ירח דבש / פארקר

"חתיכת כלבה," נהמה אשתי. היא הניפה את שיערה הבלונדי לאחור, ושינתה את תנוחת גופה כך שהכוס-בלי-תחתונים שלה היה מול פיה של האישה הקשורה. "תרדי לי, כלבה," פקדה, לוחצת את מפשעתה מטה ומניחה לחצאיתה ליפול על פניה של אנדריאה. אנדריאה בודאי צייתה, שכן הבעתה של קייט הפכה מייד חולמנית, כשרכבה לאט מעלה מטה על פניה של האישה האחרת."


27/11/2005 00:56:00
התרגומים בבלוג מכילים תיאורים אירוטיים מפורשים, גסויות וקטעים בוטים העלולים לפגוע ברגשות קוראים מסויימים. אלה מכם הממשיכים לקרוא מצהירים בעשותם כן שמלאו להם 18, ושחוקי המדינה בה הם נמצאים מתירים להם קריאת סיפורים גסים במיוחד. תהנו!

ובכן, לאחר הסיפור של פטאל – שזכה לתגובות מרובות ואוהדות ביותר, ובצדק, הנה עולה סיפור אחר לחלוטין, של פארקר, ההוא שכתב את "מתנת נישואין", ומחזיק במעמד מיתולוגי כמעט בקבוצת הדיון. הסיפור גס מאוד, בוטה ואלים, דומה ל"סיפורה של או" לפולין ריאז' (רק בלי ההסכמה, והרבה יותר פרקטי), ועדיין... מעניין, איך לומר. לטעמי הוא כתוב טוב מאוד וסקסי, אבל העדינות יותר שבין הקוראות (והקוראים), אולי עדיף שימנעו ממנו, וייטב להן (ולהם).

כאן המקום להתנצל הן על חוסר הסדירות הבלתי אופייני בהעלאת הפוסטים (וספציפית על האיחור בפוסט הזה), ולהתנצל עמוקות אף יותר, מתוך כלימה אמיתית, בפני אלו מבין הקוראות שהתכתבותי עמן נקטעה באיבה. לאחרונה העיבו (או, במובנים מסויימים, האירו) על חיי הסדירים, הנוחים והעצלים מעט כמה וכמה עניינים דוחקים, הגורמים לי – שומו שמים והשתאי ארץ – ממש, אבל ממש לעבוד, כולל... נו, לעבוד, שאלוהים ישמור, שזה דבר שדורש זמן(!) אשר אמור היה להיות מוקדש לעיסוקים מרנינים יותר כמו תרגום פורנו והתכתבויות נלוזות. שוב, סליחה וכפרת עוונות, ואשתדל באמת ובתמים להיטיב את דרכי בעתיד.

ולנושא אחר – הבלוג בן שנה! כן, באמת, למעשה כבר שנה וכמה שבועות, אפילו, ואני מתפתה להשוויץ מעט: אם סופרים גם את הסיפור הזה, יש כאן 65 סיפורים שונים, קצרים וארוכים, של מחברות ומחברים רבים. כל התרגומים מalt.sex.stories, אבל מסתובבים פה גם כמה וכמה סיפורים מקוריים – הן של הכותבות (והכותב) שברשימות, והן – עובדה עליה עמדו כבר כמה וכמה קוראות – של המתרגם עצמו, החוטא בכתיבה בסתר. כאן המקום להודות גם למתרגמים האורחים, שהעשירו את הבלוג בכיוונים נוספים. מתרגמים נוספים מוזמנים בחום – וכמובן כותבים (ובמיוחד, כרגיל, כותבות). יש כמה כללים פשוטים, הנה כאן.

ואם נמשיך בסטטיסטיקות המרנינות, בגיבוי אחרון הכיל הבלוג בערך 260,000 מילה. לפי חישוב דפוס רגיל, מדובר במשהו כמו 1,000 עמודים – קצת יותר קצר מ"מלחמה ושלום" בתרגום גולדברג או, להבדיל, מ"שוגון" לקאלוול. בפורמט מגזין שבועי, מדובר בכ20 עמודי חומר מערכתי כל שבוע, כבר שנה תמימה! אני מאוד מרוצה.

והכי הכי חשוב: שיעור הנשים בקרב המנויים קרוב לשיעורן באוכלוסיה הכללית – ובמילים אחרות, גבירותי (ורבותי) – נשים ממש אוהבות פורנו! לפחות פורנו כזה, שכולו פנטזיה, ושום נערה לא הופשטה לצורך הפקתו. האין זה נפלא בתכלית?

ובטרם נפנה לסיפור עצמו (הבוטה מאוד, זוכרות?), אנצל את ההזדמנות להודות, בכנות גמורה ומעומק ליבי, למנויות שנכנסות הנה מדי שבוע, וקוראות את הדברים האלה שאני מוצא לנכון לפרסם. תודה גם למגיבות, בבלוג ובמייל. עונג רב הוא לי לתרגם עבורכן (וגם, כמובן, עבורכם), ואמשיך לעשות זאת ככל שרק אוכל. המחשבה שבכל פעם שאני מעלה פוסט המון עלמות ונשים קוראות אותו באישון ליל, בחדר חשוך מול מסך זוהר או דוקא מול שולחן העבודה מוצף-אור-הניאון בעשר בבוקר במשרד, ליבן הולם, פטמותיהן זקורות וחיוך קטן, נבוך מעט ונרגש קמעה, מאיר את לחייהן המסמיקות, מהווה גמול מאין כמותו למתרגם.

