"מה שראתה גרם לה הלם. עיניים אדומות מבכי, שיער פרוע לגמרי, חולצה מכופתרת עקום, הכפתור העליון של החצאית היה פרוף, פטמותיה הקשות נראות בבירור דרך המשי הדק של חולצתה. היא נראתה כאילו כרגע דפקו אותה. זה היה ברור לכולם כשעברה במטוס. גלי בושה והשפלה הממו אותה."
29/04/2006 23:16:00
התרגומים בבלוג מכילים תיאורים אירוטיים מפורשים, גסויות וקטעים בוטים העלולים לפגוע ברגשות קוראים מסויימים. אלה מכם הממשיכים לקרוא מצהירים בעשותם כן שמלאו להם 18, ושחוקי המדינה בה הם נמצאים מתירים להם קריאת סיפורים גסים במיוחד. תהנו!
ובכן, לא היה לי ממש כוח להתעסק שוב עם סטייסי, אני חייב להודות, מה גם שהפרק האחרון אינו עליז ביותר דוקא – והחלטתי, במיוחד לאור העיכוב המתארך (אני יודע, אני יודע. מה אני אעשה? נהייתי עסוק), לתרגם עוד משהו של נורם דה פלום החביב, והפעם בעל-זאב המעולל מעללים לאשתו הטרייה, הצעירה והבתולה, בטיסתם לירח הדבש בהוואי (בשיתוף הדיילת, למותר כמעט לציין. אם כבר עושים משהו כזה במטוס, כמו ב"טיסה נעימה", הרי חייבים לשתף את הדיילת, לא?). למרבה ההפתעה, במיוחד כשמדובר בדה פלום, זה סיפור חמוד ומשעשע למדי! בשבוע הבא אינשאללה נגמור את סטייסי.
M/F F/F public wife bd nc?
מרתה חשה שאלוהים נענה לתפילתה העמוקה ביותר. רוב חברותיה היו כבר נשואות. לחלקן היו ילדים. מרתה חשה יותר ויותר מבודדת בקהילה, כל יום שעובר ללא גבר הקשה עליה עוד יותר. כשפרנק הופיע, הוא היה כמו כל מה שרצתה אי פעם. הוא נראה טוב. הוא היה רציני, אבל עדיין יכול היה להצחיק אותה כשהתגרה בה. והכי חשוב, הוא רצה בה. החתונה היתה מפוארת, וכעת היא ישבה לצד בעלה במושב המחלקה הראשונה בדרך להוואי. איך יכלו החיים להיות טובים יותר?
היא נאחזה בזרועו והניחה את ראשה על כתפו. הטיסה הראשונה בחייה גרמה לה עצבנות, אבל היא חשה ששום דבר לא יכול להזיק לה כל זמן שהיא עם פרנק. גברת פרנק טוקר. היא נאנחה והתכרבלה במושב המטוס. כשפרנק גחן מעליה, התרוממה מרתה, חושבת שהוא רוצה נשיקה. פרנק נעצר ממש לפני פיה ודיבר אליה בטון נמוך ורציני.
"יש משהו שאני רוצה שתעשי בשבילי." הוא אמר ברכות, מביט עמוקות לתוך עיניה.
"מה שתרצה, מתוק." השיבה, שבויה בעיניים היפות ביותר שראתה אי פעם.
"אני רוצה שתלכי לשירותים ותורידי את התחתונים, ואז תביאי לי אותם." מרתה המשיכה לבהות בעיניו. מוחה ניסה נואשות למצוא הגיון במה ששמעה כרגע. נדמה היה לה שפרנק דיבר איתה בשפה זרה. היא הבינה כל מילה, אבל המשמעות נראתה אבסורדית מכדי שתחשוב ששמעה היטב.
"מה?" היה כל מה שהצליחה לומר.
"אני רוצה שתלכי לשירותים ותורידי את התחתונים ותביאי לי אותם." חזר פרנק על הנחיותיו. "תעשי את זה, תכבדי אותי. תעשי את זה בשביל בעלך החדש." מרתה חשבה על זה לרגע. למה לא? הוא בעלי, אף אחד לא ידע. ה'שובבות' שבזה התחילה לרגש אותה. היא קמה והלכה לשירותים. כשנכנסה פנימה הורידה את התחתונים עד הברכיים מתחת לחצאית, ואז התיישבה על האסלה והורידה אותם. אם אני כבר פה, חשבה בליבה והשתמשה בשירותים. כשהתנגבה, הבחינה כמה רטובה היא היתה 'למטה'.
כשחזרה למושב, התחתונים מכודרים בכף ידה, חשה באוויר הקריר על איבריה החשופים בכל צעד. מרתה מעולם לא היתה בלי תחתונים פרט לזמנים בהם התלבשה והתרחצה, אפילו לא כשישנה, מאז שיכלה לזכור. פניה האדימו, והיא היתה בטוחה שכל אחד יכול לראות שאין לה תחתונים. היא חשה מאוד פגיעה, וגם מאוד מרוגשת.
מרתה ישבה בכסאה, והושיטה את התחתונים לבעלה, מנסה לוודא שאיש לא יראה מה היא נותנת לו. היא היתה סמוקה, חמה בכל מקום, ויכלה לחוש ברטיבות מתפשטת 'למטה'. היא רצתה נואשות לגעת בעצמה בין הרגליים, כפי שהיתה עושה אם היתה לבדה במיטה.
"תודה." אמר פרנק כשלקח ממנה את התחתונים. משאיר אותם מכודרים בידו, הביא אותם אל אפו ושאף. פניה הסמוקים של מרתה האדימו עוד יותר. פרנק גחן אליה. "את מריחה נהדר." הסומק העמיק והתפשט, ופטמותיה התקשו והיא חשה חמה ופתוחה 'למטה'. פרנק חיבק אותה בזרועו ונישק את לחיה בעדינו. ואז לחש באוזנה, "יש עוד משהו שאני רוצה שתעשי. שכחתי להזכיר את זה קודם."
