"לאיטה, הניחה את השפופרת במקומה והעבירה יד רועדת בשיערה הפרוע. רק אז הבחינה שגופה מכוסה בשכבה דקה וזוהרת של זיעה. החלום! היא הורידה את השמיכות והביטה מטה על גופה: הפטמות היו קשות ומוצקות והכוס לח. יכול להיות שהחלום הזה באמת ריגש אותה? כל מה שזכרה היה שהיתה עירומה... וכל הגברים האלה הסתכלו! היא הניחה אצבע על הדגדגן והתחילה ללטף, גונחת ברכות. אפילו הזיכרון של החלום היה מרגש! מה קורה לה? למרות הבלבול שחשה, המשיכה לאונן, מביאה את עצמה לשיא במהירות."
12/02/2006 01:22:00
התרגומים בבלוג מכילים תיאורים אירוטיים מפורשים, גסויות וקטעים בוטים העלולים לפגוע ברגשות קוראים מסויימים. אלה מכם הממשיכים לקרוא מצהירים בעשותם כן שמלאו להם 18, ושחוקי המדינה בה הם נמצאים מתירים להם קריאת סיפורים גסים במיוחד. תהנו!
הפרק הרביעי (מתוך אחד עשר. נכון שהחיים קשים?) של סטייסי, הנפתח בזיון עם שני תלמידי כיתה ח'(!), מציג דמויות חדשות, וככלל מפתח את העלילה היטב. לקראת סופו, מכל מקום, מתחילה הצ'ירלידר הכוסית להכנע לאישיות הנכפית עליה – לפחות בחלום (-: בפרק הבא, כפי שיראו הקוראות החתוליות, נכנעת הגיבורה אף יותר ובפועל ממש לתשוקותיה, אך עוד לפניו יעלה (ביום שלישי, ככל הנראה) הסיפור המקורי המובטח, "כפרת עוונות" הוא שמו המבטיח, אשר עשוי להוות נחמה פורתא לאלה שסטייסי – לפחות בשלבים מוקדמים אלה – אינה כוס התה שלהם.
(והטקסט הבא יחזור על עצמו בכל פרקי הסיפור) "סטייסי בשמינית" הינו סיפור ארוך (או רומאן קצר) שיעלה כאן ב10-12 חלקים, ונושאו סחיטה וניצול מיני בבית ספר תיכון אמריקאי. שימו לב - מדובר בסיפור בוטה ביותר! את החלק הראשון, והקדמה ארוכה המתארת את הסיפור ורקעו, אפשר לקרוא בפרק הראשון.
mm/f m/f nc
מספר חמש-שמונה
לדניס בקסטר, בן שלוש עשרה, לא היה שום נסיון ממשי עם בנות ומובן מאליו שהיה בתול, אבל הוא זיהה סקס כשראה אותו. וזה מה שראה כעת, כשהציץ דרך הדלת הפתוחה מעט למחסן המדריכים בחלק של תיכון גרינווד שהיה שמור לתלמידי כיתה ח'. בכל יום שישי אחרי הצהריים, תלמידי כיתה ח' עשו שעת כיף בשעת הלימודים האחרונה. הם בדרך כלל העבירו את השעה במשחקים שונים - בחוץ כשהיה מזג אוויר יפה, ובאולם ההתעמלות כשלא היה - ותלמידי הכיתות הגבוהות פיקחו עליהם תמורת תוספת קרדיט [כלומר, ציון].
על הכיתה של דניס השגיחה סטייסי ריצ'רדס, ואותה הוא חיפש כשהגיע מאוחר לשיעור; היה לו פתק מרופא שרצה למסור. כשהגיע לאולם ההתעמלות, בני כיתתו אמרו שהמדריכה הלכה למחסן להביא ציוד. ממהר להביא לה את הפתק ולחזור לחבריו, דניס האיץ את צעדיו, מקווה למצוא אותה.
ובכן, הוא בהחלט מצא אותה, אבל היא לחלוטין לא היתה במצב המאפשר למסור לה את הפתק (שעכשיו, כמובן, נשכח מליבו כליל) שהחזיק באגרופו הקמוץ והמיוזע. כשהביט מבעד לדלת, ראה את סטייסי ריצ'רדס על ארבע עם החצאית מורמת גבוה וטים מאיירס - גם הוא לא מבוגר יותר מדניס - מזיין אותה מאחור. טים גנח כשהניע בפראות את אגנו, מכניס ומוציא את הזין מהכוס החם שלה. סטייסי, ראשה למטה ופניה מוסתרים בשיערה הבלונדי המתנופף, השמיעה גם היא קולות אנחה קטנים בקצב אחד עם דחיפותיו, מתפתלת לצדדים.