ובכל זאת – אם יש בכן מי שרוצה לגרום לי עונג מיוחד, אשמח לקבל (במייל – arkady.svidrigailov@gmail.com ) כל תמונה שלכן בה תבחרו, בין אם קיימת ובין אם מצולמת במיוחד – כולך, רק פנים, בלי פנים, חלק גוף – בלבוש, בעירום, ווטאבר, מה שנראה לך סקסי ונחמד. בקשתי זו מופנה רק לבנות, ורק אם בא לכן – אין אונס. למותר לציין שהתמונות לא יפורסמו בשום צורה, וישמרו בסודי סודות. וזהו, זהו, נגמרה ההקדמה.

הנה הסיפור. 

F/F MF/F nc bd viol humil

בוטה ביותר

"אתה לא הולך להכניס אותי לחדר על הידיים?"

"זה לא הבית שלנו," עניתי, "רק בקתה לסופשבוע."

"עדיין..."

עדיין.

הרמתי אותה ונשאתי אותה בשביל הגישה ומעבר למשקוף אל הבקתה. ובכן, אולי בקתה תהיה הגדרה מטעה מעט; יותר כמו ארמון קטן. הורי, בכל אופן, התייחסו אליה תמיד כאל "הבקתה", ומי הייתי אני, עכשיו כשכבר נפטרו, שאשנה זאת.

"אומפפ..." גנחתי כשנשאתי את כלתי הצעירה במסדרון הכניסה.

"אוה, תפסיק עם זה," הזעיפה גבות בכעס מדומה. "אני לא כזאתי כבדה." היא התפתלה והניחה את רגליה על הרצפה. היא צדקה. קייט בחורה רזה; בכלל לא כבדה. "כמובן," הוסיפה, מחייכת, "אתה באמת זקן יותר. לא הייתי רוצה לגרום לך התקפת לב."

"את..."

בצחקוק, נסה אל המסדרון. ויתרתי על הרדיפה ונשארתי מעט מאחור, שומר על כבודי העצמי. אולי שומר עליו יותר מדי; קייט תמיד התגרתה בי על נוקשותי. נו, קל לה לומר. קייט היתה בשנות העשרים המוקדמות שלה, צעירה ממני ביותר מעשרים שנה. היא היתה סטודנטית לתואר שני, בשנת הלימודים האחרונה שלה בחוג להיסטוריה באוניברסיטה. פגשתי אותה בנשף התרמה עבור המוזיאון של האוניברסיטה. אחת מהחברות שבבעלותי תרמה להם בקביעות.  התחלנו לדבר, ו... הדברים התגלגלו.

והנה אנחנו פה.

היא הניחה לי לתפוס אותה בתחתית גרם המדרגות. "איש זקן," צחקה כשחיבקתי אותה ומשכתי אותה אלי לנשיקה ארוכה, מלאת תשוקה. כשנפרדנו לבסוף, נשימתה היתה מהירה. "המממ...." היא לחשה, מעבירה לשון על שפתה התחתונה. "אולי לא כזה זקן."

התנשקנו שוב.

אני חייב לומר שאני לא יודע מה היא מצאה בי.

כמו שאמרתי קודם, אני מבוגר ממנה בדי הרבה שנים. לא זקן, בדיוק, אבל מבוגר ממנה. וקייט, ובכן, היא היתה יפהפיה: גבוהה, רזה, אלגנטית... קשה לתאר עד כמה. עם שיערה הבלונדיני הארוך, עיניה הכחולות וגופה המדהים, היתה יכולה בקלות להיות דוגמנית. אני חושב שיכלה לבחור איזה גבר שרצתה.

והיא בחרה בי.

"יש לי הפתעה בשבילך."

היא הגביהה את גבותיה. "הפתעה?" העניקה לי אחד מחיוכיה הנוטים הצידה שלמדתי להכיר כה טוב. "אני אוהבת הפתעות."

החוויתי על המדרגות. "למעלה." אמרתי לה. "בחדר השינה לאורחים."

"מממ...." היא החלה לעלות במדרגות. הלכתי אחריה מקרוב. "אני אוהבת הפתעות," חזרה ואמרה.

אני חייב להודות, שהייתי עצבני למדי כשחצינו את רחבת המדרגות אל דלת חדר השינה הסגורה. קייט היתה הרפתקנית מבחינה מינית – אלוהים; אף אחד לא ידע זאת טוב ממני – אבל לא הייתי בטוח אם לא הרחקתי לכת עם ההפתעה המסויימת הזאת. בקייט היה גם – ושוב, ידעתי זאת טוב מכל אחד אחד – צד נקמני. שנאתה נבנתה לאט, אבל כשהיא שנאה... ובכן, זה היה עמוק.

ככה ש...

"ק-קרל?"

"אני מאמין," אמרתי בשקט, מנסה להשמע מלא בטחון יותר מכפי שהרגשתי, "שאת מכירה את אנדריאה."

בפעם הראשונה מאז שנפגשנו, קייט לא מצאה מילים. אולי זה לא היה כה מפתיע, בהתחשב במראה שחיכה לה בחדר השינה לאורחים.

זו היתה אנדריאה קרוס.

או, למעשה, פרופסור קרוס.