"מה?" שאלה מרתה, חשה תערובת של פחד וריגוש.
"תחזרי לשירותים ותורידי את החזיה ותביאי לי אותה."
לא. היא חשבה, אני לא יכולה לעשות את זה. כולם ידעו. היא לבשה חולצת משי מאוד יקרה שפרנק קנה לה. הבד היה דק, ואנשים יוכלו לראות את השדיים שלה קופצים מתחתיו. הם יוכלו לראות לה את הפטמות. לא, חשבה שוב. אני בחיים לא יכולה לעשות דבר כזה. היא ענתה לו בשקט, "אני לא יכולה."
"מה?" שאל פרנק בהבעת הפתעה מוגזמת. "את לא לוקחת את שבועות הנישואין שלך ברצינות?" השאלה ייסרה את מרתה.
"ברור שכן!"
"את כולן?"
"כן!"
"לאהוב, לכבד ו-ל-צ-י-י-ת." מרתה התפתלה במושבה. הבושה שהסבה לה בקשתו של בעלה ש'תראה את עצמה' הזינה את ריגושה המיני.
"בבקשה," התחננה בשקט, "אל תכריח אותי לעשות את זה. זה לא מוסרי."
"את אשתי עכשיו, ואני אגיד לך מה מוסרי ומה לא. את תעשי כל מה שאני אגיד." הוא משך אותה קרוב יותר ודיבר בשקט באוזנה. "עכשיו תפסיקי עם הסצינות ותעשי מה שאמרו לך."
'לעשות סצינה', לפי אמא שלה, היה הדבר הגרוע ביותר שמישהו יכול לעשות. מרתה חשבה לעיתים קרובות שאמה היתה מניחה לעצמה להיאנס ובלבד שלא תיאלץ לצעוק ו'לעשות סצינה'. היא קמה לאיטה מהמושב והלכה שוב לשירותים. הדבר האחרון שיכלה להביא את עצמה לעשות היה 'סצינה'.
פניה בערו במבוכה. היא פשוט ידעה בליבה שכל אחד במחלקה הראשונה יודע מה היא הולכת לעשות. היא נכנסה לשירותים ונעלה את הדלת מאחוריה, ישבה על האסלה ובכתה בשקט. אחרי כמה רגעים היא ניגבה את עיניה ונעמדה מול המראה. היא שקלה את האפשרות להשאר בשירותים עד סוף הטיסה, אבל לא יכלה להתמודד עם המחשבה על שעות בחדר הקטן הזה. נו, מה לעשות, חשבה. נגמור עם זה.
היא התחילה לפרוף את כפתורי חולצתה, מביטה סביבה בחדר הקטן לוודא שאיש לא רואה אותה, ואז חייכה. ברור שלא רואים אותה. היא החליקה את החולצה מעבר לכתפיה ועל זרועותיה, תלתה אותה על הוו שבצידה הפנימי של הדלת והביטה בעצמה במראה. היא נעה כמו בטראנס כשהושיטה יד לאחור ופתחה את החזיה.
היא החזיקה אותה במקום לרגע לפני שהניחה לה ליפול משדיה, מביטה בראי כשנחשפו. הפטמות היו קשות מאוד. בלי לחשוב התחילה למעוך ולצבוט את פטמותיה, מקשה אותן אפילו עוד. היא יכלה ממש להריח את ניחוח הריגוש שלה בחדר הקטן. מכניסה יד מתחת לחצאית, העניקה לעצמה שניים או שלושה ליטופים. היא לא יכלה לזכור מתי היתה מרוגשת ופתוחה כל כך. ממאנת, הוציאה את ידה משם וחשה גל של בושה מציף אותה על כניעתה לדחף כה נלוז.
היא לבשה את החולצה ותחבה את שוליה בחצאיתה. היא נדהמה לגלות כמה ברור נראו הפטמות מבעד לאריג הדק. שוב, מבלי משים, נגעה בהן דרך חולצת המשי. אנחה נמוכה נפלטה מגרונה לפני שהרחיקה את ידיה ונשענה על הכיור. היא נשמה עמוק שלוש פעמים ופנתה לפתוח את הדלת.
נראה היה כי ההליכה למושבה נמשכת לנצח. בכל צעד שדיה קפצו והתנודדו מעט. המשי הרך ליטף את פטמותיה, מותירן קשות. היא הביטה בכוונה רבה נוכח פניה, מודה בפני עצמה שאינה יודעת ממה היא פוחדת יותר: שכולם מסתכלים, או שאף אחד לא שם לב. היא חשה בחום הסומק מתפשט בפניה, ואז בצוארה ובחזה. כשהגיעה למושב עברה מעל רגליו של פרנק והתיישבה. פרנק הושיט יד, והיא הניחה בה את חזייתה המגולגלת.
נהיה מאוחר, ורוב הנוסעים החלו להשתרע במושבם לישון מעט. פרנק סימן לאחת הדיילות וביקש שמיכה. הוא פרש אותה מעליו ומעל מרתה ואז חיבק אותה. הם ישבו ככה מעט, ומרתה התענגה על קרבת גופם. ואז היא חשה בפרנק מוציא בעדינות את חולצתה מהחצאית. היא ניסתה להרחיק את ידיו, והוא לחש באוזנה.
"אם תנסי להילחם איתי, יהיה בלגן וכולם יראו מה הולך פה." היא חדלה לנסות לדחוף אותו. כילדה הזהירו אותה 'לא לעשות בלגן' כמעט כפי שהוזהרה 'לא לעשות סצינות'. היא עצמה עיניים וניסתה להעמיד פנים שהיא ישנה. פרנק הוציא את חולצתה מהחצאית, ואז פתח את הכפתורים. היא חשה בידו עולה על בטנה ואז את השניה על שדיה. למרות נסיונותיה להתחזות לישנה הואצה נשימתה ועלה בידה להחניק אנחה רק במאמץ עליון של כוח הרצון. זו היתה הפעם הראשונה בחייה שמישהו חוץ ממנה עצמה נגע לה בשדיים.
