סטייסי בשמינית, פרק שביעי / פארקר

"ניל סגר את הדלת בשקט. ברור שהם רוצים להיות לבד. הוא חיכה שם לרגע, לוגם מפחית הבירה, ואז חזר לחדרה של סטייסי. הוא פתח את הדלת בזהירות והציץ, שומע טפיחות בקצב יציב. קארן השכיבה את אשלי לרוחב ברכיה, עדיין עירומה, והפליקה לה בלהט. ישבנה העסיסי של אשלי היה אדום וזוהר ממה שקארן עשתה לה, והברונטית בכתה והתייפחה כשהתפתלה על ברכיה של הנערה השניה."


12/03/2006 01:52:00
התרגומים בבלוג מכילים תיאורים אירוטיים מפורשים, גסויות וקטעים בוטים העלולים לפגוע ברגשות קוראים מסויימים. אלה מכם הממשיכים לקרוא מצהירים בעשותם כן שמלאו להם 18, ושחוקי המדינה בה הם נמצאים מתירים להם קריאת סיפורים גסים במיוחד. תהנו!

ומבעד מערבולת עיסוקים בל-תיאמן (אני בעצמי מתפלא על עצמי), הנה החלק השביעי (חשבתן שאגיד שוב פרק זין? הא) של סטייסי, ובו כל מיני טוויסטים פסיכולוגיים מרושעים, שרק ילכו ויעצימו עם המשך הסיפור. אה, ואם אתן רוצות הפסקה ברצף, אתן יודעות מה לעשותסיפורי מקור עולים ביום שלישי! לכל אחת יש פנטזיה, או משהו שקרה לה... אתן מוזמנות


(והטקסט הבא יחזור על עצמו בכל פרקי הסיפור) "סטייסי בשמינית" הינו סיפור ארוך (או רומאן קצר) שיעלה כאן ב10-12 חלקים, ונושאו סחיטה וניצול מיני בבית ספר תיכון אמריקאי. שימו לב - מדובר בסיפור בוטה ביותר! את החלק הראשון, והקדמה ארוכה המתארת את הסיפור ורקעו, אפשר לקרוא בפרק הראשון.

f/f nc m/f ff/f nc?

בוטה

"ס-סטייסי..." גמגמה אשלי, נבוכה לפתע. "מה קרה? מה אנחנו..."

"ששש..." קטעה אותה סטייסי, מתרוממת ומנשקת אותה, "זה בסדר."

אשלי התנגדה, מתרחקת. "זה לא בסדר," התעקשה. "מה אם מישהו יגלה? אני לא יכולה..."

"מה," בקע קול מאחוריה, "אם מישהו כבר יודע?"

מבועתת, הסתחררה אשלי על המיטה, מספיקה לראות את גארי מגיח מחדר הארונות עם המצלמה ביד.

"לא!"

******

עד ששרון דחפה ופתחה את דלת הארון ברגלה, יישרה את רגליה המכווצות והצליחה לעמוד בכבדות על רגליה, גארי כבר הספיק פחות או יותר להסביר את המצב לאשלי המבועתת. היא משכה עליה את כיסוי המיטה של סטייסי כדי להסתיר את עירומה והקשיבה, בעיניים פעורות, לגארי שפירט את האפשרויות העומדות בפניה. כפי שהיה במקרה של סטייסי כמה חודשים קודם, הן היו מוגבלות למדי: לעשות מה שאומרים לה, או שהם יפיצו את הוידאו והתמונות בין כל מי שעשוי להתעניין בהם. שרון הבחינה שסטייסי לא עשתה כל מאמץ לכסות את עצמה; היא פשוט ישבה, דוממת וחשופת שדיים בצד המיטה, בוהה ברצפה.

"ובכן?"

גארי סיים את הסבריו, וציפה לתשובה. שרון שמה לב שניל הביט במתרחש בחשש; אפילו הוא הבין שאשלי יכולה לדפוק אותם חזק אם תסרב לשתף פעולה.

"מה זה הולך להיות? כן או לא?"

אשלי התייפחה בדממה על המיטה. היא הביטה על הכאילו-חברה שלה שישבה לצידה, אבל סטייסי סירבה להביט בה. כלבה! הכל היה באשמתה! היא פנתה לנעוץ מבט בגארי, ניל ושרון שעמדו לצד המיטה והסתכלו, מצפים לתשובתה - כמו להקת עופות דורסים.