פיו של דניס נפער שצפה. הוא לא האמין מה הוא רואה! הוא נע מעט לפנים לראות טוב יותר, אבל נתקל בטעות במשקוף. מייד הפסיק טים לזוז והביט בו, פניו אדומים בהלם ומבוכה. סטייסי הביטה מעבר לכתפה בנער בן השלוש עשרה, מנערת את השיער מפניה.
"לא!" היא נשמעה מוזרה ולהוטה. "אל תפסיק." היא סובבה את ירכיה בתקווה סביב הזין שעדיין היה תקוע בה. "בבקשה... תמשיך," התחננה. היא נשענה לאחור, מנסה לשפד את עצמה טוב יותר על הזין המתרכך.
טים לא זז. "א-אבל..." לא מסוגל לדבר, הצביע על דניס, שעמד קפוא בדלת. ראשה של סטייסי פנה אליו מבעד לוילון השיער. בתחילה היא נראתה מוכת הלם ומבואסת כמו טים, אבל התאוששה במהירות.
"בוא הנה, דניס," היא הזמינה, קולה לחישה צרודה. "ת-תעשה גם אתה חיים איתנו." המשפט האחרון הסתיים באנחה שקטה כשטים התחיל לנוע בתוכה שוב. לא היה צריך לומר לדניס פעמיים. סוגר בקפידה את הדלת מאחוריו, התקרב הנער לאיטו, לא בטוח מה לעשות בדיוק. סטייסי סימנה לו להתקרב כשדחיפותיו של טים חזרו לקצב הקודם, בתחושת דחיפות פחותה. ההפתעה שבלהתפס דחתה מעט את האורגזמה שלו.
כשדניס נעמד לפניה, הושיטה סטייסי יד ופתחה את רוכסן מכנסיו. היא הוציאה את הזין שלו במהירות, ובלי מילה נוספת התחילה לנשק וללקק אותו. בתוך דקות, הוא היה קשה כמו אבן; סטייסי עטפה אותו בפיה והתחילה למצוץ ככל יכולתה, שפתיה מחליקות מעלה מטה בקצב דחיפותיו האחידות של טים לכוס שלה. נתקעת משני הצדדים, התנשמה וגנחה כששני הבנים זיינו אותה בכלים הקשים שלהם.
בסופו של דבר גמרו טים ודניס, פחות או יותר באותו הזמן. טים השפיך לתוך הכוס החם והרטוב של סטייסי מאחור, ודניס השפריץ לה בפה, היישר לגרונה הבולע במהירות. היא בלעה כל טיפה לפני ששיחררה את הזין, מוודאת ששום עדות להתנהגותה המופקרת לא תישאר על פניה או בגדיה. מאחוריה, החל טים לצחוק.
*******
מאוחר יותר באותו ערב, טלפנה סטייסי לגארי, וכפי שנדרש ממנה, מסרה לו פרטים על פעולותיה המיניות. הוא קיבל את המידע כרגיל, אבל היו לו חדשות נוספות בשבילה.
"שרון דיברה עם תמי היום," הוא אמר לה. "היא יודעת מה קרה בשבת בינך ובין טובי."
"ל-למה אתה מתכוון? אמרתי לך מה ק-קרה." סטייסי חשה בחילה. מה היא עשתה לא בסדר? הם מתכוונים להפיץ את התמונות אחרי הכל?
"ה'מאהב' המחלק עיתונים שלך לא גמר בתוכך. לפי מה שתמי אומרת, הוא לא הצליח להחזיק מעמד. זה מה שקרה?"
סטייסי נשכה את שפתה והיססה. היא לא הזכירה את החלק הזה במה שקרה עם טובי רק בגלל שהיתה נבוכה מדי. היה מפתיע לגלות שיש בה עדיין גאווה, אפילו אחרי כל מה שקרה - אבל היא לא הבינה למה זה משנה.
"כ-כן," השיבה, לבסוף. "זה מה שקרה." לך תזדיין, היא חשבה.
"ובכן, את יודעת את הכללים. זה לא נחשב אם הוא לא גומר בתוכך. שכחת?"
ראייתה של סטייסי החלה להתערפל בדמעות. היא זכרה.
גארי ככל הנראה הבין את שתיקתה כהסכמה, כי הוא המשיך לדבר. "הפרת את החוקים. לא רק שטובי לא נחשב, עכשיו יש לך עוד עשרה לעשות, בסך הכל שישים וחמישה.
שישים וחמישה!
"אתה לא יכול לעשות את זה," קראה סטייסי, מוכת אימה. הוא לא יכול...
