"תזכור," חזר גארי במה שנראתה כמו הפעם המאה, "אתה צריך להיות עם הגב לקיר, ותפנה קצת הצידה מהארון. תוודא שסטייסי כל הזמן עם הפנים אליך, שנקבל זווית טובה מאיפה ששרון מצלמת." גארי ושרון רוקנו אחד מארונות האחסון בחדר המלאכה, ושרון הוסתרה בתוכו, מצלמת הכל מבעד חור קטן. גארי הסתתר עם מצלמת סטילז בחלל האכסון העליון מהצד השני של החדר. כדי להסוות את רעש המצלמה, הפעיל את מאווררי התקרה הגדולים; הזמזום שנוצר היה מספיק לחלוטין להסוות כל רעש שהוא עלול לעשות."
15/01/2006 01:45:00
התרגומים בבלוג מכילים תיאורים אירוטיים מפורשים, גסויות וקטעים בוטים העלולים לפגוע ברגשות קוראים מסויימים. אלה מכם הממשיכים לקרוא מצהירים בעשותם כן שמלאו להם 18, ושחוקי המדינה בה הם נמצאים מתירים להם קריאת סיפורים גסים במיוחד. תהנו!
הנה עולה ובאה סטייסי - גיבורת רומאן המחזיק כ60 אלף מילה במקור האנגלי, שיתורגם כאן כמעט במלואו, בעשרה או שנים עשר חלקים. את הסיפור כתב פארקר, אחד מהכותבים המיתולוגיים בקבוצת alt.sex.stories - "סטייסי בשמינית", סיפורו הארוך ביותר, נחשב גם הטוב שבכתביו (שמהם תורגמו כאן עד כה "מתנת נישואין" ו"ירח דבש"). אני אהבתי אותו מאוד כשקראתי אותו בשעתו, אך מאז לא קראתיו שוב - כך שאקרא תוך כדי תרגום. היות ולא מצאתי מקום ברשת בו מופיע הסיפור במלואו, קישרתי למטה לחיפוש גוגל גרופס אשר דרכו ניתן למצוא את כל חלקיו.
שימו לב: בפרק הזה אין סקס בכלל! כולו הכנה ופתיחה. בפרקים הבאים, לעומת זאת, בל יחסר המזג והשתיה בהחלט כדת (אם כי קשה להשלים ולומר "אין אונס").
העלילה? ובכן, קוראות יקרות, מדובר כאן בסיפור כתוב היטב מאוד (ספקולציות, שאיני מאמין בהן, גרסו בשעתו כי פארקר הוא בעצם סטפן קינג, או סופר אמריקאי ידוע אחר), ובו מתוארת בפירוט דקדקני שקיעתה ונפילתה של צ'ירלידרית יפהפיה וסנובית, המתוכננת ומבוצעת בקור אכזרי בידי גיק מתוחכם ועוזריו. ראו הוזהרתן, יקירותי - למרות שאמנע מלתרגם את הקטעים המגעילים באמת (הנוגעים יותר, אם זכורני היטב, יותר בחברותיה של סטייסי), מדובר בסיפור באמת מרושע, כי המזימה נגד סטייסי לא נועדה רק לזיין אותה, שזה טריוויאלי, ואפילו לא רק לעשות ממנה שרמוטה-בית-ספרית, אלא, כמו שאומרים באנגלית, to fuck with her brain, ולגרום לשינויים ממשיים ומתמידים באישיותה.
כפי שציינתי כאן פעמים רבות - ואעשה זאת שוב רק בגלל עוצמת הסיפור ואורכו - דברים כאלה, כמו שעושים שם לסטייסי, הם איומים ונוראים במציאות, ועתירי תוצאות מחרידות. איני סבור שקורא כלשהו עשוי לקרוא וליישם (לא יותר משעשוי מי שקורא את "חניבעל" או להבדיל את "החטא ועונשו" ליישם מה שקרא), אך עדיין אני מוצא לנכון לומר זאת - אל תנסו את זה בבית! ואם בכל זאת תנסו, מקומכם בכלא, כעבד/שפחת מין של שישה אסירים מקועקעים עם ריח נורא מהפה.
היות וחלקים נרחבים בסיפור מתייחסים להווי בית הספר התיכון האמריקאי, הזר למדי לנו כאן בישראל, הרשיתי לעצמי להוסיף הערות ארכניות בגוף הטקסט, המופיעות בין סוגריים מרובעים - אפשר לדלג עליהן בחן, כמובן, וגם על המשך ההקדמה, ולגשת ישירות לסיפור. כמי שלא למד בארה"ב מעולם, סביר שאני מפספס לא מעט, והקוראות העירניות (וגם הקוראים העירנים לא פחות) מוזמנים כמובן לתקנני.
מאז שהתוודעתי, לפני שנים לא מועטות, לalt.sex.stories נדמתה לי קבוצת הדיון בשיאה (עת התפרסמו בה אלפי סיפורים ליום, וכמליון קוראים עיינו בה בקביעות) כתיאור ממצה ורחב יריעה, הקורא למחקר, של תת המודע המיני האמריקאי. אחד הנושאים החוזרים שוב ושוב בקבוצת הדיון הוא בית הספר התיכון, מקום בו מתעצבת האישיות המינית בכלל, וזו האמריקאית בפרט - בשל עוצמתו המייראת, הלא מוכרת במקומותינו, של המכבש החברתי בתיכון.
בית הספר מחולק באופן ברור מאוד לכמה מעמדות חברתיים. במעמד הגבוה ביותר, מבין הבנים, מצויים הספורטאים, חברי נבחרות בית הספר, ובמיוחד נבחרת הפוטבול. זה עניין גדול באמריקה, התחרויות בין בתי הספר וכו', ולספורטאים, המכונים Jocks, מוקנות זכויות יתר רבות, ללא קשר להישגיהם האקדמיים. בין מאפייני הבנות המקובלות ניתן למנות את היותן כוסיות, בדרך כלל מעודדות פוטבול, פעילות בעצמן בנבחרות הספורט ובעלות הישגים אקדמיים טובים. בצד הנמוך של הסקאלה ניתן למצוא את הגיקים, הדורקים, הווירדוז, הגותים, ושאר סוגי שבטים נטולי מעמד חברתי. באמצע, כמובן, יש סתם בנים וסתם בנות. אז מה, אתן שואלות - הרי גם בארץ יש הבדלים חברתיים בתיכון, היוצרים אומללות רבה, ולעיתים מותירים זכרונות מרים שנים רבות אחר כך?