עם השמיכה מכסה אותם כליל, ומרתה מעמידה פני ישנה, צבט פרנק בפטמותיה וסובב אותן, מרגש אותה עוד יותר. הוא שמע יבבה קלושה כשנטש את הפטמות והעביר את ידו על בטנה הרועדת עד לחצאית. מרתה לבשה חצאית שפרנק נתן לה. היא היתה ארוכה דיה להיות צנועה, אבל היו לה כפתורים מלפנים עד למעלה. היא הבינה מה הוא עומד לעשות, ולפתה את פרק ידו בשתי ידיה.
"בבקשה," היא לחשה, "אל תעשה את זה." פרנק התעלם מתחינתה, ופרף את כפתורי החצאית עד למטה. מרתה קלטה שהיא עירומה לגמרי כעת מתחת לשמיכה. פרנק העביר יד אחת סביבה כך שיוכל להמשיך לעבוד על הפטמות שלה כשפתח בעדינות את רגליה וליטף את פנים ירכיה, מתקרב אך לא נוגע בכוס החם והרטוב שלה. מרתה ויתרה על הנסיון להתנגד ונרגעה, מניחה לרגליה להפתח עוד יותר. פרנק החליק על שיער ערוותה והעביר אצבעות על הדגדגן ושפתי הכוס שלה.
"אוה, אלוהים!" מרתה כלאה את נשימתה עם מגעו הראשון. היא נשענה לאחור בזרועותיו של פרנק והתרכזה בתחושות בשדיים ובכוס. היא ניסתה להתעלם מרעש מנועי המטוס וקולות האנשים שהקיפו אותם. היא פתחה עיניים כדי חריץ, וראתה אחת מהדיילות עוברת ומחייכת עליה. אלוהים, היא חשבה, האשה הזאת יודעת מה הוא עושה לי. היא יכלה לחוש בפניה וחזה מאדימים מהשפלה. איך פרנק יכול לעשות לי את זה?
בדיוק אז החליקה אצבעו על השפתיים החיצוניות ולתוך הכוס החם, הרטוב, הרעב שלה. היא עצמה עיניים בכוח והתחילה להניע את האגן בעדינות, מזיינת את עצמה על היד שלו. פרנק הכניס לה עוד אצבע ומרתה היתה אסירת תודה על כך שהתאמנה באורגזמות 'דוממות' כשנגעה בעצמה בלילה כשהוריה ישנים בחדר השכן.
היא תפסה את פרק ידו בשתי ידיים, אבל הפעם לחצה אותה אליה חזק וזיינה את הכוס על האצבעות. שרירי הכוס שלה לפתו את אצבעותיו וגונחת בשקט, התכווץ כל גופה. בפעם הראשונה בחייה גמרה מרתה עם גבר, והיא הוצפה כולה בגל עונג שמעולם לא דמיינה שאפשרי.
היא נרגעה לגמרי ובעיניים עצומות התענגה על אצבעותיו של פרנק שעדיין נכנסו ויצאו מהכוס הפתוח והרטוב שלה, מקשיבה לנהמת מנועי הסילון והמולת הקולות מהמושבים סביבה. מרתה רכבה על אצבעותיו של בעלה לעוד אורגזמה אחת, ואז נרדמה מתחת לשמיכה.
*******
היא התעוררה לפתע, לקח לה כמה רגעים להבין איפה היא נמצאת. כשנזכרה שהיא עירומה מתחת שמיכה ושבעלה הטרי פינגר אותה כשכל האנשים האלה סביבם, ההשפלה והבושה שטפו אותה. דמעות החלו לזלוג על לחייה כשהתחילה לרכוס את חולצתה. היא קפצה כשפרנק דיבר אליה. עיניו היו עצומות והיא הניחה שהוא ישן.
"לא אמרתי לך לכפתר את הבגדים שלך." הוא אמר בשקט. מרתה קפאה באמצע הרכיסה. מוחה התמרד כנגד המשתמע מדבריו – שאינה יכולה לסגור את החולצה בלי רשותו. היא הרחיקה את ידיה מהכפתורים לפני שדיברה.
"אסור לך לעשות לי את הדברים האלה." היא לחשה. "זה לא מוסרי לעשות את זה ליד כולם. אני לא יכולה לשכב כאן כשרק השמיכה עלי." מחאותיה גוועו כשפרנק הכניס יד מתחת לשמיכה וליטף לה את השדיים. הוא נגע בפטמות עד ששתיהן התקשו. אחת מהדיילות עברה לצידם ופרנק עצר אותה.
"את יכולה לעזור לי במשהו?" שאל אותה בקול שקט. זו היתה אותה דיילת שחייכה אל מרתה קודם.
"בודאי שאני יכולה." היא אמרה, מחייכת שוב אל מרתה. מרתה הסמיקה, מבויישת ומושפלת. היו בליטות זזות בשמיכה כשפרנק חלב אותה וצבט לה בפטמות. יד אחת שלו חיבקה אותה, אוחזת בזרועה הימנית, כשידו השניה שיחקה בפטמות.
"אשתי הטריה ואני בירח דבש, ואני רוצה לשמוע את דעתך על משהו."
"מזל טוב." קרצה אל מרתה. "כאילו, ניחשתי שאתם בטח בירח דבש." היא ליקקה שפתיים וחייכה אליהם.
"את חושבת שאלה-" פרנק הוריד פתאום את השמיכה אל בטנה של מרתה, חושף את שדיה העירומים, "-ציצים יפים?" מרתה נאבקה בנסיון להחזיר את השמיכה, או לפחות לכסות את עצמה בידיה, אבל גילתה שאחיזתו של פרנק מרתקת את זרועותיה למקומן. פניה לבשו ארגמן, שהתפשט לצואר ולשדיים, עד לפטמות הקשות שלה.
היא חדלה להיאבק. למרות הבושה וההשפלה, ואולי בגללן, התקשו פטמותיה יותר מאי פעם. הכוס שלה היה כל כך רטוב, עד שיכלה לחוש בנוזלים על ירכיה. הדיילת בלעה רוק וליקקה את שפתיה, מתעניינת בציצים של מרתה יותר משצפוי שתתעניין בהם אשה הטרוסקסואלית.