"אני מצטער; נדמה לי שלא שמעתי." גארי נשמע משועשע. "אמרת לי הרגע שאני 'לא יכול' לעשות משהו?"
סטייסי נשכה את שפתה בנסיון להחזיר לעצמה את השליטה - בנסיון לומר לו מה היא באמת חושבת. לבסוף, השתלטה על רגשותיה דיה כדי להשיב לו.
"לא. לא אמרתי," קולה רעד. "אתה יכול לעשות מה שאתה ר-רוצה."
"נכון. ובכן, אחרי שהזדיינת עם שני הילדים היום, את כבר בשמונה, אבל זה חוזר לשבעה אחרי שהורדנו את טובי. זה משאיר לך חמישים ושמונה לעשות, נכון?"
נראה היה שהוא מצפה לתשובה. "חמישים - ושמונה." חמישים ושמונה! שלא מרצונה, הביטה בצמיד על פרק ידה, עם ארבעת תליוני ה'ז'. חמישים ושמונה.
"ניתן לך את התליונים החדשים מחר. אוה, ועוד משהו," המשיך גארי. "תמי היא חברה של שרון, ונראה שהיא די כועסת על מה שקרה. שרון רוצה שתתנצלי."
"להתנצל?"
"היא ביקשה מטובי ותמי לפגוש אותה במגרש המשחקים שעה לפני בית ספר ביום שני. היא רוצה שתהיי שם ותתנצלי על שניסית לפתות את טובי, ותבטיחי לא לעשות את זה שוב לעולם."
הקו דמם כשסטייסי נאבקה להבין את עוצמת ההשפלה שהיא עומדת לסבול ביום שני הקרוב.
"את מבינה?"
סטייסי שאפה נשימה קטועה ואז ענתה בחיוב. "כן."
"ובכן. טוב... זה הכל, אם ככה. חלומות פז." הוא סגר את הטלפון.
סטייסי הטיחה את השפופרת למקומה, רצה לחדרה והשליכה עצמה על מיטתה בכאב ויגון. היא הטיחה את אגרופיה בזעם במזרן ובכרית שלא גילו התנגדות, גורמת לצמיד-המזל - שלא התרשם מהפגנת רגשותיה - לצלצל בשקט כשאותיות ה'ז' הקטנות, המתכתיות, נצנצו כסופות על פרק ידה.
מספר תשע:
רנדי מרקס בהה באי אמון בסטייסי ריצ'רדס מוצצת ברעבתנות את הזין שלו שבלט ממכנסיו; פיה פלט קולות מציצה רמים כשעבד מעלה מטה. הוא עמד בין העצים מאחורי תיכון גרינווד, ממש מחוץ לטווח הראיה מן הבניין הראשי של בית הספר. סטייסי, כעת על ברכיה לפניו, פגשה אותו אחרי הלימודים ושאלה אם יסכים לבוא איתה אל בין העצים; היא רצתה להראות לו משהו, היא אמרה. רנדי, שכמו רוב הבנים בבית הספר ראה בסטייסי רק מושא להזיות חסרות תקווה, גמגם משהו כתשובה חיובית, ושניהם יצאו מבית הספר יחד אחרי השיעור האחרון. מייד כשהגיעו אל בין העצים, סטייסי פנתה אליו, הושיטה יד והתחילה ללטף לו את הזין דרך המכנסיים. רנדי, קפוא מהפתעה, פשוט הביט בדממה המומה כיצד היא צונחת על ברכיה לפניו. צמיד-המזל שעל פרק ידה צלצל ברכות כשנאבקה ברוכסן שלו.
"מ-מה את עושה?" מה היא עושה?
"ב-בבקשה, רנדי." היא הביטה בו בעיניה הגדולות, הירוקות. "אני... אני רוצה את הזין שלך." קולה היה לחישה צרודה, והיא נראתה כאילו היא עומדת לבכות.
רנדי לא יכול היה להאמין למשמע אוזניו. הוא בהה בה, כאילו הוא רואה אותה לראשונה בחייו.
"מה?"
"אני ר-רוצה את... הזין שלך," חזרה בהיסוס. אצבעותיה המשיכו לעבוד כשדיברה. הזין שלו יצא ממכנסיו ונתלה נוכח פניה. "אני רוצה למצוץ לך את הזין." היא החזירה את ראשה למטה והתחילה ללקק את הזין המתקשה במהירות.