בודאי שקייט הכירה אותה. פרופסור קרוס היתה – בעבר – מרצה במחלקה לאנגלית באוניברסיטה בה החלה קייט בתואר המאסטר באנגלית והיסטוריה. היא היתה המנחה של קייט לתואר, והיתה גם הסיבה העיקרית בשלה החליטה קייט לוותר על לימודי האנגלית. מסיבה כלשהי, החליטה האישה הזאת לעשות כל שתוכל כדי להבטיח את כשלונה של קייט: עומס בלתי אפשרי; לוח זמנים חסר הגיון; מטלות בלתי אפשריות... קייט נשאה בזאת ככל שיכלה עד מחצית סמסטר האביב, ואז החליטה לוותר על הקורסים באנגלית. ניסיתי לשכנע אותה להמשיך. זה נראה בזבוז כה משווע, במיוחד כאשר פרופסור קרוס עומדת לצאת לשבתון בשנה הבאה, אבל קייט, בדמעות, אמרה שהיה לה מספיק. היא 'לא יכולה,' אמרה לי, אדומת עיניים, 'לסבול עוד רגע עם הקרוס הזאת.'

ובכן, אולי.

פרופסור קרוס – לא, אני באמת צריך לקרוא לה אנדריאה, אני מניח – היתה בסוף שנות השלושים שלה, צעירה ממני בשש שנים בלבד, אבל ממש לא נראתה ככה. לפי תיאורה של קייט, ציפיתי לאיזו זקנה מקומטת, ובפעם הראשונה שראיתי אותה – בוכה ונאבקת בפראות כשבגדיה נגזרים ממנה בתא המטען של ואן נוסע – הייתי מופתע למדי. היא היתה אישה רזה, עם שדיים קטנים, מעוצבים יפה, ושיער סמיך וערמוני שנפל על כתפיה. לולא הפנים – היה לה פרצוף קפדני, דק שפתיים – היתה יכולה להיות יפהפיה.

ראיתי אותה כמה פעמים בחודש שחלף מאז שנחטפה: עירומה כשידיה קשורות גבוה מעל הראש ושדיה הקטנים נוצצים מזיעה, מפוספסים אדום מההצלפה שקיבלה; כורעת לפני אחת משומרי ראשה של גבירתה אנג'לה, שפתיים מאופרות בכבדות עוטפות את הזין שלו בעוד ישבנה העירום סופג מלקות; כורעת ומזיינת את עצמה על דילדו מאסיבי שעוגן היטב ללוח שולחן עבודה, מלטפת כל הזמן את שדיה הקטנים וגונחת בתשוקה מדומה שהיא 'שרמוטה' ו'זונה' ושהיא צריכה זין... אבל כשנכנסתי לחדר אחרי קייט וראיתי אותה, נעתקה נשימתי שוב.

הגבירה אנג'לה התעלתה על עצמה.

אנדריאה היתה על המיטה, שוכבת על הגב. היא היתה עירומה כמעט, לא לובשת מאום פרט לקולר מעור, גרביים מתוחים בביריות, וזוג מגפיים אדומים בהירים (העקבים 15 סנטימטר לפחות) נעולים לרגליה. ובכן, זה לא היה לגמרי נכון; היתה לה רצועת עור רחבה סביב מותניה, אליה נכפתו פרקי ידיה, אבל אני לא יודע אם אלה באמת נחשבים בגדים. רגליה היו פשוקות, מוחזקות בנפרד במוט אליו נקשרו קרסוליה. הבחנתי שהגבירה אנג'לה גזרה את שיערה של אנדריאה קצר למדי, בסגנון פאנק קוצני, וצבעה אותו באדום זוהר. נגיעה יפה.

אוה, אני מניח שאני צריך להזכיר גם את טבעות הזהב שעל הפטמות, עליהן נתלו פעמונים קטנים ועליזים. הגבירה אנג'לה חשבה שקצת מוקדם מדי עבור אלה, אבל רציתי שהכל יהיה מושלם.

בשביל קייט.

אנדריאה הביטה בנו כשנכנסנו לחדר, אבל לא אמרה כלום. פניה, בכל אופן, האדימו כשזיהתה את הסטודנטית לשעבר שלה.

"אוה, אלוהים... קרל." קייט הלכה לאיטה קדימה, ידיה מהודקות על פניה. "מה עשית?"

"אוהבת את ההפתעה?" זה היה יותר מדי בשבילה? עצבני, חלפתי על פני אשתי הטרייה לצד המיטה, שם חיכתה בשקט האישה הקשורה. "היא מאומנת בשלמות." הגשתי את גב ידי אל פיה של אנדריאה. היא הסמיקה אפילו עוד יותר, עיניה מקפצות בינינו, אבל האימון עשה את שלו. תחילה בהיסוס, ואז בלהט, הוציאה את לשונה והתחילה ללקק את היד שלי.

כלבה צייתנית.

קייט רק הסתכלה, עיניה הכחולות רחבות.

אחרי כמה רגעים, זקפתי את אצבע האמה. אנדריאה הפסיקה ללקק את גב ידי; במקום זה, לקחה את האצבע שלי בפה, והתחילה למצוץ אותה, משמיעה קולות קטנים. הבטתי בקייט, אבל לא עלה בידי לפענח את הבעתה. כועסת? נחרדת? לא ידעתי להגיד. היא פשוט עמדה שם, מסתכלת.

כבר עדיף ללכת עד הסוף.