"הם נהדרים." היה כל מה שהצליחה לומר.
"למה שלא תגעי בהם? כדי לראות אם הם נעימים כמו שהם נראים?" הציע פרנק לדיילת. מרתה חשבה שהיא הולכת למות. 'איך הוא יכול לעשות לי את זה?' שאלה את עצמה, ואז – 'למה אני כל כך רטובה?'. היא ניסתה להתרחק כשהאשה נגעה לה בשדיים, אבל פרנק החזיק אותה חזק עם הזרועות לחוצות לצידי גופה. הדיילת מעכה בעדינות את שדיה, ואז 'הקפיצה' אותם בכפות ידיה כאילו היא מנסה לשקול אותם.
"אני... אני... צריכה לחזור לעבודה." אמרה לבסוף, כופה על ידיה הממאנות לעזוב את שדיה של מרתה. פרנק כיסה אותה שוב בשמיכה.
"את יכולה לכפתר את החולצה והחצאית עכשיו." מרתה התיישרה וכיפתרה את הבגדים ישר עד כמה שיכלה בלי לראות. דמעות שוב זלגו על לחייה.
"למה אתה עושה לי את הדברים האלה?" לחשה מבעד שיניים חשוקות.
"כי זה כיף." השיב. "את צריכה ללמוד להירגע ולהנות." הוא חייך אליה. "אם לא תלמדי, יהיו לך חיים ממש קשים."
"אני לא רוצה לעשות את זה. אני רוצה לחזור הביתה." היא התחילה להתייפח בשקט. פרנק לקח אותה בזרועותיו וליטף את שיערה, מדבר בשקט לתוך אוזנה.
"את תעשי כל מה שאגיד לך." הזהיר אותה. "אם לא, תקבלי עונש. דוקא כי אני אוהב אותך אני צריך לחנך אותך לציית." הוא הרחיק אותה בעדינות וניגב את הדמעות מפניה. "עכשיו לשיעור הבא. אני רוצה שתלכי לשירותים ותתפשטי לגמרי. כשאדפוק פעמיים על הדלת, תכניסי אותי."
"לא. אני לא יכולה לעשות את זה." היא התחננה בעיניה. "בבקשה אל תכריח אותי." פרנק החזיק אותה בלחייה, יד על כל אחת, והביט עמוק בעיניה.
"את תעשי את זה, ואת תעשי את זה עכשיו. אם לא, אני אקח אותך לשירותים מהשערות. מה יחשבו עלייך כל הנוסעים?" כששיחרר אותה קמה מייד והלכה לשירותים. היא התחילה לרעוד, בקושי מצליחה לפתוח את הדלת. בתוך התא הפך הרעד לצמרמורת שטילטלה את כל גופה.
'אלוהים,' התפללה, 'למה הכנסתי את עצמי?' לא היה לה ספק שפרנק יבוא אחריה לשירותים וישכב איתה. כשפינטזה על 'ליל הכלולות' שלה היתה רחוקה מאוד מלחשוב שיחרמנו אותה עירומה מתחת לשמיכה במושב מטוס, ואז יזיינו אותה בשירותים. היא נעלה את הדלת והביטה בעצמה בראי.
מה שראתה גרם לה הלם. עיניים אדומות מבכי, שיער פרוע לגמרי, חולצה מכופתרת עקום, הכפתור העליון של החצאית היה פרוף, פטמותיה הקשות נראות בבירור דרך המשי הדק של חולצתה. היא נראתה כאילו כרגע דפקו אותה. זה היה ברור לכולם כשעברה במטוס. גלי בושה והשפלה הממו אותה.
איך הוא יכול לעשות לי את זה? אני אוהבת אותו. חשבתי שהוא אוהב אותי. היא ישבה על האסלה והשעינה את ראשה בכפות ידיה. מעורב בבושה ובהשפלה, היה גם הזכרון הנעים של נגיעותיו, ולמרות שלא היתה מוכנה להודות בכך, גם הנגיעות של הדיילת.
היא קפצה כששמעה את הנקישה העדינה על הדלת, מרחיקה בבעתה את היד מבין רגליה. איך היא הגיעה לשם? שתי נקישות עדינות נוספות. על הדלת. לא. היא לא תיתן לו להכנס. אני חייבת להפסיק את זה. אני אשאר כאן עד שהמטוס ינחת, ואז אקח את המטוס הבא חזרה הביתה. היא שמעה קולות שריטה ואז קליק, והדלת נפתחה ופרנק נכנס פנימה. הוא סגר את הדלת מאחוריו ונעל אותה שוב.
"לא חשבת שיבנו את הדברים האלה בלי שיהיה אפשר לפתוח אותם מבחוץ, נכון?" השאלה היתה ריטורית בבירור. "למה לא התפשטת? ציפיתי למצוא אותך עירומה."
"אני לא יכולה לעשות את זה יותר. בבקשה אל תכריח אותי. ברגע שננחת אני רוצה לעלות על מטוס הביתה." הדמעות זלגו שוב. מרתה ניסתה להתעלם מכך שגם מיצי הכוס שלה זולגים. פרנק הרים אותה על רגליה והתחיל לפתוח לה את החולצה.
"פשוט תעשי מה שאומרים לך והכל יהיה בסדר. יהיו לך עוד המון אורגזמות נפלאות כאלה, ויהיה לנו ממש כיף." הוא הוריד לה את החולצה ואז פתח את החצאית. במהירות היא עמדה מולו עירומה. אף פעם לא ראה אותה גבר כך. היא הסמיקה שוב כשחצאיתה נפלה לארץ ופרנק הרים אותה והושיבה על קצה הכיור.