רנדי רק בלע והשתתק כשסטייסי התחילה לעבוד. הוא הביט סביב, פוחד להיתפס, אבל לא היה אף אחד בסביבה. מבטו צנח מטה, אל סטייסי המשרתת את הזין שלו. בהתחלה היא ליקקה ונישקה אותו, מתחילה בראש ומעבירה את שפתיה החמות, הרכות למטה. ואז, כשהיה קשה (כמעט לא לקח זמן, בעצם), לקחה אותו בפה החם שלה והתחילה למצוץ, כל הזמן מעלה ומורידה את הראש. מנקודת מבטו, ראה רנדי את רק ראשה הבלונדי נע קדימה ואחורה, אבל יכול היה לשמוע את קולות המציצה והגרגור שליוו את תנועותיה, ויכול היה להרגיש - אוה, אלוהים, איך הרגיש - את פנים פיה וגרונה שרטטו ומצצו את הזין הרועד שלו.
לבסוף, לא היה יכול לשאת זאת יותר, והתחיל לגמור. אינסטינקטיבית, תפס באחורי ראשה והצמיד אותה חזק למפשעתו, תוקע את הזין עמוק לתוך גרונה כשהזרע החל להינתז. סטייסי נאבקה ונחנקה; ידיה התעופפו בפראות, דוחפות את רגליו, אבל היא לא הצליחה להשתחרר מאחיזתו. פניה נותרו מחוצות למפשעתו, פיה וגרונה מלאים זין, עד שהוא גמר לגמור. בסופו של דבר התחיל הזין שלו להתרכך. רנדי שיחרר את אחיזתו, והיא דחפה עצמה ממנו, מתנשפת ונחנקת על השפיך. נבוך פתאום, סגר רנדי את מכנסיו, הסתובב ונמלט בין העצים.
מאחוריו, שכבה סטייסי על הארץ, עדיין נחנקת משפיך ונאבקת לנשום.
*******
בקפיטריה של תיכון גרינווד היה הבלגן הרועש הרגיל, עם תלמידים רצים בפראות סביב, מנסים לדחוס כמה שיותר אוכל ופעילות חברתית לפני שהפעמון יצלצל ויסמן את תחילתם הבלתי נמנעת של לימודי אחרי הצהריים.
[כפי שיודעים כל חובבי סדרות הנעורים, בבתי ספר תיכון אמריקאיים אוכלים ארוחת צהריים ואז חוזרים ללמוד אחה"צ]
החלק המרכזי של הקפיטריה היה מרוהט בספסלים מחוברים לשולחנות, מקום בו אכלו התלמידים את ארוחתם. איזור המטבח וההגשה היה לאורך אחד הקירות; התלמידים לקחו מגש בצד אחד, והעבירו אותו לאורך דלפק מתכת, אוספים מה שרצו לאכול. הקופה היתה בצד השני, ומעבר קצר הוביל לחלקו המרכזי של החדר.
קארן וויליאמסון עמדה, המגש בידה, מחפשת מקום לשבת. האופציות שלה היו מוגבלות; איזורי הישיבה התחלקו בין הקליקות השונות בבית הספר, וקארן לחלוטין לא השתייכה לשום קבוצה. למעשה, היתה בדרך כלל מושא הלעג לרבות מהן. היא לא היתה מכוערת במיוחד, למרות שהיתה מעט כבדה ועם פצעי בגרות, וזה לא שהיתה אנטי-חברתית. הבידוד שלה נבע משיחה באחת משיעורי החברה בשנה שעברה. בשיעור ה"אירועים בחדשות", הכיתה דנה בכמה מהויכוחים הסובבים את זכויות ההומוסקסואלים. קארן התווכחה למען הזכויות והניחה לעצמה, בלהט הויכוח, לפלוט שהיא עצמה לסבית. הידיעה התפשטה במהירות, ולפני שעבר זמן רב היתה למעשה מוחרמת בגרינווד. היא למדה במהירות שאם את עומדת לצאת מהארון, כיתת בית ספר תיכון אינה המקום הנכון לעשות כך. חייה היו גיהנום מאז אותו יום.
נואשת בבדידותה, קיוותה קארן שצרותיה תיעלמנה בשנת הלימודים הבאה, אבל לא כך קרה. למעשה, ההצקות אפילו החמירו. רק בשבוע שעבר מצאה את הלוקר שלה מכוסה תמונות של נשים עירומות שנקרעו ממגזין פנטהאוז, עם המילים "לסביות אנונימיות" מקושקשות עליהן. כתוצאה מאירועים כאלה, נדחתה קארן מן האירועים החברתיים בבית הספר, והעבירה כעת את רוב זמנה לבד, שותה לעיתים קרובות (דבר שלא שיפר את משקלה או את בעיית האקנה שלה). למעשה, היא שתתה בלילה הקודם, וכעת סבלה מהנגאובר חמור למדי; זו בודאי היתה הסיבה שטעתה בשיפוט ובחרה שולחן בירכתי החדר.