פתחתי את מכנסי. "את החודש האחרון היא העבירה באימונים," הסברתי לכלתי הדוממת. "עשו ממנה זונה מושלמת. היא לא רק מסוגלת, אלא גם נלהבת, לשרת גבר או אישה בכל חלק של גופה." הזין שלי נפל ממכנסי, ארוך וקשה. אנדריאה פלטה גניחה שקטה והרימה את ראשה, מותחת את צוארה בנסיון לטעום. נעניתי לה, כורע על צד המיטה. האישה הקשורה פיתלה את גופה ולקחה את הזין שלי בפה. הושטתי יד, תפסתי חופן משיערה האדום, ומשכתי את ראשה אלי עד שפניה נקברו במפשעתי. "רואה." הבטתי בקייט, שעדיין לא אמרה דבר. "אימנו אותה לבטל את רפלקס ההקאה שלה; היא יכולה לקבל זין כמעט עד סוף הגרון שלה." הבטתי למטה על קודקוד ראשה של המרצה. הגבירה אנג'לה סיפרה לי על שעות ללא ספור של אימוני מציצת זין שעברו על אנג'לה בטרם רכשה את כשרונה הנוכחי.

זה היה שווה את זה.

שחררתי את ראשה והיא החליקה את שפתיה במורד הזין, כל הזמן מוצצת ומפעילה את הלשון. זה היה נפלא. האימון באמת ובתמים הביא לשלמות.

ועדיין, קייט לא אמרה דבר.

מודאג, הוצאתי את הזין מהפה של אנדריאה. קו של רוק נמתח בינינו לשניה, אבל אז נפל על סנטרה של האישה. היא נפלה לאחור על המיטה כשנעמדתי והכנסתי את הזין למכנסיים.

מה קייט חשבה? הלכתי רחוק מדי? אולי טעיתי בשיפוטי; חשבתי שהיא תתענג לראות את זו שעינתה אותה נגררת כל כך נמוך, אבל אולי...

"קייט?"

לבסוף היא דיברה. "למה," שאלה בשקט, "היא לא אומרת כלום?"

פניתי אל אנדריאה ששכבה על המיטה, בוהה בנו.

"היא אומנה להשאר שקטה." אמרתי לה. "שפחות לא מדברות אלא אם פונים אליהן."

"שפחה." קייט סובבה את המילה בפיה, מנסה אותה; "ש-פ-חה."

עמדתי בדממה, מחכה לתגובתה של קייט. בפעם הראשונה, חשתי בגל אמיתי של פחד חולף בי. לא רציתי לאבד את קייט. לא יכולתי...

היא פנתה אלי.

עיניה זהרו.

דמעות?

"אוה, קרל," היא אמרה, פניה הופכים לחיוך גדול, נוטה הצידה, "זה נפלא." פלטתי אנחת רווחה רמה; מבלי משים עצרתי את נשימתי. "אני יכולה לנסות אותה?" פנתה שוב אל המיטה. "אני יכולה להשתמש בה?"

"בודאי," עניתי, מחייך בעצמי. "בשביל זה היא פה."

קייט הרימה מייד את חצאיתה, מניחה לי לראות את רגליה הארוכות, עטויות הגרביים. היא תפסה בתחתוניה, מושכת אותם מטה ויוצאת מתוכם, מניחה להם ליפול על הרצפה. ואז, על ארבעותיה, טיפסה על המיטה והניפה רגל מעל אנדריאה, רוכבת על השפחה החדשה שלה, שהיתה כעת בין ירכיה. מחייכת, תפסה באחד משדיה של אנדריאה. היא ליטפה אותו מעט, מקדישה תשומת לב מיוחדת לטבעת ולפעמון, ואז צבטה ברשעות, מפיקה יללה קטנה מאנדריאה. "חתיכת כלבה," נהמה אשתי. היא הניפה את שיערה הבלונדי לאחור, ושינתה את תנוחת גופה כך שהכוס-בלי-תחתונים שלה היה מול פיה של האישה הקשורה. "תרדי לי, כלבה," פקדה, לוחצת את מפשעתה מטה ומניחה לחצאיתה ליפול על פניה של אנדריאה. אנדריאה בודאי צייתה, שכן הבעתה של קייט הפכה מייד חולמנית, כשרכבה לאט מעלה מטה על פניה של האישה האחרת.

מחשבתי נדדה לפעם הראשונה בה הוכרחה אנדריאה לשרת אישה אחרת בלשונה. הגבירה אנג'לה השתמשה בסינתיה, אישה שחורה ושמנה, בכדי לאלף את אנדריאה באמנות ליקוקי הכוס. זה היה בערך שבוע אחרי תחילת האימונים; אנדריאה היתה כבר די שבורה וכנועה אז, אבל עדיין היתה זקוקה להלקאה רצינית לפני שדחפה את לשונה לתוך הכוס של המאמנת.

הייתי נוכח בפעם הראשונה, וזכרתי את אנדריאה, דמעות זולגות על פניה, לוחצת את פניה בין ירכיה הכבדות של האישה השחורה, מוצצת ומלקקת ככל שיכלה, כל הזמן שומרת את ישבנה האדום גבוה, מוכן להצלפה במקרה שמאמנתה תחוש שהתלהבותה אינה מספקת. סינתיה גמרה, כתום זמן מה, אך היתה רחוקה מלהיות מרוצה מביצועי תלמידתה. היא העניקה לאנדריאה הרצאה חמורת סבר, וכפתה על המרצה באוניברסיטה לעשות את זה שוב מהתחלה, נותנת לה הוראות כל העת, ומטיחה בה פקודות ואיומים.