מה היא יכולה לעשות? אם תגיד להם ללכת להזדיין, כמו שרצתה מאוד לעשות, הם יוכלו להרוס לה את החיים בגרינווד ובטח גם בכל בייקרסוויל. המחשבה על הסרטים והתמונות האלה מופצים בציבור גרמה לה בחילה. הסקס היה גרוע מספיק, אבל הסמים יכולים להביא אותה לכלא. מצד שני, האלטרנטיבה... זה באמת טוב יותר? גארי אמר לה שאם תעשה כל מה שהם רוצים, כל העניין יישמר בסוד. כל מה שהיא צריכה לעשות זה לציית לפקודותיהם עד סוף שנת הלימודים; לעשות כל מה שירצו. אבל מה עוד היא יכולה לעשות? היא הביטה בהם, בולעת רוק בעצבנות.

היא החליטה.

גארי היה מתוח כשהתחילה לדבר, אבל לא היתה לו סיבה לדאוג.

"רק עד סוף השנה?" וידאה בקול רועד. "אחרי זה, אני מקבלת את התמונות ואתם עוזבים אותי במנוחה?"

הוא גיחך. הם תפסו אותה! "בטח," אמר לה. "מייד עם תום שנת הלימודים, את מקבלת הכל, ואף אחד לא ידע שזה קרה בכלל."

אשלי עיוותה את פניה, מתוחה, אך הצליחה איכשהו לפלוט את המילים השנואות מפיה. "אוקיי," מילמלה. "ניצחתם. א-אני אעשה מה שתגידו."

גיחוכו של גארי התרחב לכדי חיוך.

"אוה... לא בדיוק מה שאנחנו נגיד," ציחקק, "אנחנו מעבירים את זכויותינו למישהי אחרת. ידידה."

כשאמר את זה, קארן יצאה מהארון הגדול.

עיניה של אשלי התרחבו בהלם.

"לא," צרחה כמעט, רועדת תחת לכיסוי המיטה, "לא הסכמתי לזה. לא איתה!" היא התחילה לבכות שוב.

גארי היה קשוח. "היא, או שהתמונות מתפרסמות." אשלי התחילה לבכות בקול, אבל הנהנה בהסכמה מקץ רגעים מספר. לא היתה לה ברירה.

קארן ליקקה את שפתיה המלאות והתקדמה לעבר הצעצוע החדש שלה, עיניה בוהקות בהתרגשות. גארי הביט בשאר.

"בואו," אמר להם בשקט. "נעזוב את השתיים האלה לבד. אני בטוח שיש להן הרבה על מה לדבר." שרון וניל יצאו מייד מהחדר. מקץ רגע הצטרפה אליהם סטייסי, עדיין לבושה רק בחצאית הקצרה שלה.

******

בחוץ, על המדרגות, נשמו גארי ושרון לרווחה. זה הלך טוב מכפי שציפו. ניל ירד להביא בירה כשסטייסי דיברה.

"ג-גארי?" הוא הביט בטינאייג'רית העירומה למחצה. היא לא ניסתה להתכסות, אבל לא הביטה בפניו. במקום זה, השפילה מבט בכניעות.

"כן?" ידו מצאה את של שרון ואחזה בה.

"הסם הזה שנתת לנו... אני רוצה קצת."

"הא?" התבלבל גארי.

"הסם ש-שחירמן אותי," הסבירה סטייסי רועדת. "אני רוצה קצת. זה יקל עלי... אתה יודע." היא בכתה קצת. "זה כ-כואב לי... לפעמים. כשאני.. אם אני... חרמנית..."

"אהה." הבין גארי לבסוף. הוא הביט בשרון, שגיחכה אליו חזרה ומשך בכתפיו. "בסדר," אמר לה, "יש עוד קצת בבקבוק סקוטש של אבא שלך. תשתמשי בזה."

"תודה." סטייסי שילבה ידיים על שדיה והתחילה לרעוד.

"אבל קודם," המשיך גארי, מגחך, "את צריכה להרוויח את זה." סטייסי הרימה את מבטה, עיניה הירוקות פקוחות לרווחה. "בואי הנה." הוא ושרון הובילו אותה לחדר השינה של הוריה וסגרו את הדלת מאחוריהם. היא החלה לרעוד כשהתפשטו, אבל לא מחתה או התנגדה באופן כלשהו.

היא רצתה את הסם.

ניל רץ במעלה המדרגות שתים בפעם, בירה ביד, רק כדי למצוא את הרחבה שבראשן ריקה.

"הלו?" הוא הביט סביבו, מבולבל. "איפה כולם?" הוא הלך במסדרון עד שהגיע לדלת. הוא פתח חריץ והציץ פנימה. חדר שינה. בפנים, ראה את סטייסי מוצצת בלהיטות את הזין של גארי בעוד שרון כורעת מעל ראשה ומתחרמנת איתו. ירכיה של שרון נסגרו ונפתחו על ראשה של סטייסי כשהנערה הבלונדית מצצה הכי טוב שיכלה.