אפילו לפני שיושבי השולחן השתתקו, הבינה שטעתה. טעות גדולה. היא הביטה לראות עם מי היא יושבת. מולה ישבו סטייסי ריצ'רדס ואשלי פטרס, ללא ספק שתי הבנות הפופולאריות ביותר בבית הספר. גם שאר יושבי השולחן, הדוממים כעת, היו ממעמד חברתי דומה.
"ובכן!" הובילה אשלי, כפי שתמיד עשתה כשצחקו על קארן. "נכון שאנחנו ברי מזל? ביקור מהלסבית של בית הספר!" קארן עיוותה את פניה כשקולה החותך של אשלי משך את תשומת הלב אליה. התלמידים האחרים בשולחן חייכו וצחקו, יודעים מה עומד לבוא.
"מה קרה? אין לסביות אחרות לאכול איתן... או לאכול אותן?" קולה של אשלי התגבר. תלמידים בשולחנות סמוכים הסתכלו והצטרפו לצחוק. פניה בוערים, נאבקה קארן לקום על רגליה ונמלטה מהשולחן, מותירה מאחוריה את מגש האוכל.
"בואי מתי שתרצי," קראה אשלי אחריה. "תרגישי חופשי להביא את חברה שלך." כל החלק הזה של הקפיטריה צחק עכשיו, כשקארן, דומעת כעת, פרצה מהדלת ונעלמה.
בשולחן ליד הדלת, גארי ושרון צפו בה נמלטת. בדממה, החליפו מבטים והסתכלו באשלי הצוחקת עם חברותיה. סטייסי צחקה איתן.
*******
טים גיחך מעבר לחדר אל דניס; השיעור כמעט נגמר. שני בני השלוש-עשרה בקושי הצליחו לרסן את עצמם במהלך שעת הכיף. בשל מזג האוויר הקריר, השיעור התקיים שוב באולם ההתעמלות, והם העבירו את כולו בהסתכלות בסטייסי המשגיחה על התלמידים. כעת היא הדגימה טכניקות כדור עף לקבוצת תלמידות בפינת האולם. היא לבשה שורטס רחבים שהגיעו עד ברכיה וסווטשירט, רחב אף הוא, אבל זה לא הפריע לנערים לדמיין מה יש מתחת. עד כה היא הצליחה להתעלם מהם, אבל לטים היו תוכניות איך להתגבר על ההתעלמות הזו.
"אוקיי, כולם," צעקה סטייסי, מוחאת כפיים למשוך את תשומת ליבם. "לחדר ההלבשה. זה הכל להיום." כששאר הילדים רצו לחדרי ההלבשה כפי שהורו להם, טים ודניס רצו למקום בו סטייסי עמדה כפופה, מחזירה ציוד למקום. היא הזדקפה כשהתקרבו אליה.
"כן?" שאלה בצינה. "מה אתם רוצים?" היא לא נראתה שמחה לראותם.
נבוך, פנה דניס ללכת, אך טים אחז בזרועו לפני שהספיק לזוז. "זה לא כל כך חברותי," ציין. "היית הרבה יותר נחמדה בשבוע שעבר." הוא גיחך שוב.
"זה היה בשבוע שעבר," אמרה לו סטייסי בכעס. "אל תצפו שזה יקרה שוב." היא שמה את ידיה על מותניה ובהתה בהם בזעם. "אני מצפה לא לשמוע על זה יותר מאף אחד משניכם. זה ברור?"
דניס הסמיק עד אודם והתחיל למלמל התנצלות, אבל נקטע בידי טים.
"אוקיי, לא תשמעי על זה מאיתנו, אם ככה," הוא אמר לה. "אבל תשמעי על זה ממר טילבי."
הנער בן השלוש עשרה תפס בזרועו של חברו ופנה ללכת.
"חכו!" קראה אחריהם סטייסי, כבר לא בטוחה בעצמה. מר טילבי היה המורה שבאחריותו היו המדריכים, תלמידי י"ב. "למה אתה מתכוון?" היתה לה תחושה מכאיבה שהיא כבר יודעת.
טים פנה אליה. "אנחנו הולכים לספר למר טילבי מה קרה. אני מוכן להתערב שזה יעניין אותו."
סטייסי חשה בפניה מאדימות בפאניקה; טילבי ישעה אותה על בטוח!
"אלא אם כן..." קולו של טים היה שקט.
"אלא אם כן?" סטייסי ידעה מה הולך לבוא. מבלי משים, שילבה את ידיה והתחילה לשחק בצמיד-המזל שלה. כמעט תריסר תליוני 'ז' נתלו ממנו עכשיו.