"הגיע הזמן לזיין אותך." גסותו הגבירה את ההשפלה והבושה שחשה. היא גם הגבירה את תשוקתה. היא בהתה בו בעניין גובר כשפתח את חגורתו ואת המכנסיים. כשנפלו לרצפה, נפער פיה של מרתה כשנעצה עיניים בזין הקשה שלו. פרנק הרים את רגליה ופישק אותן, פותח לה את הכוס הרטוב.
"תחזיקי את הרגליים." פקד עליה. מרתה אחזה בפנים ברכיה והחזיקה את הרגליים פשוקות גבוה כשהביטה איך פרנק אוחז בבסיס הזין שלו ומתחיל להעביר אותו מעלה מטה על החריץ. היא יכלה לראות את לחות הכוס שלה נוצצת על קצה הזין. מרתה התחילה להניע את האגן קדימה בכל פעם שהזין של פרנק נגע בחלק העליון של הכוס, להגביר את הגירוי בדגדגן. כל תנועה לוותה באנחה כמעט בלתי נשמעת.
היא צפתה מרותקת כיצד פרנק מתחיל להכניס את הקצה של הזין לתוך הכוס הפתוח והרטוב שלה. היא פישקה רגליים עוד יותר, פותחת את עצמה בשבילו. הזין שלו התחיל להכנס ולצאת מהכוס הצעיר והלהוט שלה. זה לא כאב, חשבה בתדהמה. תמיד אמרו שיכאב בפעם הראשונה.
בכל פעם שפרנק דחף את הזין הגדול שלו לתוך הכוס הרטוב והחם שלה שפתי הכוס נדחפו פנימה, גורמות לדגדגן להתחכך בזין הקשה שלו ומקרבות אותה יותר ויותר לאורגזמת הזיון הראשונה שלה. היא הביטה בריכוז, מתנשפת מתשוקה וגונחת בקול רם יותר מקודם. מראה ה... דבר הזה נכנס ויוצא מהגוף שלה הכניס אותה לטראנס. כשהגיעה האורגזמה, כרכה מרתה את ידיה ורגליה סביב פרנק והדביקה את שפתיה לשלו, דוחפת את לשונה לפיו וגונחת בקול רם. השיא עבר ומרתה הרחיקה את פיה משל פרנק.
"אלוהים זה היה טוב," היא אמרה, ונשענה שוב על המראה כך שתוכל לראות את הזין מזיין את הכוס החם שלה. שכבת זיעה דקה זהרה על שניהם. פרנק הרים אותה והחזיק אותה מישבנה כשדחף עמוק לתוכה. מרתה חיבקה את צוארו בידיה ואת מותניו ברגליה. הם התנשקו עמוקות בעוד שריריו של פרנק נעים בקצב. מרתה יכלה לחוש בזין הענק פועם בתוכה, ממלא לה את הכוס בשפיך חם.
פרנק הושיב את מרתה שוב על קצה הכיור וחיבק אותה, הזין עדיין בתוכה. היא נצמדה אליו והניחה את ראשה על כתפו, מתענגת על התחושה המיוחדת במינה של אשה שכרגע זויינה היטב. פרנק ליטף את גבה בעדינות, מעביר אצבעות בשיערה, שומר על גופיהם העירומים צמודים.
כתום דקות מספר שלף פרנק את הזין החצי קשה שלו מהכוס ושניהם הביטו בשפיך ובמיצים שלה זולגים מהכוס על הכיור. מרתה כיסתה את פיה בידה וציחקקה. פרנק הוציא שתי מגבות נייר ונתן לה אותם.
"אמורות להיות לך מגבות רטובות וחמות בהישג יד, לנקות בהן את הפרטנר שלך אחרי הזיון." הנחה אותה כשלקחה את מגבות הנייר מידו. היא הרטיבה אחת מהן במים חמימים וכרעה לפני פרנק לנקות את הזין המצטמק שלו. לוקחת את הזמן שלה, זו היתה אחרי הכל ההזדמנות הראשונה שלה לבחון זין מקרוב, ניקתה אותו בעדינות. כשסיימה הוא התחיל להתקשות שוב.
"עכשיו תנשקי אותו." הנחה אותה. היא היססה, ואז נישקה בעדינות את קצה אברו. כשכרעה מולו הרים פרנק את מכנסיו. אחרי שסגר את הרוכסן, לקח פרנק את החולצה והחצאית שלה ופנה לצאת.
"את חכי פה." היה כל מה שאמר לפני שסגר את הדלת. מרתה חשה בבושה ובהשפלה שוטפים אותה שוב. היא חשה אהובה לכמה רגעים, כשעשו אהבה, אבל היה משפיל להשאר ככה, כורעת עירומה בשירותים של המטוס. היא קמה, לקחה כמה מגבות נייר, ניקתה את עצמה והתיישבה על האסלה.
מה, תהתה, עומד לקרות עכשיו? בקושי היה לה זמן להתעמק בשאלה לפני שהדלת נפתחה והדיילת שליטפה קודם את שדיה נכנסה וסגרה אותה מאחוריה. היא התכווצה על מושב האסלה וניסתה להסתיר את שדיה.
"מה את..." היה כל שהצליחה לומר. הדיילת תפסה אותה בזרועותיה והרימה אותה מהאסלה. היא עטפה את מרתה בחיבוק וקטעה את שאלתה בכך שתקעה את לשונה עמוק לפיה. ידיה נדדו על גבה וצידי גופה. זרועותיה של מרתה נכלאו בינה לבין האשה האחרת, והיא ניסתה לדחוף אותה ממנה. הדיילת היתה חזקה בהרבה משנראתה.
היא החזיקה בקלות את הכלה הטריה כשנישקה אותה עמוקות והתחילה לעסות את ישבניה, מדגימה את כוחה בכך שהרימה את מרתה, כמו פרנק, והניחה אותה בקצה הכיור בלי להפסיק לנשק אותה. כשדחפה אותה לאחור עד הראי הניחה לפיה להחליק מטה משפתיה והתחילה לנטוע נשיקות רטובות על צוארה, מרימה את רגליה ומפשקת אותן.
"בבקשה, אל תעשי את זה. אני לא רוצה לעשות את זה." התחננה מרתה.
