטה
לוֹרי. jh@h , 17:47 29/11/2004:
קוראת קבועה בבלוג שלך. את הסיפור הזה הכי פחות אהבתי, הוא יותר מידי נמרח.
תמשיך לתרגם, אתה עושה טובה גדולה לכולנו. ;)
קוראת קבועה בבלוג שלך. את הסיפור הזה הכי פחות אהבתי, הוא יותר מידי נמרח.
תמשיך לתרגם, אתה עושה טובה גדולה לכולנו. ;)
בועז כהן benuri@013.net.il (http://www.notes.co.il/boaz/23338.asp) , 09:32 5/10/2006:
סיפור משגע. מרגש ונוגע ללב. אמיתי. מהחיים.
סיפור משגע. מרגש ונוגע ללב. אמיתי. מהחיים.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 14:46 5/10/2006:
גם אני חושב (: יש עוד סיפור מתורגם אחד שלו כאן - "שיר התותח", במדור הפורנו-העדין-יחסית.
גם אני חושב (: יש עוד סיפור מתורגם אחד שלו כאן - "שיר התותח", במדור הפורנו-העדין-יחסית.
בועז כהן benuri@013.net.il (http://www.notes.co.il/boaz/23338.asp) , 14:54 5/10/2006:
איך מאייתים את שמו של המחבר בשפת האם שלו
איך מאייתים את שמו של המחבר בשפת האם שלו