עזבתי זמן קצר אחר כך. לפי אנג'לה, נדרשו כמעט שבועיים של ליקוקי כוס ותחת, וגם, בסופו של דבר, אימוני שירותים, לפני שסינתיה הודתה באיבה שאנדריאה פיתחה מיומנות כלשהי בסיפוק אישה אחרת.

השעות הארוכות של העבודה הקשה השתלמו בבירור, כפי שהדגימו אנחותיה וגניחותיה של כלתי היפה. פרופסור קרוס ללא ספק ידעה לענג כוס. קייט נעה כעת מעלה-מטה, רוכבת על פניה של המנחה שלה לשעבר כמו על סוס פראי.

נרגש, התקרבתי והעברתי את ידי על צידן הפנימי של ירכיה של אנדריאה. רגליה היו מפושקות במוט, והכוס נראה בבירור. הוא היה, כמובן, נטול שיער לחלוטין. בעצת הגבירה אנג'לה מימנתי את הסרתו לצמיתות.

הושטתי יד והכנסתי אצבע לתוך הכוס העירום שלה.

רטוב.

חייכתי. הגבירה אנג'לה עשתה את מלאכתה נאמנה. השפחה אנדריאה לא יכלה לשלוט בתגובותיו המשפילות של גופה שלה, יותר מכפי שיכלה לסרב להוראות בעליה. זה היה מושלם; נפשה היתה עדיין ברשותה – היא בודאי שנאה כל רגע של כניעותה ועבדותה – אבל גופה לא יכול היה שלא להגיב כמו שפחה.

היות והיא התחרמנה כל כך, החלטתי לעזור לה. הלכתי לצידו השני של החדר, בחרתי בננה גדולה מקערת הפירות, וחזרתי למיטה. קייט כמעט סיימה עכשיו, קופצת מעלה מטה על המיטה כמו על טרמפולינה. הכנסתי לאט את הבננה לכוס הנוטף של המרצה. היא הידקה את ירכיה, מנסה למנוע את החדירה, אבל היתה חסרת אונים לעשות כן. המשכתי לדחוף, והצלחתי להכניס את כולה פנימה, כשרק הקצה בולט החוצה, כשקייט גמרה.

התרחקתי מעט וצפיתי בכלתי היפהפיה קופצת וצורחת על המיטה, ראשה מוטל לאחור ושיערה הארוך, הבלונדי, עף לכל עבר. מעולם לא ראיתי אותה גומרת כל כך חזק, מה שהיה פוגע מעט, אבל החלטתי לא להיעלב. הייתי, אחרי הכל, זה שהעניק לה את האישה הזו. זה היה יותר מסתם מספק בשבילה לשלוט באישה שגרמה לה כל כך הרבה צער.

"אוה, אלוהים, זה היה חזק."

קייט הברישה לאחור תלתל זהוב ממצחה המיוזע, כשקמה על ברכיה והחליקה מהמיטה. אנדריאה התנשפה והתנשמה כשפניה הופיעו מתחת חצאיתה של קייט. עורה היה אדום וזוהר ממיצי הכוס של הנערה הצעירה יותר.

קייט נעמדה לצד המיטה, מחייכת אל מורתה לשעבר ומסדרת את חצאיתה. "קרל... איך עשית את זה?" היא פנתה אלי. "הכלבה הזאת אמורה להיות בשבתון!"

"בגלל זה זה היה כל כך קל," אמרתי לה. "היא אמורה לטייל באירופה. אף אחד לא מצפה לראות אותה בחודשים הקרובים. היה מאוד קל לאסוף אותה ל... אימון, אני מניח שהיית קוראת לזה." הבטתי בעיניה הכחולות והזוהרות של כלתי. "אני יודע כמה היא הכאיבה לך בשנה האחרונה. רציתי לתת לך את המתנה המושלמת."

"אוה, קרל..." חיבקה אותי קייט, "זה באמת מושלם; יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות לה!" התנשקנו. כשנפרדנו, הניחה לידה ליפול על מפשעתי וחשה בבליטה. "אוה," ציחקקה, "אני מתנהגת קצת באנוכיות, דואגת רק לצרכים שלי כשבעלי נותר בלתי מסופק." היא הביטה באנדריאה על המיטה. "היא מוצצת זין כמו שהיא מלקקת כוס?"

חייכתי, חושב על השעות ללא ספור בהן כפתה הגבירה אנג'לה על אנדריאה להתאמן במציצת-זין, בהתחלה על דילדואים, ואז גברים, ואז גרון עמוק. למעשה, זכרתי את הפעם הראשונה-ראשונה. היה הכרחי לקשור את אנדריאה היטב ולהתאים לה מחסום פה עם חור בצורת O, שימנע ממנה לנשוך. המאמן כרע מעל פניה והכניס את הזין הענק שלו לפיה דרך המחסום. אנדריאה גנחה והשתוללה, דמעות מציפות את לחייה, אבל לא יכלה למנוע ממנו לזיין את פיה עד שגמר, מתיז את זרעו על פניה וחזה.

היא עברה דרך ארוכה מאז.

"אוה, אני חושב שהיא תסתדר עם זה."

קייט צחקה.

בתוך רגעים מספר, אנדריאה כרעה על הרצפה. ידיה נותרו כפותות; פשוט משכנו אותה למטה מהמיטה, כך שכרעה ברגליים פשוקות. הבננה בלטה החוצה כמה סנטימטרים, מה שגרם לקייט לצחוק שוב.