"בעלך... אמר... שזה... בסדר." אמרה הדיילת בין נשיקות כשעשתה את דרכה לשדיה המוצקים והצעירים.
"אבל אני לא רוצה לעשות את זה." התעקשה מרתה. הדיילת הפסיקה לנשק את שדיה לרגע והביטה בה.
"אני לא הולכת להכאיב לך, מותק. מה שאני הולכת לעשות יעשה לך כאילו מה זה נעים."
"אבל...." הדיילת הרימה יד להשתיק את מרתה.
"אני אעשה איתך עסק. תסתכלי בשעון, ואם עוד שלוש דקות עוד תרצי שאני אפסיק, אני אפסיק." בלי לחכות לתשובה גחנה הדיילת לפנים ומצצה את פטמתה הימנית של מרתה בפיה, מענגת אותה בלשונה במומחיות רבת נסיון. בה בעת החליקה את ידיה במעלה ירכיה, והתחילה להכניס אצבע לתוך הכוס הרטוב שלה, מעבירה את אגודל היד השניה במעגלים על הדגדגן.
מרתה נעצה עיניים בשעונה, נחושת החלטה. היא לא עומדת להכנע לזה. כשיעברו שלוש דקות היא תגיד לאשה הזאת לעזוב אותה במנוחה. היא הולכת לדרוש את בגדיה בחזרה, וכשהמטוס ינחת היא...
אנקה רמה נפלטה מגרונה כשהדיילת התחילה לצבוט את הדגדגן בין אצבע לאגודל, והכניסה עוד אצבע אחת לכוס החם שלה. היא הניחה לפטמתה הימנית של מרתה, ועשתה את דרכה לשמאלית. מרתה התחילה להניע את אגנה בתגובה לאצבעות המזיינות של הדיילת שנכנסו ויצאו מהכוס הרגיש שלה.
"לא... לא... לא..." פיה של מרתה המשיך לומר 'לא', אבל גופה אמר 'כן!'. הדיילת סיימה עם הפטמה השמאלית והתחילה לנשק את דרכה על בטנה המוצקה של מרתה לעבר רגליה הפתוחות. היא התחילה לעבוד על הדגדגן והכוס באצבעות בזמן שליקקה את פנים ירכיה, ממש עד שפתי הכוס מכל צד.
מרתה תמכה בפנים ברכיה בכפות הידיים, כפי שפרנק לימד אותה, מרימה ומפשקת ופותחת את עצמה עוד יותר לזרה המלקקת נטולת השם. הדיילת התחילה לרכז את נשיקותיה הרטובות בכוס החם והרטוב שלה, מלקקת את הדגדגן. בה בעת הושיטה את ידיה למעלה והתחילה למעוך לה את השדיים, מעניקה תשומת לב מיוחדת לפטמות הקשות.
כמעט מייד התחילה מרתה לקפץ מעלה מטה על הכיור, מזיינת את הכוס על פיה של הדיילת, שהרימה את ראשה לאט והביטה בפניה.
"עברו יותר משלוש דקות. שאפסיק?" היא שאלה. מרתה התנשפה ונאנחה.
"אוה אלוהים לא, אל תפסיקי." הדיילת חזרה לכוס המשתוקק של מרתה, הפתוח לפניה. מרתה עזבה את רגליה ותפסה את ראשה של האשה בשתי ידיים, מצמידה בחוזקה את פניה לכוס ומניעה את האגן, לא מניחה לדבר לבוא בינה לבין העונג שחשה.
"אווההה אלוהים... אוווההההה אלוהים..." חזרה שוב ושוב כשגל אחרי גל של עונג אורגזמי שטף את גופה. כולה התקשחה, כל שריר מתוח, רגליה שלובות על ראש הדיילת, התרוממה מן המראה. "אווווהההההאלוהיםםםםם..." לחשה, ואז נרגעה, גופה הופך רפוי לחלוטין. הדיילת קמה ולקחה את מרתה שוב בזרועותיה, מלטפת את שיערה וגבה.
"זה היה נפלא, נכון?"
"מממממ...." השיבה מרתה, מהנהנת בראשה שנח על כתפה של הזרה.
"אני צריכה לחזור לעבוד מותק," אמרה לה הדיילת. "את פשוט חכי כאן ובעלך יחזור בעוד רגע עם הבגדים שלך." הדיילת פתחה את הדלת והתחילה לצאת. "אוה, דרך אגב, אני קאתי." היא פנתה ויצאה, הדלת נסגרת מאחוריה.
מרתה פנתה והביטה בראי. באיזו מהירות נעלמה החלטתה הנחושה ברגע שהפה של הדיילת נגע לה בכוס, חשבה מרתה. היא העבירה אצבעות בעדינות על הכוס, בעיגולים קטנים סביב הדגדגן הרגיש שלה. כשליטפה את עצמה עצמה עיניים לרגע, נזכרת עד כמה נעימה היתה לשונה של האשה... של קאתי.
ואז התחילו הקולות בראשה. 'זה כל כך לא בסדר. לא משנה כמה נעים זה, זה חטא. זה רע, ואם אני אסכים לזה אני אהיה מלוכלכת ורעה'. היא הפסיקה לגעת בעצמה וישבה שוב על השירותים. הדברים שאמרו לה בילדותה ונעוריה סערו במוחה. עונג היה הפתיון שהשטן השתמש בו כדי להניח מלכודות לילדות טובות כמוה.
אני מקבלת עונש, חשבה, על כל הפעמים שנגעתי בעצמי במיטה בלילה. על כל התענוגות הסודיים שלא סיפרתי עליהם לאף אחד. אולי זה הסיכוי שלי לחזור בתשובה. אם אצליח להתנגד לפיתויים האלה, אולי אכפר על כל הפעמים האלה שנכנעתי ועינגתי את עצמי כמו... כמו שרמוטה. הדלת שנפתחה הקפיצה אותה. פרנק נכנס. היא נשמה לרווחה כשראתה בידו בגדים – אמנם, לא אלה שלבשה קודם.