ובכן, המעמדות בתיכון אמריקאי מובחנים הרבה יותר טוב מבכל תיכון ישראלי שיעלה על הדעת. ברור לכל תלמיד מה מעמדו, ובמעמד זה הוא גם נשאר (כמעט תמיד) במהלך כל לימודיו בתיכון. מעמד זה מקובל, באופן זה או אחר, גם על סגל בית הספר, המתייחס באורח שונה מאוד לתלמידים ממעמדות שונים (במיוחד מאמני הספורט, המתאכזרים לחלשים כדבר שבשגרה). מנטליות הווינר/לוזר האמריקאית, המושפעת גם היא מהספורט, מוסיפה לאכזריות הבין-מעמדית המתמדת. אם ננסה להמחיש זאת, הרי שלגיק מן השורה אין סיכוי בעולם - כפי שהסיפור מבהיר היטב - לקבל יחס סביר מבני המעמדות הגבוהים. יותר סביר, למעשה, שהוא יקבל מהם מכות. הכעס והתסכול העצומים הנוצרים בקרב נחותי-המעמד מסבירים הרבה דברים - גם את יחסם של אלה המתוארים בסיפור לכוסיות הנופלות ברשתם, וגם, ללא ספק (ואיני הראשון שעומד על כך, מבלי להצדיק זאת חלילה) את פרצי האלימות המחרידים המתרחשים במציאות, בהם לוקחים כמה גותים-היליביליז את הנשק מהקרוואן של אבא, ויורים בחבריהם ללימודים (כאשר הדגש הוא, כפי שיגלה מי שקורא את הדיווחים, על רצח כוסיות וספורטאים דוקא). אתם מבינים, השנאה היא אמיתית, לא מרוככת, ודו צדדית. בכלל לא מקום נעים.
אה, ואולי לא למותר להוסיף, אחרי כל זה, שאני באמת מעריץ את אמריקה, וחושב שעדיף פי מאה תיכון אמריקאי - על כל מגרעותיו - על תיכון אירופאי, למשל, שהצביעות השלטת בו מסתירה (לראות עיני) אכזריות איומה בהרבה. והכי הכי טוב, קוראות וקוראים, אצלנו פה בארץ ישראל החמה והמוקפת ערבים.
והנה, הנה. גמרתי לבלבל במוח ואני מותיר את רשות הדיבור לפארקר, שבהחלט יודע לעשות בה שימוש נאות.
mmf/f NO SEX
ניל היה הראשון ששם לב: סטייסי ריצ'רדס מרמה במבחן! הוא דחק בחברו גארי והחווה על השולחנות הקדמיים בכיתה.
"תראה את זה," לחש.
גארי ראה, אבל לא האמין למראה עיניו. סטייסי ריצ'רדס - מלכת הקרח הטיזרית של השמינית בתיכון גרינווד - נעצה עיניים קדחתניות בפתק שהחביאה תחת השולחן. ממש אז, מר אדגר, המורה, כיחכח בשקט ושינה תנוחה בכסאו שמול הכיתה. סטייסי החליקה במהירות את הפתק חזרה מתחת לשאלון הבחינה והרימה את מבטה באשמה, פניה מסמיקים לגוון יפה של ורוד. אם מר אדגר היה מציץ בה באותו רגע הוא היה יודע ללא ספק שמשהו לא בסדר איתה. אבל למה שיבדוק את סטייסי ריצ'רדס, שקיבלה רק עשיריות מאז שהתחילה ללמוד בתיכון גרינווד לפני ארבע שנים? במקום להביט בה, הוא הפנה את תשומת ליבו לניל פרנץ' וגארי סימז, שהיו עושי-הצרות של הכיתה: ניל עם שיערו הארוך, השמנוני והבגדים האופנתיים למחצה והקרועים שלו, וגארי עם חוש ההומור הציני והגיקי-מרושע. ואכן, הם צחקקו והתלחשו בחלק האחורי של הכיתה במקום לענות על המבחן.
"פרנץ'... סימז," הוא קרא, מניף עצמו בעמל מכסאו ומזדקף לגובהו המלא, הלא מרשים במיוחד, "לפני הכיתה."
כבר לא מחייכים, קמו שני הנערים והלכו קדימה לאיטם, במרכז תשומת הלב, כשכל התלמידים מביטים בהם מעל דפי הבחינה. ניל שם לב שסטייסי מחייכת אליהם את החיוך היהיר שלה, מלאה בעצמה כרגיל.
כלבה, הוא חשב, נראה מי יצחק עוד שתי שניות.
"מר אדגר," מילמל כשהגיעו לקדמת הכיתה, "ראינו..."
הוא נקטע כשגארי נעץ בו מרפק בעדינות אך בתקיפות. הוא שאף אוויר כדי להמשיך לדבר, אך נקטע שוב על ידי המורה הזועם.
"שניכם לא עשיתם שום דבר חוץ מצרות מאז שהתחלתם לבוא לשיעורים שלי בספטמבר," הכריז מר אדגר, שפמו הלבן והמלא רוטט בכעס צדקני, "אני כבר לא יכול להמשיך להרשות לכם להפריע לכיתה עם הבדיחות והמשחקים הילדותיים שלכם, במיוחד לא בזמן בחינה."
ניל החל למחות, אבל מר אדגר שוב קטע אותו, בזעם מתגבר.
"שניכם נכשלתם בבחינה. אתם תתנצלו בפני הכיתה על ההפרעה, ואז תלכו." הוא נעץ מבט רושף בשני הנערים. "הבנתם אותי?"
הנערים הנהנו בקדרות.
"תעשו עוד בעיות," המשיך המורה בסמכותיות, "ותורחקו מהכיתה לצמיתות. אולי תוכלו לעשות את השיעור הזה במועד קיץ."
גארי לא הגיב, אבל ניל הרים עיניים בחשש. זה היה פחות או יותר האיום החמור ביותר שמורה יכול להשמיע, פרט לסילוק מיידי מהלימודים. בייקרויל היתה עיר חוף בדרום קליפורניה, והקיץ היה ללא ספק הזמן הטוב ביותר בשנה, במיוחד עבור טינאייג'רים. אלה הנאלצים לבזבז את חודשי הקיץ כששאר התלמידים מבלים על החוף היה הגורל הגרוע ביותר שתלמיד תיכון עלול לסבול.