"גילחתם אותה," הבחינה, מביטה במפשעתה העירומה של המרצה. [בזמן בו נכתב הסיפור, לפני חמש עשרה שנים בערך, היה גילוח הכוס רווח לאין ערוך פחות מבימינו הפרוצים – המתרגם]

פניה של אנדריאה האדימו שוב. "זה לצמיתות," אמרתי לה, פותח שוב את הרוכסן. "זה יוסיף לערך המכירה החוזרת שלה."

קייט נראתה מבולבלת כששמעה את זה, אבל לא אמרה דבר. במקום זה, העבירה את אצבעותיה הקרירות, הארוכות, על הזין המתקשה במהירות שלי ואז כיוונה אותו לפיה הממתין של אנדריאה. נשענת לאחור, הביטה במרצה לשעבר שלה מוצצת ברעבתנות. לא נגעתי בה, ולא כיוונתי אותה; פשוט עמדתי שם כשהניעה את ראשה מעלה מטה על הזין שלי, מוצצת ואז מלקקת לאורכו.

גם הפעם, האימון השתלם.

קייט הסתכלה בנו זמן מה, מעירה מדי פעם משהו על טכניקת המציצה. אני חייב לומר שצדקתי באשר ליכולתה לנטור טינה.

"אמרת משהו על 'ערך מכירה חוזרת'?"

"כן." השתתקתי לרגע כשלשונה של אנדריאה עשתה את הדברים המדהימים ביותר בבסיס הזין שלי. "עולה הרבה כסף לאמן שפחה, במיוחד כשזה לא ממש... מרצונה, אם נהיה בוטים." הוצאתי את הזין שלי והתגריתי בשפתיה בקצהו. "בכל אופן," המשכתי, "כשהן כבר מאומנות, יש אנשים רבים שמוכנים לשלם סכומים נאים עבורן."

"מי? איפה?"

"ובכן, המזרח התיכון תמיד טוב; יש בכל עת מקום בהרמון לאישה לבנה מאומנת היטב." אנדריאה גנחה בפחד. "ויש כמה מוסדות במקסיקו – ובכן, לפחות שניים שאני יכול להעלות בדעתי מייד – שישלמו עבור 'מועסקות' חדשות." הבטתי בקייט; ידה היתה על מפשעתה והבעתה הפכה שוב לזו החולמנית שהכרתי כה טוב.

היא ממש נהנתה מזה.

"ותמיד יש את דרום אמריקה. אני מבין שיש מספר בלתי מוגבל של ברוני סמים וראשי מדינות שיהנו מ'פילגש' חדשה."

קייט פלטה אנחה קטנה. היא הלכה סביב אנדריאה שכרעה לרגלי, נעמדה מאחוריה ואז חיבקה אותי, מחככת את הכוס באחורי ראשה של אנדריאה. זה גרם לאישה הכורעת לקחת את כל הזין שלי בגרון, ממש כשקייט הצמידה את שפתיה אל שלי לנשיקה ארוכה ומלאת תשוקה. התנשקנו כמה דקות ואז התנתקנו, בנשימה כבדה; קייט המשיכה לחכך את הכוס בראשה של המורה לשעבר שלה, גורמת  לה להניע את שפתיה על הזין שלי. שום טכניקה נפלאה עכשיו, אבל זה כבר לא שינה. ו, כמובן, להחזיק את קייט קרוב אלי פיצה על כל ליקוי אפשרי במחלקת המציצות.

לא שלא יצליפו באנדריאה אחר כך, בגלל זה.

כמובן.

"איפה עוד?" לחשה קייט, נושכת בתנוך אוזני.

"מצד שני, בכלל לא חייבים לצאת מארצות הברית," עניתי, נושם בכבדות. "יש הרבה קונים אפשריים. אני מבין שיש רשת של מועדוני גברים ש'קונים' חשפניות לעבוד בשבילם כזונות בכל הארץ." הדיפותי הפכו אלימות יותר כשהתקרבתי לאורגזמה. לכודה בין הזין שלי למפשעתה של קייט, אנדריאה היתה חסרת אונים לעשות שום דבר חוץ לספוג את זה. פעמוני הפטמות שלה צלצלו. "ויש גם 'מועדון' מסויים בקליפורניה שתמיד מחפש כשרונות חדשים." התחלתי לנוע יותר מהר עכשיו, דוחף קדימה, טוחן לאנדריאה את הפה. הפעמונים שלה צלצלו כעת ללא הרף. כמעט... "וכמובן, יש תמיד את האופנוענים והסרסורים הרגילים שישמחו מאוד לקחת את השפחה הזאת מאיתנו..."

לא יכולתי להחזיק מעמד יותר. בנהמה, דחפתי את הזין לתוך הגרון של אנדריאה והשארתי אותו שם כשהוא מתקשה ואז משחרר סילון אחרי סילון של זרע לתוך פיה. ממש כשעשיתי את זה, קייט פלטה גניחה רמה, והתקשחה, כל הזמן משתפשפת בפראות מעלה מטה על אחורי ראשה של אנדריאה.

"אוה, אלוהייים..." אשתי היפהפיה כרכה את ירכיה סביבי ודחפה קדימה בכוח במפשעתה, דוחפת את פניה של אנדריאה עוד יותר על הזין שלי, אם זה אפשרי בכלל. קייט חיבקה אותי חזק והתנשקנו ארוכות כששנינו גומרים ואנדריאה נחנקת ומתנשפת לאוויר.

נראה שזה נמשך לנצח, אבל זה לא יכול להיות יותר מדקה בערך לפני שנפרדנו, שנינו מתנשמים כאילו רצנו מרתון. קייט שיחררה את רגליה ונעמדה. נשארנו ככה כמה רגעים, נועצים עיניים זה בזו.