"אלא אם תהיי הרבה יותר ידידותית," סיים טים את המשפט. "כמו בשבוע שעבר."
סטייסי הביטה בשניהם - טים חצוף מבט ובטוח בעצמו, ודניס נראה מפוחד ומלא תקווה כאחד - ונרעדה. אם היא תיכנע, תהפוך בפועל לזונה של שני בני שלוש עשרה. אבל מה עוד היא יכולה לעשות?
"אם אני אסכים," אמרה לאיטה, נאבקת בדמעותיה, "אתם תשתקו בקשר לזה. אף אחד לא ידע." אולי היא יכולה לצמצם את הנזקים.
טים חייך בניצחון; היא היתה שלהם!
"אוקיי. זה יהיה הסוד הקטן שלנו." חיוך איטי החל להצטייר על פניו המנומשות של דניס.
"ורק הפעם," היא התמקחה, "אחרי זה, אני לא שומעת על זה שוב?"
טים החל להנהן, מאושר בהצלחתו ומוכן להסכים לכל דבר, אבל הפעם דניס היה זה שקטע אותה.
"פעם בשבוע," הוא אמר לה. "אחרי השיעור ביום שישי." פיה של סטייסי נפער והיא הניעה בראשה לשלילה.
"אוקיי," משך דניס בכתפיו ופנה לטים. "בוא נלך לפגוש את טילבי." הוא התחיל ללכת, מושך את טים הנדהם אחריו.
הפעם עלה בידי הנערים ללכת כמה צעדים לפני שקראה להם לחזור. רועדת, הסכימה לדרישותיהם; אין מצב בעולם שהיא תוכל להניח להם לספר את זה לטילבי.
עשר דקות אחר כך, היתה שרועה עירומה על ערימת מזרני התעמלות, עם דניס דופק את הזין הבן שלוש עשרה שלו פנימה והחוצה מהכוס שלה וטים ממתין לתורו. שני הנערים רצו אותה עירומה הפעם, ולא היתה לה שום ברירה אלא לפשוט את השורטס והסווטשירט שלה. היא נאנקה עם הדיפותיו של דניס וגנחה כשמעך לה את הציצים, אבל לא נאבקה או צעקה כשפלט בתוכה. עיניה נתקלו בעיניו של טים שעמד מחייך מעליהם, ממתין לתורו לזיין אותה.
******
כשהזרקורים זהרו בוהקים ולוהטים מכוונים ישירות אל פניה, הגברים בקהל - היא ידעה אינסטינקטיבית שהם גברים - נראו רק כצלליות מטושטשות; צורות אפלות וצללים שנראו כנעים ופועמים בקצב צלילי הבאס העבים של מוזיקת הרוק הזולה. היא יכלה לשמוע את המולת השיחה השקטה מאחורי האורות, אבל כשהתחילה לרקוד שוב, הצללים דממו. הם נראו כמעט כגוחנים לעבר הבמה, מתמקדים בלהט במה שעשתה הרקדנית.
על המסלול המואר היטב, החליקה הרקדנית לפנים, אבריה רוטטים עם קצב המוזיקה. היא לא לבשה כמעט כלום: זוג נעלי סטילטו, גרביים שחורות, חוטיני זהוב ונוצץ וזוג מדבקות על פטמותיה. וצמיד-מזל נוצץ, זוהר, על אחד מפרקי ידיה. הציצים שלה, קטנים ומוצקים, קיפצו כשהתפתלה לפנים ולאחור על הבמה הקטנה.
המוזיקה משכה אותה לפנים; מעט מעט, אחד אחרי השני, ירדו ממנה הבגדים המועטים עד שלבסוף נותרה עירומה וחשופה בפני הצופים. המסה חסרת הצורה של הקהל כבר לא היתה שקטה, ובמקום זה חזרו וצעקו מה שנראה כשם, שוב ושוב. בטשטוש הבחינה הרקדנית שהיא אמורה להיות מפוחדת, אבל היא לא היתה. במקום זה, היא התחילה להרגיש יותר ויותר מרוגשת. מלטפת את שדיה ביד אחת, התחילה להתנשם ולגנוח כשהצעקות התגברו. האורות הצבעוניים התחילו לזוז... מסתובבים בפראות... מהבהבים, נדלקים ונכבים. הכוס שלה היה לח ומזמין כשהכניסה לתוכו קודם את האמה, ואז שלוש אצבעות.
הריגוש שלה הגיע לסף האורגזמה; השם שצעק הקהל הפך ברור יותר ויותר... לפתע, נשמע צליל צלצול רם, שוב ושוב כשהאורות הסתחררו במהירות. היא ניסתה להתעלם ממנו, מתרכזת באורגזמה הקרבה במהירות, אבל זה המשיך לצלצל ולצלצל... צעקות הקהל הצרודות הפכו צלולות יותר ויותר עד ש, בדוחק, הצליחה להבין את השם:
"סטייסי!"