נכנעים למראית עין, פנו ניל וגארי וגמגמו התנצלות נבוכה בפני הכיתה. כמה ילדים גיחכו - ניל הבחין שסטייסי היתה אחת מהם - אבל רובם הביטו הצידה באי נוחות למראה השפלתם. שני הנערים יצאו מהכיתה למסדרון.
*******
סטייסי ניערה את שיערה הבלונדיני לאחור וחזרה להביט בבחינה כשהכיתה חזרה למצבה הרגיל. תודה לאל ששני הגיקים האלה הלכו, חשבה, וניסתה להוציא את ניל וגארי מהראש. בעולמה, היו "אנשים" והיו "גיקים". וניל וגארי היו ללא ספק בקטגוריה השניה. היא לא היתה יודעת אפילו את שמם אם ניל לא היה מבלה את רוב השליש הקודם בהליכה אחריה, ואפילו הציע לה לצאת איתו. כאילו, ממש! היא סירבה באופן האכזרי ביותר שהכירה (שהיה אכזרי למדי), ומאוחר יותר ביקשה מפט, החבר שלה אז והקפטן של נבחרת הפוטבול, להרביץ לניל, רק כדי שיזהר. פט מילא אחרי פקודתה במסירות, וניל הפסיק ללכת אחריה. מעט אחר כך היא גמרה עם פט - הוא איבד את תפקיד הקפטן בקבוצה באביב האחרון - ושכחה מכל העניין.
ממאנת, הכריחה את עצמה לחזור לבחינה, מזעימה אליה את גבותיה, כאילו יכלה לכפות על התשובות להופיע על הנייר הריק. שאלות שהיו קלות עבורה לפני שנה נראו עכשיו קשות להפליא. סטייסי היתה אינטיליגנטית למדי, ותמיד היו לה ציונים מצויינים, אבל לאחרונה העיק עליה משקלן המתגבר של פעולותיה החברתיות - תפקיד המעודדת, מסיבות החוף, מועצת התלמידים וכו' - ולא הניח לה זמן רב ללימודים. כתוצאה מכך, מצאה עצמה מתקרבת למועד הבחינות הראשון בשמינית כשהיא רחוקה מלהיות מוכנה. אם היתה משיגה ציונים עלובים או - חלילה - נכשלת, היתה מאבדת את ממוצע העשיריות שלה, ובודאי לא נבחרת להיות מלכת סוף השנה, המטרה לה הקדישה את מיטב מאמציה בשנים האחרונות. לפיכך, החליטה להכין כמה הערות חפוזות שיעבירו אותה את המועד הראשון של הבחינות. אחר כך, אמרה לעצמה, תוכל לחזור למסלול הלימודים.
[מלכת סוף השנה, היא הHomecoming queen - בתיכונים ובקולג'ים בארה"ב נוהגים התלמידים לבחור תלמידה מצטיינת, פופולארית ובדרך כלל יפהפיה, כ"מלכה" המככבת במסיבה הרשמית ומשחקי הספורט של סוף שנת הלימודים. זה כבוד גדול]
מביטה לצדדים ומוודאת שאיש אינו צופה בה, הזיזה שוב את שאלון הבחינה, חושפת את ההערות שרשמה לעצמה על הפתק...
******
ניל בער בזעם כשהלך לצד גארי במסדרון. היתה להם הזדמנות מושלמת להחזיר לכלבה הזאת סטייסי, וגארי פיספס אותה! מחשבותיו של ניל התעכבו בחמיצות על סטייסי כשרטן לעצמו.
סטייסי היתה אחת מנסיכות התיכון שלא ניתן להתקרב אליהן, שאהבה שמסתכלים עליה, אבל לא היה סיכוי לקבל ממנה משהו. עם שיערה הבלונדי עד הכתפיים, פניה המושלמות (עיניים ירוקות גדולות, אף סולד ושפתיים עבות, משורבבות), גוף הספורטאית שלה (היא היתה גם בנבחרת השחיה וגם בנבחרת הריצה), היתה ללא ספק הנערה היפה ביותר בתיכון גרינווד, וחלומו של כל תלמיד.
אבל לרובם היא נותרה בגדר חלום. היא הסתובבה אך ורק בחוגים החברתיים הגבוהים ביותר בתיכון, ויצאה רק עם כוכבי ספורט וכדומה. ניל פיתח קראש עליה בתחילת השנה הקודמת, ולא התגבר עליה עד ששלחה את האדיוט מנבחרת הפוטבול להרביץ לו. למעשה, היא שמה לב לבנים כמו ניל (וגארי, לעניין זה) רק אם הטרידו אותה, והיה עליה להרחיקם (או "...לפטור אותם מייסוריהם" כפי שניל שמע אותה אומרת בצחוק לאחת מחברותיה פעם).
שני הנערים עזבו את בית הספר דרך הכניסה הצדדית והתחילו ללכת לרוחב מגרש החניה. בסופו של דבר לא הצליח ניל עוד לעצור בעצמו.
"למה השתקת אותי שם?" התלונן, "הכלבה הזאת היתה בידיים שלי. אני חייב לה."
גארי רק חייך אליו, גורם לניל לחוש אי נוחות. ניל היה קולני וגס, אבל גארי היה שקט ומוזר. למרות העובדה שהם היו חברים כבר כמה שנים, היה עדיין בכוחו של גארי להוציא את חברו גדל הגוף משיווי משקלו בחיוכו המוזר ורעיונותיו המוזרים עוד יותר.
"מה כל כך מצחיק?" שאל ניל בעצבנות.
"אתה מצחיק," השיב גארי בשקט, "היא באמת אצלנו בידיים, אבל לא איך שאתה מתכוון."
ניל היה מבולבל. "על מה אתה מדבר?"
"אם היית מלשין עליה בכיתה, מר אדגר היה מאמין לך, או שלא היה מאמין. כל הסיכויים שלא; אתה יודע שהוא לא אוהב אותנו. ואם לא - אם סטייסי היתה מצליחה להחביא את הפתק - הוא היה מעיף אותנו מכיתה לתמיד, והיינו נתקעים במועד קיץ. ואפילו אם הוא היה תופס אותה, הכי הרבה היא היתה נכשלת במבחן, אם בכלל. המורים אוהבים אותה. ואז היא היתה שולחת את החברים שלה עלינו."
"אבל..." התחיל ניל.
"אתה זוכר את פט."