ניל סגר את הדלת בשקט. ברור שהם רוצים להיות לבד. הוא חיכה שם לרגע, לוגם מפחית הבירה, ואז חזר לחדרה של סטייסי. הוא פתח את הדלת בזהירות והציץ, שומע טפיחות בקצב יציב. קארן השכיבה את אשלי לרוחב ברכיה, עדיין עירומה, והפליקה לה בלהט. ישבנה העסיסי של אשלי היה אדום וזוהר ממה שקארן עשתה לה, והברונטית בכתה והתייפחה כשהתפתלה על ברכיה של הנערה השניה.

"אני מצטערת... אני מצטערת... בבקשה, תפסיקי... תפסיקי... אני מצטערת, אני לא אעשה את זה יותר... בבקשה..."

התחינות נמשכו עד שקארן סיימה להפליק לה והפכה את הנערה המבוגרת יותר, עדיין על ברכיה.

מתייפחת וממשיכה למלמל התנצלויות מגומגמות, לא התנגדה אשלי כשקארן עירסלה אותה בזרועותיה והתחילה ללטף את שדיה הגדולים. ניל סגר את הדלת לאט.

הוא עמד שם דקות מספר, מהוסס, ואז משך בכתפיו.

"אולי יש פוטבול או משהו בטלוויזיה," מילמל, יורד לאיטו במדרגות.

מספרים 34 ו35

ה"מוזיקאים" של להקת הרוק ניגנו בכל הכוח על הבמה הקטנטונת שבאולם ההתעמלות של בית ספר גרינווד, אבל מאמציהם המשותפים יצרו רק ערבוביית צלילים מהדהדת כאשר המוזיקה המוגברת מדי זינקה אנה ואנה בין קירות העץ החשופים של האולם הקופסתי. לילדים לא היה אכפת. מעולם לא היה להם אכפת. כרגיל, הם רק הצטופפו, בנים בצד אחד, בנות בשני, וכמה זוגות אמיצים דיים לרקוד מקפצים במסורבל מעלה מטה - פחות או יותר בקצב הלמותו העבה של הבאס - במרכז הרחבה.

קירות אולם ההתעמלות היו מקושטים בבלונים ורודים; סרטי נייר כחולים וורודים יצרו וילונות בפתחים; כמה קערות פונץ' אשכוליות אדומות (שלוש מהן, כצפוי, כבר מהולות בוודקה) עמדו על השולחן הארוך כנגד אחד הקירות; ושלט שהכריז "יום ולנטיינס שמח" באותיות ורודות וגדולות (למותר לציין כי הנקודה מעל לאות i, הוחלפה בלב), היה תלוי מעל לבמה עליה ניגנה הלהקה.

מסיבת ולנטיינס רגילה בתיכון גרינווד.

מתאימה את הופעתה לאירוע, הגיעה סטייסי למסיבה לובשת ורוד וכחול, בבגדים שהלמו אותה מאוד. החצאית היתה ורודה וקצרצרה (לא יותר מעשרה סנטימטר מתחת לתחת) וחולצה תכולה חסרת שרוולים. הבגדים האלה, יחד עם גרבי ברך ורודות ונעלי עקב גבוה לבנות העניקו לה מראה מושך של ילדה קטנה, שהקוקו הילדותי שעשתה הוסיף לו נופך.

הלוק הזה, בכל אופן, לא היה בחירה שלה. מעט מאוד דברים היו כאלה. שרון בחרה את התלבושת, כדי להשיג את האפקט הזה בדיוק. למעשה, שרון בחרה לעיתים קרובות את הבגדים של סטייסי להזדמנויות מיוחדות. שום דבר שנראה שונה עד כדי לעורר חשד ממה שלבשה קודם, אבל תמיד קצת יותר חשוף ממה שסטייסי היתה בוחרת בעצמה. בהדרגה, במהלך החודשיים האחרונים, השתלטה שרון על היבטים שונים בחייה של סטייסי. סטייסי התנגדה בהתחלה, אבל שרון איימה באיומים הרגילים, וסטייסי נכנעה לבלתי נמנע. כמו כן, יכלה שרון עכשיו להשיג את ציותה באיימה למנוע ממנה את הסמים של גארי. סטייסי כבר פיתחה תלות בתערובת של גארי, שהניחה לה לחוש ריגוש מהסקס שעשתה; בלי זה, החדירה  הכפויה היתה עשויה להיות - ואכן היתה, לפני הפעם עם אשלי - ממש כואבת. היא הפכה להיות, במילים של שרון, "מאומנת היטב".

שרמוטה מאומנת היטב.