מרתה התלבשה בחולצה השקופה והחצאית הקצרה וההדוקה שבעלה הביא לה. שתיהן היו חשופות הרבה יותר מדי לטעמה, אך היא לא ראתה טעם להתנגד. אחרי שהיתה לבושה הושיט לה פרנק זוג נעליים גבוהות עקב. מרתה הביטה בהם בספק, הן היו גבוהות בהרבה מאלה שנהגה לנעול. היא התיישבה על השירותים ונעלה אותן. פרנק הושיט לה יד ועזר לה לקום. היא כשלה מעט כשהתרגלה לעקבים. פרנק הכניס יד לכיס הז'קט.
"עוד אביזר קטן בשבילך." הכריז כשהוציא קולר משובץ יהלומים מכיסו. מרתה ניסתה להתרחק, אבל מצאה עצמה צמודה לקיר ללא מפלט. יהלומים או לא, מרתה לא רצתה לענוד קולר של כלבה.
"לא-" אמרה בקול נשבר ונענעה בראש, "-לא, בבקשה, לא. אל תכריח אותי לשים את זה." היא הביטה מעלה, מתחננת בעיניה שיחסוך ממנה את ההשפלה.
"עכשיו מרתה-" הוא אמר, בטון אבהי קשוח, "-הוצאתי הרבה כסף על קולר היהלומים הזה בשבילך." דמעות זלגו על פניה של כשפרנק ענד את הקולר לצוארה ורכס אותו. הוא בחן את הקולר בכך שהכניס שלוש אצבעות בינו לבין צוארה ומשך. אחרי שחיפש בכיסי מכנסיו, הוא שלף מנעול קטן ומוזהב, נועל עליה את הקולר.
פרנק דחף את מרתה מול הכיור ונעמד מאחוריה. כשבחנה את עצמה במראה, ראתה את השתקפותן של זרועותיו החובקות וכפות ידיו שהתחילו ללטף את שדיה. כשמשך בפטמותיה עד שהזדקפו לגמרי החליטה מרתה, למרות ההשפלה שחשה, שהיא באמת נראית סקסית ביותר.
כשפרנק היה מרוצה מהפטמות, הוא הניח לשדיה ונתן לה יד. היא לקחה אותה והניחה לו להובילה באיטיות חזרה אל מושביהם. כשהלכה נעו שדיה תחת חולצתה השקופה, פטמותיה הזקופות חשופות לעיני כל. היא הביטה ישר לפנים, לא רוצה לראות את הבעות התשוקה על פני הגברים. עוד פחות מזה רצתה לראות את גיחוכי הבוז ומבטי הסלידה של הנשים.
"זאת השרמוטה שהזדיינה כל הדרך להוואי." שמעה קול נשי לוחש כשהתקרבה למושב. ככל שזכרה, לא קראו לה מעולם שרמוטה קודם. דברי האשה גרמו לה להסמיק שוב, אך להפתעתה גם העבירו גל של ריגוש בגופה.
"אה, דרך אגב," אמר פרנק כשהתיישבו והידקו חגורות לקראת הנחיתה, "הזמנתי את קאתי לבלות איתנו את סוף השבוע לפני שהיא טסה חזרה."
קול המנועים התגבר וגלגלי המטוס ירדו בחריקה. מהחלון ראתה מרתה את חופי הוואי שטופי השמש הסמיקה שוב, ואז עצמה את עיניה והצמידה ירכיים בחוזקה זו לזו, כולאת את הכוס הרטוב ביניהן.
תגובות מישראבלוג:
מרג’ , 11:46 30/4/2006:
איזה מותק!
הלוואי על כולנו בעל כזה
איזה מותק!
הלוואי על כולנו בעל כזה
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 15:43 30/4/2006:
בהחלט (-: גם אני חושב שהוא סימפטי.
בהחלט (-: גם אני חושב שהוא סימפטי.
מרג’ , 17:22 30/4/2006:
איך סווידי? איך זה שתמיד נותנים אגוזים
למי שאין לו סנאי?
תביעוד כאלה, שאם לנו אין, לפחות נקרא על כאלה שיש להן
(המרג’ כבר פיצחה את סוד הצלחתם של המגזינים לנשים)
איך סווידי? איך זה שתמיד נותנים אגוזים
למי שאין לו סנאי?
תביעוד כאלה, שאם לנו אין, לפחות נקרא על כאלה שיש להן
(המרג’ כבר פיצחה את סוד הצלחתם של המגזינים לנשים)
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 18:54 30/4/2006:
למעשה, נותנים אגוזים במקרה הזה למי שהסנאית שלה... עוד לא פיצחה אף אגוז, אולי? יש שתי בלוגריות חביבות הנוהגות לכנות את החתלתולה שלהן "ינשוף", אבל "סנאית" נשמעת חיננית, שלא לומר נקבית, בהרבה.
ואת כמובן צודקת, יקירתי, עדיף לקרוא עליהם לפחות, על מחלקי-האגוזים-הזאביים, מלהתעלם מקיומם כליל, בעודך תולה עיניים נוגות בהבעותיהם החייכניות-מטופשות או כעוסות-מטופשות (או הכל-מיני-דברים-מטופשות) של הגברים-שבהישג יד.
למעשה, נותנים אגוזים במקרה הזה למי שהסנאית שלה... עוד לא פיצחה אף אגוז, אולי? יש שתי בלוגריות חביבות הנוהגות לכנות את החתלתולה שלהן "ינשוף", אבל "סנאית" נשמעת חיננית, שלא לומר נקבית, בהרבה.
ואת כמובן צודקת, יקירתי, עדיף לקרוא עליהם לפחות, על מחלקי-האגוזים-הזאביים, מלהתעלם מקיומם כליל, בעודך תולה עיניים נוגות בהבעותיהם החייכניות-מטופשות או כעוסות-מטופשות (או הכל-מיני-דברים-מטופשות) של הגברים-שבהישג יד.
תאווה. (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=106751) , 12:53 30/4/2006:
אחלה של תרגום,
למרות שחטפתי עצבים על מרתה לאורכו של כל הטקסט.