ניל היה יכול רק להנהן בעצב, נזכר במכות שחטף בשנה שעברה. לסטייסי לא היו חסרים חברים מנבחרת הפוטבול. "אז," אמר לבסוף, "אתה אומר שיש לנו אותה בידיים."
"כן, זה מה שאמרתי." הסכים גארי.
"איך?"
הם כבר הגיעו למכוניתו של גארי, פונטיאק שחורה וגדולה, וגארי פתח את הדלתות לפני שענה.
[ככל שזה נשמע שערורייתי בארץ, פונטיאק ישנה בהחלט עשויה להיות בהישג ידו של תלמיד תיכון לא עשיר במיוחד בארה"ב - היא עולה בין כמה מאות דולרים לאלף-אלפיים, והדלק זול]
"אם היא מרמה במבחן במתימטיקה," הסביר, "היא בטח בבעיה עם הלימודים. תמיד היו לה ציונים מצויינים במתימטיקה."
"כן?" ניל היה עדיין מבולבל. "אז?"
"אז," המשיך גארי בסבלנות, "אנחנו יכולים להניח בבטחון שהיא תרמה שוב. יש מבחן באנגלית בשבוע הבא, ואני לא חושב שפתק יעזור לה שם. היא צריכה לקרוא את החומר." הוא התניע את המכונית והתחיל לצאת ממקום החניה. ניל חשב על זה בזמן שגארי תמרן את הרכב החוצה ממגרש החניה של בית הספר ואל הכביש.
"אז," הוא שאל לבסוף, "מה נעשה בקשר לזה?"
"אני אגיד לך שנגיע לבית של שרון," ענה גארי, "נצטרך אותה בשביל מה שאני חושב עליו."
******
שרון היתה ידידה של גארי, ולפעמים חברה שלו. ניל אף פעם לא היה בטוח באשר ליחסיהם - הוא ידע שהם יוצאים ולפעמים עושים סקס, אבל ידע גם ששרון עושה את זה עם עוד כמה בנים. לא נראה שלגארי היה אכפת, בכל אופן, אז ניל החליט לקחת את הדברים כמו שהם. הוא אפילו ניסה קצת להתחיל עם שרון במסיבת החוף בקיץ שעבר, אבל היא סירבה לו. הוא התייחס לזה באופן פילוסופי; שרון לא היתה ממש הטיפוס שלו בכל אופן.
הנערה עצמה הופיעה בפתח, נענית לנקישתם. צעירה בשנה משניהם, שרון היתה נמוכה וכבדה, עם שדיים גדולים ושיער חום מתולתל. כל רמז להיותה חמודה נגוז מייד למראה פניה הקשים ועיניה הקטנות ו(חשב ניל) החזיריות. אם היה שם יופי כלשהו, הרי שהתקיים ללא ספק רק בעין המתבונן. היא עישנה סיגריה כשפתחה את הדלת.
אחרי ברכה קצרה (ו"הלו" לצאת ידי חובה לאמא של שרון, שהיתה מכורבלת כרגיל מול הטלוויזיה), הובילה אותם שרון למטה אל חדרה שבבייסמנט, נועלת את הדלת אחריה (הוריה של שרון היו "מתקדמים", וחשו שהיא זקוקה לפרטיות שלה). ניל קיבל סיגריה וקרס באחד הכסאות, מוציא מצית מכיס מעילו. גארי, שלא עישן, נשען על ארון הבגדים. שרון השתרעה על המיטה והתכרבלה עם כרית.
"נו," שאלה, "מה אתם עושים פה בעצם? חשבתי שיש לכם מתימטיקה עם אדגר עד שלוש."
ניל גנח. "היה לנו," הוא ענה, "עד שהוא העיף אותנו."
"מה?"
גארי הסביר וסיפר על השתלשלות האירועים שהובילה להשעייתם מן המבחן במתימטיקה. באופן אופייני, האשימה שרון מייד את סטייסי.
"הכוסית המזדיינת הזאת!" קיללה בכעס, "מרמה במבחן ובגללה מעיפים אותכם. היא ממש מבקשת את זה."
"כן, היא מבקשת." הסכים גארי בשקט, "ואני חושב שאני יודע איך אנחנו יכולים לתת לה מה שהיא מבקשת."
"למה אתה מתכוון?"
"אנחנו יודעים שהיא מעתיקה במבחנים, נכון?"
נייל ושרון הנהנו בהסכמה.
"אני חושב שמאוד סביר שהיא תעתיק שוב. אני לא חושב שהיא היתה צריכה לעשות את זה קודם, אז היא בטח מפגרת מאוד בלימודים. עצם העובדה שהיא מרמה - ושאנחנו יודעים שהיא מרמה - נותנת לנו אחיזה בה; דרך לסחוט אותה. אבל אנחנו צריכים יותר מזה."
ניל חשב על זה לכמה רגעים. "כמו מה?" הוא שאל.
"קודם כל, אנחנו זקוקים להוכחה מוצקה שהיא מעתיקה. אף אחד לא הולך להאמין לנו יותר מלסטייסי. כאן את נכנסת, שרון. אבא שלך מרשה לך להשתמש במצלמת וידאו ובמיקרופון האלחוטי. נשתמש בהם כדי ללכוד אותה."
[בתקופה בה נכתב הסיפור היו מצלמות הוידאו מצלמות כתף גדולות, מסורבלות ויקרות, שלעיתים קרובות התלווה אליהן מיקרופון חיצוני]
"ואז מה?" ניל התחיל להתרגש מהרעיון לסחוט את סטייסי.
גארי השתתק לרגע, מביט בשני חבריו. "כמה," שאל לבסוף, קולו מאומץ ומוזר, "כמה אתם שונאים אותה? אני מתכוון באמת. עד כמה אתם רוצים לראות אותה סובלת?"
"היי, גבר," ענה ניל באי נוחות, "אני רק רוצה להחזיר לה על איך שהיא ביאסה אותי שנה שעברה. אני לא רוצה, כאילו, להרביץ לה או משהו."
"אני דוקא כן," ירקה שרון. "אני שונאת את הכלבה. תמיד משוויצה, מסתובבת עם האף המזויין למעלה כאילו כל בית הספר המזויין שייך לה. מגיע לה כל מה שהיא תקבל. אני אעשה מה שתרצה כדי לעזור לך."
גארי הביט בניל, גבותיו מוגבהות כאילו כדי לשאול 'אתה איתנו?"