סטייסי ריצ'רדס התיישבה לפתע במיטתה, מיוזעת ומסוחררת. אמה צעקה את שמה מתחתית המדרגות. "סטייסי. תעני לטלפון שלך."
הטלפון ליד מיטתה צילצל. סטייסי הציצה בשעון המעורר: כמעט עשר וחצי - טיפה מוקדם לטלפן בשבת. היא הושיטה יד ולקחה את הטלפון.
"היי סטייסי." זו היתה שרון. כמובן.
סטייסי נאבקה בדחף לטרוק את הטלפון. "מה את רוצה?", שאלה, נאבקת לשלוט בכעסה.
"רק לומר לך שאנחנו יוצאות הערב; ערב בנות." שרון נשמעה מרוצה מעצמה.
"על מה את מדברת?" סטייסי נאבקה להצליל את ראשה מן השאריות האחרונות, הדביקות, של השינה.
"יש מסיבה בBCN הלילה." הסבירה שרון. BCN היו ראשי התיבות של "קולג' בייקרסוויל הצפוני". כשנבנה, היו תוכניות לבנות עוד קולג' מדרום לעיר, ולמרות שאלה לא התממשו עדיין כונה "צפוני."
"אני לא יכולה," התווכחה סטייסי, נאבקת בפאניקה פתאומית, "אני... אוממ... עסוקה הערב."
"אני צריכה לאיים עלייך?" שאלה שרון. "את יודעת מה האפשרויות שלך. חוץ מזה, אולי תהני מזה בסוף."
סטייסי נאנחה בכניעה. היא ידעה טוב מאוד שעדיף לה להסכים עם כל מה ששרון תאמר. אם לא, היא תהיה הרוסה בגרינווד. "אוקיי," מילמלה. "אני אבוא."
"יופי." שרון דיברה בטון מעשי; היא לא ציפתה למשהו אחר. "בואי אלי בשבע. אוה... אנחנו לא נחזור עד הבוקר. תגידי לאמא שלך שאת ישנה אצל חברה." הקו התנתק לפני שהספיקה סטייסי לענות או למחות.
לאיטה, הניחה את השפופרת במקומה והעבירה יד רועדת בשיערה הפרוע. רק אז הבחינה שגופה מכוסה בשכבה דקה וזוהרת של זיעה. החלום! היא הורידה את השמיכות והביטה מטה על גופה: הפטמות היו קשות ומוצקות והכוס לח. יכול להיות שהחלום הזה באמת ריגש אותה? כל מה שזכרה היה שהיתה עירומה... וכל הגברים האלה הסתכלו! היא הניחה אצבע על הדגדגן והתחילה ללטף, גונחת ברכות. אפילו הזיכרון של החלום היה מרגש! מה קורה לה? למרות הבלבול שחשה, המשיכה לאונן, מביאה את עצמה לשיא במהירות.
ממש כשהאורגזמה גוועה, צלצל הטלפון שוב. היא הרימה אותו.
"הלו?" זה היה בארי פקרד. ממש מה שהיא היתה צריכה. היא שמה לב שהוא מנסה לדבר איתה בבית ספר, אבל הצליחה להתחמק ממנו בהצלחה מאז שהזדיינו לפני שבועיים במושב הקדמי של מכוניתו.
"היי סטייסי," בירך אותה. היא נותרה דוממת.
"אוממ.. שאלתי את עצמי אם את רוצה... כאילו, את יודעת... לצאת הערב, או משהו."
"אתה צוחק," היא צחקה. "לא היו תופסים אותי מתה עם לוזר כמוך." כל התסכול והכעס על מה שקרה לה בשבועיים האחרונים זרמו מליבה דרך קו הטלפון.
"א-אבל... חשבתי... מה עם מה שקרה אז..."
"מה שקרה במכונית שלך היה בדיחה," אמרה לו. "אתה הזיון הכי גרוע שהיה לי בחיים." היא הרגישה קצת מוזר לדבר ככה, אבל באופן כללי, היה טוב להיות בצד שמדבר בגסות משידברו בגסות אליה. חוץ מזה, הוא היה כזה לוזר!
"א-אבל..."
"אני לא רוצה לשמוע על זה, ואני לא רוצה לשמוע או לראות אותך שוב. פשוט לך תזדיין!"
סטייסי טרקה את הטלפון. זה הרגיש מצויין! כמעט כמו שהרגישה פעם. מעודדת, קמה מהמיטה והלכה לחדר האמבטיה להתרחץ.