אהבתי את האישה הזו כל כך...

חשתי במציצה מתחילה שוב על הזין שלי והבטתי מטה. אנדריאה, אדומת פנים ממאמץ לנשום כשהזין עמוק בגרונה, עדיין מצצה אותו, מנקה אותו. כמו שלימדו אותה.

קייט פלטה צחוק קצר, מרושע.

"מתוק," אמרה בשקט, משתעשעת בשיערה, "אני יודעת שזה עלה הרבה כסף לאמן אותה והכל, והרעיון למכור אותה כמו שאתה אומר מוצא חן בעיני... אבל... אבל, אנחנו יכולים לשמור אותה? רק לקצת? תמיד נוכל למכור אותה אחר כך."

חייכתי.

אפשר להגיד שציפיתי לזה.

"כמובן," עניתי. "היא מתנת ירח הדבש שלך. את יכולה לשמור אותה כמה שתרצי. סידרתי לה מלונה במרתף, שיהיה לה איפה..."

קייט קטעה אותי בנשיקת תודה ממושכת.

זו היתה קניה אחת עליה לא עמדתי להתחרט.

אחר כך, הוצאתי את הזין מהפה, וקייט התרחקה, מותירה את אנדריאה כורעת על הרצפה, רגליה פשוקות במוט, וידיה עדיין כפותות לרצועת המותניים. פניתי אל קייט לומר משהו, אבל אז...

"ב-בבקשה."

זו היתה אנדריאה. הבטתי מטה בחומרה. היא דיברה בלי רשות. ובכן, הגבירה אנג'לה הזהירה אותי שהיא לא מאומנת בשלמות. בכל מקרה, השפחה תיענש על כך מאוחר יותר.

"אם יש לך משהו לומר," הנחיתי אותה, "הפני אותו אל הגבירה החדשה שלך." החוויתי על קייט.

קייט גיחכה. "מה העניין, ש-פ-חה?" היא עדיין נהנתה מאוד מהמילה.

"בבקשה, גברת," התחננה אנדריאה בקול קטן. "בבקשה. אני יכולה ל-לגמור?"

הבטתי מקרוב וראיתי שהבננה שהכנסתי לה לכוס היתה כמעט בחוץ, נשענת על הרצפה. אנדריאה ניסתה לפשק את רגליה עוד יותר כך שתוכל להילחץ למטה וליצור לחץ על הדגדגן. היא ניסתה, בקיצור, לזיין את עצמה על הבננה.

צחקתי, יחד עם קייט.

הנה היא, פרופסור אנדריאה קרוס, עונדת קולר וקשורה על הברכיים עם הכוס החלק שלה חשוף לעיני כל, פעמונים קטנים מצלצלים נתלים מפטמות שדיה העירומים, מתנשמת, פניה נוצצים ממיץ כוס, זיעה וזרע... והאם היא התחננה שיתנו לה ללכת? שישחררו אותה מהקשירה המשפילה? לא; היא רק רצתה לגמור, וניסתה נואשות לזיין את עצמה. הגבירה אנג'לה עשתה עבודה נפלאה; בחודש אחד הפכה את המרצה באוניברסיטה לשפחה-זונה כורעת, מייבבת.

הזכרתי לעצמי לוודא שהתשלום הסופי יכלול בונוס נכבד.

קייט התקרבה, והעבירה יד בשיערה הקצר, האדום של שפחתה. "אני לא חושבת," היא אמרה, כורעת כך שפניה היו ממש מול פני אנדריאה. היא הושיטה יד מטה, אל הכוס הנוטף של המרצה שלה לשעבר. "אני מצפה שתשאירי את הבננה בכוס עד שאגיד לך אחרת. ואסור לך לגמור בלי שארשה לך. את מבינה?"

אנדריאה ייבבה, אבל הצליחה לגמגם "כן, גברת."

"מצויין." חייכה קייט. היא התחילה להשתעשע בשדיה של אנדריאה, חופנת אחד ואז מניחה לו ליפול. פעמוני הפטמות צילצלו בכל פעם שעשתה זאת. "יש לנו הרבה מה לדבר. על שנת הלימודים הקודמת." הוסיפה באיום.

"כן, גברת."

קייט נעמדה ופנתה אלי. "ובקשר אליך," חייכה, "עלה בדעתי שעדיין לא מימשנו את נישואינו. ונדמה לי שאלו זמן ומקום מושלמים."

היא ליטפה את המיטה.

בהיתי בה, מבולבל. "אבל... אני לא חושב ש..."

אשתי רק חייכה. היא התקרבה אלי והעניקה לי נשיקה ארוכה. "אל תדאג," לחשה. "אני בטוחה שתהיה 'מוכן לפעולה' בתנאים המתאימים."

ואתם יודעים, היא צדקה.

Honeymoon by Parker

***

עוד 80 סיפורים
כתבי לסווידריגאילוב

 תגובות מישראבלוג:

פורטובלו  , 01:03 27/11/2005:

אז מה? בגלל שאני לא שייך למין היפה לא מגיע לי תודה?