"אאו, שיזדיין הכל," ענה ניל לבסוף, "גם אני שונא את הכלבה הזאת. אני איתכם כל הדרך."
"טוב," הנהן גארי, "כי שנגמור איתה, היא תהיה השרמוטה הכי גדולה בהיסטוריה של תיכון גרינווד."
******
הבחינה באנגלית היתה ביום שני הקרוב, עוד חמישה ימים בלבד, אז היה עליהם לפעול במהירות. הצעד הראשון היה להשיג את שאלות המבחן מבעוד מועד, משימה שהיתה עלולה להיות קשה לולא ההתקדמות בתחום הטכנולוגיה האלקטרונית שהתגלמה במחשב. הבחינות הוקלדו בדרך כלל על מחשבי בית הספר ואוכסנו על הרשת, דבר שאיפשר "גמישות מקסימלית בבירוקרטיה הבית-ספרית בתחום השימוש במשאבים מזכירותיים." מבלי משים, איפשרה עובדה זו לאנשים בעלי הציוד והמיומנות הנאותים לפרוץ למערכת ולהשיג את המידע הדרוש מבלי להותיר עקבות למעשיו.
גארי, האקר מסוג מסויים, פרץ למערכת כמה פעמים בעבר באמצעות המחשב והמודם הביתיים שלו והכיר טוב למדי את מערכות האבטחה ומבנה המידע ברשת. בסופו של דבר, לקח לו עשרים דקות להוריד את הבחינה המתאימה. ניל ושרון התרשמו.
"ג'יזס," היא מילמלה, "הלוואי שהיית מספר לי על זה לפני שנכשלתי בבחינה המזויינת בהיסטוריה שנה שעברה."
גארי רק הניד בראשו. "אני לא חושב שזה משהו שאת רוצה לעשות לעיתים קרובות מדי. אם אני אעשה את זה יותר מדי, הם יבינו מה קורה. שמרתי את זה להזדמנות מיוחדת." הוא הביט בחבריו וחייך בזדוניות. "ואני חושב שהיא הגיעה."
*******
מתוסכלת, סגרה סטייסי את הספר בכוח. המבחן היה רק בעוד כמה ימים, ולא היתה דרך בעולם בה תהיה מוכנה לקראתו. היא עשתה כמיטב יכולתה להשיג את הפיגורים של החודשיים האחרונים ביומיים, אבל לא היה לה סיכוי אפילו לעבור על החומר עד הבחינה, בטח לא ללמוד אותו. ובלתי אפשרי להעתיק בבחינה הזאת כמו במתימטיקה. את המבחן האחרון הצליחה לעבור בסיוע כמה נוסחאות ופתרונות על פתקים, אבל זה לא יעבוד במבחן באנגלית. היה יותר מדי חומר שהמבחן עמד לכסות, והיא נאלצה לנסות ללמוד אותו בכמה ימים בלבד: משימה נואשת במקרה הטוב ביותר, הנידונה לכישלון ודאי כמעט. היא עמדה להכשל במבחן, בטוח!
סטייסי קרסה חזרה בכסאה ובהתה בהשתקפותה העגומה במראה. זה לא פייר. איך היא אמורה לעשות את כל השיעורים ובאותו זמן להגיע לכל פגישות מועצת התלמידים, וגם לאימוני נבחרת השחייה בכל בוקר. זה היה בלתי אפשרי. הם פשוט ציפו ממנה ליותר מדי! היא חשה בעיניה הירוקות והגדולות מתמלאות דמעות; היא רצתה כל כך להיות מלכת סוף השנה, ועכשיו...
רחמיה העצמיים נקטעו בצלצול הטלפון שלצד מיטתה. מושכת באפה, קמה וחצתה את החדר לענות.
"הלו?" זו היתה אשלי, החברה שלה מבית הספר. נזהרת להסתיר את מצוקתה הפנימית (אשלי, כמו כל שאר הנערות בחוג המסויים שלהן, יכלה לחוש בחולשה כפי שכריש מריח דם; כל רמז לבעיה יהיה שיחת היום בין הבנות עד סוף יום הלימודים הבא, מאיים על מעמדה של סטייסי), נסחפה סטייסי בקלות לרכילות בית הספר המשועשעת הרגילה, לעג ובוז ברוח טובה למעשיהם של התלמידים האחרים. סטייסי היתה טובה בזה, ואשלי לא הרגישה בשום דבר שונה מן הרגיל.
כתום זמן מה, עלה שמו של ניל, וסטייסי סיפרה בשמחה על מה שקרה אתמול במבחן. אשלי שמעה על זה כבר עד עכשיו, כמעט בודאות, אך הצירוף של הסיפור מיד ראשונה עם הסגנון הייחודי של סטייסי, עם ההומור הסרקסטי המיוחד לה, גרם לכך שהיה בהחלט שווה לשמוע את הסיפור שוב. שתי הנערות צחקו יחד על מה שקרה.
"ובכן," צחקה אשלי בסוף הסיפור, "זה ממש נשמע שהם עשו מעצמם אדיוטים, בלי ספק. והאיום במועד קיץ הפחיד אותם מאוד, לפי מה ששמעתי."
"למה את מתכוונת?"
"שמעתי שניל השיג את השאלונים של כמה מהבחינות הקרובות. אני מתארת לי שהוא רוצה להעלות את הממוצע ככה שאדגר לא יוכל להעיף אותו, או משהו כזה."
סטייסי חשה בליבה מדלג על פעימה כשנשימתה נכלאה בחזה. לניל יש את השאלונים לבחינות הקרובות? "איפה שמעת על זה?" שאלה, מנסה לשמור על טון שווה נפש.
"לורה סיפרה לי," היא ענתה, "אני חושבת שהיא שמעה את זה משרון, למרות שאני לא יודעת בשביל מה היא מדברת עם הפרה הזאת. את זוכרת את שרון? היא זאתי ש..." אשלי התחילה לפטפט על שרון, שללא ספק לא היתה בקליקה האקסלוסיבית שלהן, אבל סטייסי לא הקשיבה. לניל יש עותקים של כמה מהבחינות הקרובות.
והוא לומד אנגלית יחד איתה!
כתום זמן מה, אשלי הפסיקה, וסטייסי הניחה לשיחה למות מוות טבעי. למרות שנזהרה לא להזכיר את ניל או השאלונים שוב, לא הפסיקה לחשוב עליהם. לבסוף נפרדו השתיים לשלום וסטייסי ניתקה.