******
כפי שהורו לה, הגיעה סטייסי בשעה שבע בערב בדיוק לביתה של שרון. אמה של שרון, אישה גדולה ומטושטשת עיניים, פתחה את הדלת.
"שרון נמצאת?" שאלה סטייסי בביישנות. ריח בירה ועשן סיגריות ישן נדף מהאישה. היא שאפה מהסיגריה והחוותה לסטייסי להכנס פנימה. סטייסי נכנסה.
"שרון!" צעקה אמא של שרון במורד מדרגות. "החברה שלך פה." היא פנתה לסטייסי. "רדי ישר למטה. היא בחדר שלה."
סטייסי חייכה חלושות בתודה וירדה במדרגות לבייסמנט.
"כאן." קולה של שרון בקע מאחורי דלת סגורה בסוף מסדרון קצר. סטייסי פתחה את הדלת ונכנסה לחדר. הנערה השמנמנה דיברה בטלפון; היא החוותה לסטייסי להכנס ולשבת.
"... כן... אני יודעת. במחיר המוסכם. אני יודעת... אהה... זה רק לשימוש פרטי. שום דבר אחר." סטייסי ישבה בקצה מיטתה של שרון, נזהרת לא להפוך ערימת בגדים מלוכלכים. "לא, זה בסדר. כן... כל זמן שלא אכפת להם... אוקיי."
שרון סגרה את הטלפון ופנתה אל סטייסי.
"ובכן," אמרה, מגחכת. "בואי נראה אותך. תעמדי." מסמיקה, סטייסי נעמדה. היא לבשה חצאית כחולה שהגיעה מתחת לברכיים וחולצה צהובה. שיערה הבלונדי היה מסורק בכדור קטן, הדוק, באחורי ראשה. שרון נענעה בראשה כשהביטה בנערה המבוגרת יותר. "הא," הימהמה, "ככה זה לא ילך." היא קמה והלכה לארון. "בואי ננסה את אלה." היא שלפה תיק בד ומסרה אותו לסטייסי.
סטייסי שלחה מבט אחד פנימה והפילה את התיק. "אני לא יכולה ללבוש את זה. לא ליד אנשים."
שרון רק חייכה והציתה סיגריה. "בכל פעם," גלגלה את עיניה בתיאטרליות, "בכל פעם אנחנו צריכים לעבור את אותו משחק. קודם את אומרת שאת לא יכולה לעשות משהו. אז אנחנו מאיימים להפיץ את הסרט והתמונות. ואז, פתאום, את כן יכולה לעשות את זה." היא הביטה בסטייסי. "כל זה באמת הכרחי?"
סטייסי הסתכלה למטה על תיק הבד והחלה לרעוד, נאבקת בדמעותיה.
"בבקשה..." איך הם יכולים לעשות לה את זה?
שרון לא הושפעה.
"תלבשי את זה, כלבה," פקדה, כועסת פתאום. "את תלבשי את זה הערב או שביום שני כל העיר תדע איזו שרמוטה את."
הוידאו!
ממאנת, הרימה סטייסי את תיק הבד.
עשר דקות מאוחר יותר, כבר החליפה בגדים והיתה מוכנה ללכת. הפריט המרכזי בהופעתה החדשה היתה חצאית עור שחורה, שהגיעה רק למחצית ירכיה. לחצאית ההדוקה היה רוכסן צד ('לגישה קלה', העירה שרון). למעלה, לבשה חולצת ספנדקס ורודה זוהרת. החולצה נטולת השרוולים היתה הדוקה לגופה, מציגה את שדיה הקטנים במיטבם. לרגליה נעלה מגפי עור שחורים, גבוהי עקב, שכיסו את שוקיה עד הברך. גרבי ניילון דקות השלימו את תלבושתה. חוץ מזה, שרון הברישה את שיערה הבלונדי, כך שיפול בגלים על כתפיה החשופות. רק מעט איפור נוסף (שרון איפרה אותה) נדרש כדי שתיראה כמו "זונה קטנה וטובה" (לדעתה של שרון).
סטייסי נאבקה בדמעותיה. היא באמת הרגישה כמו זונה, לבושה ככה.
תגובות מישראבלוג:
תאווה. daniel9@coolmail.co.il (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=106751) , 14:34 13/2/2006:
אוה, אני לא יכולה לחכות להמשך.
נשמע מצוין. :-)
אוה, אני לא יכולה לחכות להמשך.
נשמע מצוין. :-)
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 21:40 13/2/2006:
רב תודות (-: יש עוד שבעה המשכים, למעשה.
רב תודות (-: יש עוד שבעה המשכים, למעשה.