סתם...;-)

מזל טוב לרגל החגיגות, ולדעתי כל פעם שמופיע לי עידכון במייל מהבלוג של סווידריגאילוב זאת סיבה לחגיגה

אז עד 120 
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 15:09 27/11/2005:
אמ, ובכן, אני שמח בקוראים הגברים, לבל תהיה טעות - אבל מודה רק לנשים (-:

Lucka luccka@walla.com , 01:16 27/11/2005:
טוב, עוד לא קראתי, מחכה למוד המתאים.
אבל כבר מזמן חשבתי על ההבדל הזה בין גברים לנשים. בעוד גברים מתגרים יותר ויזואלית, למשל מסרטי פורנו, נשים יותר מתגרות בעזרת הדמיון, דבר שהקריאה מעודדת.
זו הסיבה שנשים פחות אוהבות סרטי פורנו. מה גם שסרטים נעשים בדרך כלל בצורה שפונה לגברים. אין סרטי פורנו שמיועדים לחשיבה ולגירוי הנשי.
מה דעתך? 
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 15:11 27/11/2005:
אין ספק, לדעתי, שזה כך - כלומר, שנשים נוטות יותר להתגרות מדמיון, ופחות ממראות ויזואליים - אני לא מכיר נשים רבות שהולכות לים בתקווה לראות שם המון גברים בבגד ים (-: ועדיין, העובדה שנשים כה רבות אוהבות את הסיפורים (הבוטים מאוד, בחלקם) שמופיעים כאן, מאוד מרנינה לטעמי. 

Lady J lady_j@walla.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=32057) , 15:28 27/11/2005:

מזל טוב לרגל יום ההולדת. מקווה שהשנה הראשונה הייתה רק סימן לבאות (in more ways than one...).
 
  
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 16:08 27/11/2005:
רב תודות, ליידי - גם אני מאוד מקווה כך (ביותר מדרך אחת)

(-: 

תמיר tamir.zed@gmail.com , 16:02 27/11/2005:
"התמונות לא יפורסמו בשום צורה" !?
"לא יפורסמו בשום צורה" !!!???
למה ?
למה ??? :~(

טוב, טוב....
אני אתגבר.

מעניין מה תהיה היענות. דווח לנו 
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 16:09 27/11/2005:
המ, אתקן - אם תהיה מישהי שמאוד תרצה שתמונותיה תיחשפנה דוקא (וכרגיל, לא למותר לציין, מלאו לה 18 וכל זה), הרי שלא אעמוד בדרכה לפרסום ותהילה, חלילה. (-:

אבל השאר, הביישניות יותר, תוכלנה להיות סמוכות ובטוחות שאיש (פרט, כמובן, למתרגם חסר הבושה), לא יראה את תמונותיהן לעולם. 

אמילי מונסטון nokita_23@hotmail.com (http://103076) , 17:03 27/11/2005:
סיפור מעולה!
חבל שכל התוכן המיני עוסק במציצות. הייתי שמחה להמשך. 
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 17:13 27/11/2005:
רב תודות (-:

אין המשך לסיפור הזה, אבל אני אוהב את פארקר, וסביר שאתרגם עוד ממנו בעתיד. 

רוזאלי  , 21:19 28/11/2005:
יום הולדת שמח, אשמאי חסר גיל! :) 
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 00:34 29/11/2005:
ממעמקי ניירותי ולפטופיי, הריני מרים את ראשי האשמאי, להודות לך - ולהצטרף לתקווה שהובעה כאן לפיה תוסיפי פרק לסיפורך הנאה. (-: 

רוזאלי  , 01:53 29/11/2005:

עוד חזון למועד 

werewolf  , 06:16 29/11/2005:

למרות הסיומת של שם המשפחה(האמיתי?), אני מבין שאתה רק בעניין נשים. חבל, יש לי כמה תמונות מהממות. סתם, בצחוק, שיהיה במזל, ואל תיתן לארועים, משמחים וקונסטרוקטיביים ככל שיהיו, למנוע מאיתנו את השמחות השבועיות הקטנות. אז מזל טוב גדול, ואם תרצה אני יכול לפחות לשלוח לך תמונה של פרסיה ג’ינג’ית ועסיסית.
  
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 11:48 1/12/2005:
כן, מה לעשות, נולדתי מוגבל מעט בתחום זה (-: מצד שני, אעשה כמיטב יכולתי לא להניח לאירועים כלשהם למנוע מקוראי הנלבבים את הנאותיהם, וכו’, וגו’.

וגו’. 

Jam  , 19:38 29/11/2005:

פו, זה היה חזק!

ומזלטוב, כמובן! 
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 11:48 1/12/2005:
רב תודות! (-:

michal  , 14:53 30/11/2005:
וואו! זה סיפור מטורף ומנוסח למופת! ממש צייר לי דימוי ויזואלי בראש (שהשלכתי כמובן על דמויות שאי פעם העזו לצער אותי והייתי רוצה לחנך אותם...) 
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 11:50 1/12/2005:

הוא כותב נהדר, הפארקר הזה, גם אני חושב. וכשהעליתי את הסיפור הזה, חשבתי בדיוק על קוראות שידמיינו עצמן מכסות בחצאיתן את פניה של איזו כלבה איומה שהעזה לצערן, ברוב חוצפתה התהומית. 
michal  , 00:51 2/12/2005:
ולא סתם עורר דמיון והשראה... גם לי יש סיפור מיוחד בדרך... (בקרוב יגיע אליך לאישור) 
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 01:43 2/12/2005:
ולעונג, למותר לציין, יהיה לי לקראו. (-: 


אמילי מונסטון nokita_23@hotmail.com (http://103076) , 16:17 4/12/2005:

מותק, יש לי סיפור מוכן בשבילך. 
תוויות: , , , , ,