מהורהרת, פסעה חזרה אל שולחן הכתיבה והביטה בערימת הספרים שלא קראה. העתקה היתה עניין רציני בגרינווד (לקח לה הרבה זמן לאסוף אומץ מספיק כדי להעתיק במתימטיקה), אבל לגנוב שאלונים היה עניין אחר לגמרי. היא זכרה את התלמיד שנתפס עם שאלונים גנובים לפני ארבע שנים בערך, כשהיתה בשנה הראשונה של בית הספר התיכון [שמתחיל בארה"ב בכיתה ט']. לא רק שהעיפו אותו מבית הספר, בית הספר גם הגיש נגדו תלונה על פריצה וגניבה (הוא הורשע באישום הראשון, וזוכה מהשני). זה היה בכל העיתונים בבייקרסוויל. היא רעדה למחשבה על משהו כזה שקורה לה, אבל מה היתה האלטרנטיבה?
חוץ מזה, היא חשבה, מגיעה להחלטה, היא לא מתכוונת להיתפס; היא חכמה מדי בשביל זה.
*******
זה היה כמעט קל מדי!
סטייסי ניגשה אליו למחרת - ממש כמו שגארי חזה - ובהסוואה של גילוי סימפטיה על ההשפלה שחווה במבחן האנגלית של אדגר לפני כמה ימים, שאלה אותו על השאלונים לבחינות הקרובות. כפי שגארי הורה לו, ניל העמיד פנים שהוא סובל מהצטננות קשה וגרון כואב, והנמיך את קולו ללחישה צרודה. לא נראה שסטייסי שמה לב - או שלא היה אכפת לה, או שלא זכרה איך הוא נשמע בדרך כלל. בטח גם זה וגם זה.
נהנה מהידידותיות יוצאת הדופן שהפגינה סטייסי כלפיו (למרות ששם לב שסטייסי תימרנה בכישרון את נסיבות פגישתם ה"מקרית" כך שתתקיים באולם הלימודים, שהיה נטוש בדרך כלל), ניל משך את השיחה, חומק שוב ושוב מנסיונותיה הבלתי-ישירים לגרום לו להודות שהשאלונים בידיו.
לבסוף היא נאלצה לשאול אותו ישירות: יש לו עותקים של השאלונים הקרובים? נראה כממאן, ניל הודה ש"כן", יש לו כמה עותקים של הבחינות העתידיות, ו"כן", ספציפית, יש לו עותק של שאלון המבחן הקרוב באנגלית בכיתתו של מר אדגר.
"למה את רוצה לדעת?"
סטייסי השפילה את מבטה והסמיקה. כשנראתה כך, ניל כמעט היה מוכן לרחם עליה. כמעט. כל מה שהיה עליו לעשות כדי להמנע מרגשי רחמים היה להזכר באופן המרושע בו דחתה אותו בשנה הקודמת וגרמה שירביצו לו. הוא ידע איך היא.
"אני רוצה עותק של השאלות," הודתה לבסוף, "אני צריכה אותו לסוף השבוע."
ניל העמיד פנים כהמום. "סטייסי, את מתכוונת שאת רוצה עותק של השאלון הגנוב כדי שתוכלי לרמות במבחן באנגלית ביום שני?"
סטייסי בלעה את תגובתה הנרגזת. הוא לא יכול להיות קצת יותר עדין? אדיוט! אבל לא היה לה הרבה מה לעשות בעניין. "כן," הודתה, "אני צריכה את זה כדי לעבור את הבחינה."
ניל רק בהה בה, בלי לומר כלום.
"אני אשלם," הוסיפה, "מה דעתך על מאה דולר?"
עדיין שום דבר. היא היתה כמעט מוטרפת.
"בבקשה?"
"בסדר," הסכים ניל, גומר בדעתו כביכול. "אני אמכור לך את השאלון הגנוב תמורת מאה דולר." סטייסי כמעט התמוטטה מרוב הקלה. הכל יהיה בסדר!
"זה הכל, סטייסי, או שאת רוצה עוד שאלונים? אני יכול להשיג פחות או יותר כל מה שאת רוצה."
סטייסי הרימה את מבטה, נרגשת. זה יפתור לה את כל הבעיות עם הלימודים. "נשמע נהדר," אמרה מעומק הלב, "אני אקנה את כל הבחינות שלי שאתה יכול להשיג. מאה דולר לשאלון."
"עשינו עסק." ניל בקושי הצליח להסתיר גיחוך של נצחון. היא היתה בידיים שלהם! עכשיו, רק דבר אחד אחרון... "תפגשי אותי מחר אחרי בית הספר בחדר המלאכה. צריך להיות שם ריק ביום שישי אחרי הצהריים."
"בסדר," הסכימה סטייסי. "אני אהיה שם." היא פנתה ללכת.
"אל תשכחי את הכסף," הזכיר לה, אבל היא כבר הלכה.
******
"תזכור," חזר גארי במה שנראתה כמו הפעם המאה, "אתה צריך להיות עם הגב לקיר, ותפנה קצת הצידה מהארון. תוודא שסטייסי כל הזמן עם הפנים אליך, שנקבל זווית טובה מאיפה ששרון מצלמת." גארי ושרון רוקנו אחד מארונות האחסון בחדר המלאכה, ושרון הוסתרה בתוכו, מצלמת הכל מבעד חור קטן. גארי הסתתר עם מצלמת סטילז בחלל האכסון העליון מהצד השני של החדר. כדי להסוות את רעש המצלמה, הפעיל את מאווררי התקרה הגדולים; הזמזום שנוצר היה מספיק לחלוטין להסוות כל רעש שהוא עלול לעשות.
מרוצה לבסוף מכך שהכל במקומו וניל יודע מה לעשות, טיפס גארי על הסולם הקצר אל הבוידם והסתתר מאחורי ערימת קרשים. ניל צפה בו נעלם מן העין. לאחר מבט קצר שנועד לוודא שדלת הארון אכן סגורה כהלכה, התיישב בכסא והמתין לסטייסי.
היא הגיעה באיחור בן עשר דקות, נראית מעט לא בטוחה, אבל נחושה בדעתה להמשיך. כאשר חצתה את החדר, הביט בה ניל בהערכה. היא לבשה ג'ינס צמודים וחולצה לבנה שהותירה את זרועותיה חשופות מהכתף ומטה. הסתיו בבייקרסוויל היה בדרך כלל ארוך במיוחד, ולבושה שיקף את החום החריג לעונה. ניל קיבל זיקפה כשדמיין את מה שמתחת לחולצה. בקרוב, אמר לעצמו כשסטייסי התקרבה אליו, בקרוב לא יהיה עליו לדמיין.