יותר מידי חסודה לטעמי, שתשוק ותגיד תודה על הפינגור המעולה של בעלה!
אחלה של תרגום,
למרות שחטפתי עצבים על מרתה לאורכו של כל הטקסט.
יותר מידי חסודה לטעמי, שתשוק ותגיד תודה על הפינגור המעולה של בעלה!
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 15:44 30/4/2006:
אה, אבל אם לא היתה חסודה, איך היתה יכולה להיות כה סמוקה ומתביישת כל הזמן? (-:
אה, אבל אם לא היתה חסודה, איך היתה יכולה להיות כה סמוקה ומתביישת כל הזמן? (-:
תאווה. (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=106751) , 16:48 30/4/2006:
יש הבדל בין ביישנית ונבוכה, אחת ששופטת את עצמה יותר מידי ולא רוצה להקרא שרמוטה, לבין בתולה חסודה שהערכים שלה גובלים בערכיו של רב מבית כנסת!
יש הבדל בין ביישנית ונבוכה, אחת ששופטת את עצמה יותר מידי ולא רוצה להקרא שרמוטה, לבין בתולה חסודה שהערכים שלה גובלים בערכיו של רב מבית כנסת!
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 18:50 30/4/2006:
אני מסכים לחלוטין, יקירתי - ועדיין, גם אם הסתם-ביישנית חמודה וסקסית יותר ללא ספק, יש הרבה חן במראיה של עלמה חסודה-רבנית המשורמטת ביד רמה וחסרת מעצורים - למתבונן מן החוץ, כלומר, גם אם לא למשרמט עצמו.
אני מסכים לחלוטין, יקירתי - ועדיין, גם אם הסתם-ביישנית חמודה וסקסית יותר ללא ספק, יש הרבה חן במראיה של עלמה חסודה-רבנית המשורמטת ביד רמה וחסרת מעצורים - למתבונן מן החוץ, כלומר, גם אם לא למשרמט עצמו.
הנץ ronny40s@yahoo.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=24640) , 21:36 30/4/2006:
תרגום מעולה כרגיל והפעם בחרת סיפור שאהבתי יותר מהרגיל, פחות אלים.
תרגום מעולה כרגיל והפעם בחרת סיפור שאהבתי יותר מהרגיל, פחות אלים.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 22:20 30/4/2006:
תודה (:
תודה (:
הנץ ronny40s@yahoo.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=24640) , 21:38 30/4/2006:
אגב, יש לי סיפור לשלוח לך שאני לא רוצה לפרסם אצלי עדיין. זה לא בסגנון הרגיל שלך אבל בכל זאת... שאשלח אותו במייל?
אגב, יש לי סיפור לשלוח לך שאני לא רוצה לפרסם אצלי עדיין. זה לא בסגנון הרגיל שלך אבל בכל זאת... שאשלח אותו במייל?
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 22:21 30/4/2006:
בהחלט, אשמח לקרוא. מקסימום, אם הוא לא מתאים לבלוג, אקשר אליו כ"סיפור חיצוני".
בהחלט, אשמח לקרוא. מקסימום, אם הוא לא מתאים לבלוג, אקשר אליו כ"סיפור חיצוני".
ליאן , 22:03 1/5/2006:
הממ..... תרגום מעולה...
נהנתי מכל רגע :)
הממ..... תרגום מעולה...
נהנתי מכל רגע :)
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 22:56 1/5/2006:
תודה רבה (-:
תודה רבה (-:
אורלנדו , 15:02 4/5/2006:
מעולה, יקירי.
מעולה, יקירי.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 15:08 4/5/2006:
תודה רבה, יקירתי.
תודה רבה, יקירתי.
זהות בדויה koobe.koobe@gmail.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=116914) , 20:16 5/5/2006:
שני דברים:
1. מזל שאני צייתנית
2. אני רצה בראשון על הבוקר לקנות כרטיס
שני דברים:
1. מזל שאני צייתנית
2. אני רצה בראשון על הבוקר לקנות כרטיס
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 21:25 5/5/2006:
1. באמת מזל - את מוסיפה אושר לעולם, לעניות דעתי הפרוורטית.
2. מוכרים כרטיסים גם באינטרנט הזאתי!
(-:
1. באמת מזל - את מוסיפה אושר לעולם, לעניות דעתי הפרוורטית.
2. מוכרים כרטיסים גם באינטרנט הזאתי!
(-:
זהות בדויה koobe.koobe@gmail.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=116914) , 21:29 5/5/2006:
1. זה מהחינוך המרוקאי בבית
2. הקלות שבה דברים קורים היום היא כבר לא הגיונית
1. זה מהחינוך המרוקאי בבית
2. הקלות שבה דברים קורים היום היא כבר לא הגיונית
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 21:46 5/5/2006:
1. צריך להחזיר עטרה ליושנה, אני אומר.
2. נכון? פשוט מחליקים ככה מבלי משים, כמו על חמאה.
1. צריך להחזיר עטרה ליושנה, אני אומר.
2. נכון? פשוט מחליקים ככה מבלי משים, כמו על חמאה.
רקבה , 03:27 6/5/2006:
וסטייסי? מתי היא כבר הולכת לחיות באושר ועושר במלתחת הבנים?
וסטייסי? מתי היא כבר הולכת לחיות באושר ועושר במלתחת הבנים?
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 13:27 6/5/2006:
את מאוד צודקת. אני מקווה שאסיים כבר לתרגם אותה ביום יומיים הקרובים - רק עוד פרק אחד. מסכנה סטייסי, כמעט אף אחד לא אוהב אותה, צ’ירלידר בלונדית מתפתלת קטנה שכמותה.
את מאוד צודקת. אני מקווה שאסיים כבר לתרגם אותה ביום יומיים הקרובים - רק עוד פרק אחד. מסכנה סטייסי, כמעט אף אחד לא אוהב אותה, צ’ירלידר בלונדית מתפתלת קטנה שכמותה.