"ובכן," שאלה כשהגיעה למקום בו עמד, "יש לך את זה?" היא היתה יותר דומה לעצמה וביצ'ית כרגיל, עכשיו כשעמדה לקבל את מה שרצתה.
מושלם, ציין לעצמו ניל בדממה. היא עומדת בדיוק איפה שגארי רצה שתעמוד. "יש לי את זה," אמר לה באותו קול צרוד בו השתמש אמש, "שאלון גנוב אחד של הבחינה באנגלית עבור סטייסי ריצ'רדס." הוא הניף את פלט המחשב. "והכסף שלי?"
סטייסי הכניסה יד לכיס והוציאה את המזומנים, מושיטה לו אותם בדממה. רק כדי לעצבן אותה, ספר את הכסף לאט ובקול רם, עושה מזה הפקה שלמה.
"הכל שם," היא אמרה בכעס, "אתה לא צריך לדאוג; עכשיו או בעתיד."
"יופי," השיב, מושיט לה את שאלון המבחן, "כולו שלך."
ממהרת לעזוב, חטפה סטייסי את הנייר מידו וסרקה את תוכנו בחיפזון. כמובטח, הכיל הנייר את ארבע השאלות עליהן התבססה הבחינה באנגלית ביום שני הקרוב.
"תודה," אמרה בחיפזון ובנימה עסקית, ופנתה ללכת.
"בהצלחה במבחן," קרא אחריה, אבל היא התעלמה ממנו ועזבה את החדר.
החדר דמם לשניות אחדות, ואז גארי הופיע מאחורי הקרשים. "נראה נהדר מפה," הכריז, "צילמתי כמה תמונות מצויינות."הוא המשיך לרדת בסולם כשניל ניגש לארון בו הסתתרה שרון. הוא פתח את הדלת ועזר לה להשתחל מאחורי חצובת המצלמה.
"זה היה מצויין," אמרה בעליצות, "צילמתי הכל."
ניל הכניס יד למעילו והוציא את המיקרופון האלחוטי הקטן. הוא הושיט אותו לשרון שחיברה אותו מחדש למצלמה.
"ועכשיו," הכריז גארי, "קצת עריכה, ואני חושב שהיא בידיים שלנו."
ניל התחיל לקבל שוב זיקפה, חושב על המשמעות של זה...
******
הם חיכו כמעט שבועיים לפני שהנחיתו את המכה. עד אז, הבחינה באנגלית התקיימה וחלפה, ומיס פרנקל הקריאה את הציונים בכיתה. סטייסי קיבלה את הציון הגבוה ביותר שמישהו קיבל בכיתתה אי פעם, עובדה עליה עמדה מספר פעמים המורה, שהתרשמה עמוקות. ניל, מצד שני, בקושי עבר. כשהכריזו על ציונו, שלחה בו סטייסי מבט נרעש, אך מיהרה להסיטו הצידה. אם הוא כזה מטומטם בקושי לעבור את הבחינה גם כשהוא יודע את השאלות מראש, זו היתה הבעיה שלו.
עד אז ערכו גארי ושרון את הוידאו והסאונד של העדויות כהלכה, וגארי פיתח מספר גדול מהתמונות שצילם במהלך השיחה. גארי עדיין קיווה שקלטת האודיו תספיק (הוא לא רצה שסטייסי תקלוט את היקף המזימה שנרקמה נגדה), אבל אם לא, העדות הנוספת היתה משכנעת ביותר. הכל הסתדר באופן מושלם: מה שסטייסי אמרה ועשתה היה ברור כשמש, כשניל היה בלתי ניתן לזיהוי. קולו המוסווה וזווית הצילום המחושבת בקפידה הקשו מאוד להוכיח את זהותו של האדם ממנו קנתה סטייסי את השאלון הגנוב. גארי חשב שזה, בנוסף לעובדה שסטייסי הצליחה כל כך וגארי כמעט נכשל בבחינה, יגנו על ניל מהשעייה במקרה בו יאלצו להשתמש בעדויות. בנוסף, היו גארי ושרון מוכנים לספק לניל אליבי. לכל היותר, זו תהיה המילה של סטייסי מול שלהם, ואם זה יגיע לזה, המילה של סטייסי כבר לא תהיה שווה הרבה.
ככה שהכל נראה מצויין. כל מה שנשאר להחליט עליו היה אופן המשלוח...
******
החבילה הקטנה הגיעה בדואר לבית ריצ'רדס ביום שישי, שבועיים כמעט אחרי הבחינה באנגלית. היא מוענה לסטייסי. כשנפתחה, קלטת טייפ נפלה ממנה, יחד עם פתק קטן. היא הרימה אותו וקראה, באותיות דפוס מסורבלות: שבת בבוקר: 10:00 המזרקה בפארק סטיוארט.
מבולבלת, לקחה את הקלטת לחדר, הכניסה אותה לווקמן שלה, שמה אוזניות ולחצה פליי. כמעט מייד, התמלא ראשה בשאון קולה שלה:
"שמעתי שיש לך עותק של הבחינה באנגלית בשבוע הבא. זה נכון?"
"למה את רוצה לדעת?" זה היה ניל! מה הולך פה? היה רשרוש קצר, ואז הטייפ המשיך, ללא מעצורים. סטייסי האזינה בחוסר אמונה מבועת.
"אני רוצה עותק של השאלות. אני צריכה אותו לסוף השבוע."
"סטייסי, את מתכוונת שאת רוצה עותק של השאלון הגנוב כדי שתוכלי לרמות במבחן באנגלית ביום שני?"
"כן. אני צריכה את זה כדי לעבור את הבחינה... אני אשלם. מה דעתך על מאה דולר? בבקשה?"
"בסדר. אני אמכור לך את השאלון הגנוב תמורת מאה דולר. זה הכל, סטייסי, או שאת רוצה עוד שאלונים? אני יכול להשיג פחות או יותר כל מה שאת רוצה."
"נשמע נהדר. אני אקנה את כל הבחינות שלי שאתה יכול להשיג. מאה דולר לשאלון."
"עשינו עסק. תפגשי אותי מחר אחרי בית הספר בחדר המלאכה. צריך להיות שם ריק ביום שישי אחרי הצהריים... אל תשכחי את הכסף."
קול הרשרוש נדם לרגע כשהטייפ השתתק, אבל לפני שסטייסי לחצה על הכפתור, הוא התחיל שוב, הפעם עם קול זמזום קלוש ברקע. המאווררים, הבינה סטייסי נלחמת בפאניקה שלה, המאווררים בחדר המלאכה. רועדת, האזינה לקולות שחזרו לדבר:
"ובכן," הקול שלה שוב, "יש לך את זה?"
"יש לי את זה. שאלון גנוב אחד של הבחינה באנגלית עבור סטייסי ריצ'רדס. והכסף שלי?"
היה רגע קצר של דממה, ואז קולות של נייר מתקמט.
"הכל שם. אתה לא צריך לדאוג... עכשיו או בעתיד."
"יופי, כולו שלך."
"תודה."
הקולות נדמו, והיא שמעה דלת נטרקת: דלת חדר המלאכה נטרקת כשעזבה. הרשרוש השתתק וההקלטה הפסיקה.
בידיים רועדות משכה את האוזניות מאוזניה וישבה, המומה ולא מאמינה. זה לא קורה לה! עיניה נתמלאו דמעות כשהרימה את הפתקה וקראה אותה שוב. הכתוב הסתנן מבעד דמעותיה כשהבינה שאין לה ברירה: היא תצטרך ללכת לפגישה מחר ולראות מה הוא רוצה.
תגובות מישראבלוג:
werewolf zeevdx@smile.net.il , 02:37 15/1/2006:
אוי, אני מתאר לעצמי מה הולך לקרות שם בהמשך. זה מזכיר לי סרט מפגר שראיתי פעם, משהו כמו נקמת היורמים. אני מתאר לעצמי שבסיפור הזה יהיה יותר ממה שהראו בסרט. נראה לי שהפורמט הזה של סיפור בהמשכים, הולך להיות אטרקציה אמיתית. ואין לי כוונה ללכת לקרוא את הכל במקום אחר. לוקינג פורוורד.
אוי, אני מתאר לעצמי מה הולך לקרות שם בהמשך. זה מזכיר לי סרט מפגר שראיתי פעם, משהו כמו נקמת היורמים. אני מתאר לעצמי שבסיפור הזה יהיה יותר ממה שהראו בסרט. נראה לי שהפורמט הזה של סיפור בהמשכים, הולך להיות אטרקציה אמיתית. ואין לי כוונה ללכת לקרוא את הכל במקום אחר. לוקינג פורוורד.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 12:57 15/1/2006:
בהמשך, בהחלט, יהיה כל מה שיורם (שלא לומר גיק-פרו) העלה בדעתו שאפשר לעשות לצ’ירלידרית הכי כוסית בביצפר. (-:
בהמשך, בהחלט, יהיה כל מה שיורם (שלא לומר גיק-פרו) העלה בדעתו שאפשר לעשות לצ’ירלידרית הכי כוסית בביצפר. (-:
ק"ב (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=21920) , 11:47 15/1/2006:
אני כוסס את המקשים בציפיה.
אני כוסס את המקשים בציפיה.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 17:09 15/1/2006:
רק תיזהר, לבל תיתקע לך ה’ץ’ בשיניים - קשה להוציא אותה, מנסיון.
(הפרק הבא בשישי-שבת - m/f nc, למתעניינים)
רק תיזהר, לבל תיתקע לך ה’ץ’ בשיניים - קשה להוציא אותה, מנסיון.
(הפרק הבא בשישי-שבת - m/f nc, למתעניינים)
אני , 18:50 15/1/2006:
וואו...
אין לי סבלנות לחכות...
זה נשמע מבטיח
וואו...
אין לי סבלנות לחכות...
זה נשמע מבטיח
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 19:04 15/1/2006:
פטאל , 22:23 15/1/2006:
בתור מי שטרחה וקראה את הפרק הבא במקור רק ארמוז לכם שאכן יש למה לחכות...
בתור מי שטרחה וקראה את הפרק הבא במקור רק ארמוז לכם שאכן יש למה לחכות...
איקס. daniel9@coolmail.co.il (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=106751) , 20:02 17/1/2006:
בהתחלה, כשקראתי שהולכים להתפרסם תריסר פרקים, הייתי בטוחה שזה יהיה מייגע ואולי אפילו משעמם, כי איפה הגיוון?
אבל האמת היא, שאחרי קריאת הפרק הראשון, יש לי ספקות לגבי הדעה הקודמת שלי. ;-)
בהתחלה, כשקראתי שהולכים להתפרסם תריסר פרקים, הייתי בטוחה שזה יהיה מייגע ואולי אפילו משעמם, כי איפה הגיוון?
אבל האמת היא, שאחרי קריאת הפרק הראשון, יש לי ספקות לגבי הדעה הקודמת שלי. ;-)
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 22:17 20/1/2006:
מעניין אם הספקות יתחזקו בהמשך, יקירה (-: אבל כך או אחרת, בודאי אשבץ בין הפרקים סיפורים מקוריים וכו’, כך שגיוון יהיה בכל זאת, איכשהו.
מעניין אם הספקות יתחזקו בהמשך, יקירה (-: אבל כך או אחרת, בודאי אשבץ בין הפרקים סיפורים מקוריים וכו’, כך שגיוון יהיה בכל זאת, איכשהו.
Just Jo (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=31335) , 22:20 17/1/2006:
סורי שאני לא מגיבה על הסיפור אבל אין לי כל כך זמן..
רק רציתי להגיד לך שהמיל שלי מפגר והוא מת לי באמצע החיים ככה שאני לא מצליחה לכתוב לך או להכנס אליו בכלל כבר כמה ימים, ככה שדרך התגובה שלי אתה יכול להכנס לבלוג שלי, ואז אם יש לך מסנג’ר אתה יכול להכנס לשם...
מיס יא.
ג’ואי.
סורי שאני לא מגיבה על הסיפור אבל אין לי כל כך זמן..
רק רציתי להגיד לך שהמיל שלי מפגר והוא מת לי באמצע החיים ככה שאני לא מצליחה לכתוב לך או להכנס אליו בכלל כבר כמה ימים, ככה שדרך התגובה שלי אתה יכול להכנס לבלוג שלי, ואז אם יש לך מסנג’ר אתה יכול להכנס לשם...
מיס יא.
ג’ואי.