כפי שזה היה, צירוף הסמים והסקוטש הניח לה לחוש הנאה מסויימת מהסקס, יתרון חיוני, כי היא עשתה כל כך הרבה סקס. פרט למספר הגדול של הגברים שעדיין היה עליה להניח להם לזיין אותה כדי להגיע לשישים וחמישה לפני תום השנה, אלה שסוחטים אותה הורו לה, כזכור, שלא לסרב ללקוחות חוזרים. בכל פעם שמישהו שזיין אותה ביקש עוד, היא היתה חייבת להגיד כן (במידה, כמובן, וזה שמבקש מוכן לשלם חמישה דולר). כתוצאה מכך, היא הזדיינה ומצצה כל יום, לפעמים פעמיים, שלוש ואפילו ארבע פעמים. באופן בלתי נמנע התפתח לה שם של אחת שנותנת, שבתורו גרם לעוד בנים לנסות לזיין אותה. על פני השטח, דבר לא השתנה, והיא עדיין החזיקה במעמדה בהירארכיה של בית הספר, אבל בין רבים, אם לא רוב, תלמידי בית הספר, השמועה התפשטה: סטייסי ריצ'רדס היא שרמוטה חמה, שתוריד את התחתונים עם הרמז הראשון

אם בוחנים זאת מילולית, זה לא היה לגמרי נכון. בשבועיים האחרונים הפסיקה סטייסי ללבוש תחתונים (עוד אחת מ"הצעותיה" של שרון); לקח יותר מדי זמן ללבוש ולפשוט אותם, ויותר מדי זוגות נהרסו. גם מכנסיים היו עניין של העבר: סטייסי החדשה לבשה רק חצאיות קצרות.

סטייסי החדשה גם חיפשה מישהו שיזיין אותה. היא עמדה בפינת האולם ליד הדלת המובילה לחדרי ההלבשה של הבנים, משחקת מבלי משים בצמיד המקושט בכבדות שענדה (שלושים ושלוש אותיות "ז" זוהרות ונוצצות), וסורקת את הקהל בחיפוש אחרי מועמד מתאים. היא ניסתה לעמוד כך שלא יבחינו בה כשהביטה סביב; היא כבר נתקלה באחד מה"מאהבים" הקודמים שלה במגרשה החניה, ונכפה עליה, לדרישתו, למצוץ לו. שטר מקומט ודביק של חמישה דולר בארנקה העיד על נכונותו לשלם. אם עוד כאלה יראו אותה כאן - במיוחד לבושה ככה - היא תצטרך ככל הנראה לשרת גם אותם. המציצה היתה אף מציקה יותר כי לא הספיקה לשתות את התערובת שגארי הכין לה. בלי הריגוש שגרמו לה הסמים, המציצה היתה משפילה מאוד. היא לא עומדת להתפס שוב לא מוכנה. אחרי שניגבה את השפיך מפניה (היא לא הצליחה לבלוע הכל) לגמה כמה לגימות מבקבוק הכיס שבארנקה. היא כבר חשה בדיגדוג החמים בתחתית בטנה, ונשימתה היתה מהירה ושטוחה.

היא סרקה את הקהל, נואשת ומתחרמנת יותר ויותר. מי יזיין אותה?

גארי הביט, מחייך, כשראה את סטייסי - לבושה כמו חלום רטוב - קוראת למישהו אליה. זה היה פול בקסטר, מכיתה י"א. בחור גבוה עם משקפיים ועור גרוע; שקט כזה. הוא ראה את סטייסי מושכת אותו אליה ולוחשת משהו באוזנו. כמה שניות אחר כך, הסמיק פול עד אודם כהה, אבל הניח לעצמו להיות מובל לחדר ההלבשה. הזוג נעלם מהעין.

"היא כבר מצאה אחד?" גארי פנה. שרון הופיעה מאחוריו כשהביט בסטייסי בעבודתה. הנערה הנמוכה החזיקה כוס פונץ'. היא נאלצה לצעוק כמעט כדי לגבור על המולת התזמורת.

"כן," ענה, צועק חזרה. "פול בקסטר; משיעור הצרפתית של רנקוויסט."

"לא לקח לה הרבה," העירה שרון, לוגמת מהפונץ' האלכוהולי.

גארי חייך אליה. "לא, לא עם איך שהלבשת אותה. עבודה טובה."

שרון הנהנה לשמע המחמאה, אבל לא החזירה חיוך. משהו הטריד אותה. "עשית לה את זה קל מדי," התלוננה. "הסמים עושים לה מזה כיף. היא נהנית יותר מדי."

חיוכו של גארי רק התרחב. "ובכן," השיב, "אולי אני צריך לגלות לך סוד קטן." הוא הביט סביב, כאילו מישהו יכול לשמוע אותם מעבר לרעש הלהקה. שרון רק בהתה בו, ממתינה.

"אחרי שבועיים, הפסקתי לשים את הסמים בסקוטש. מאז סוף ינואר, היא שותה סקוטש. נקי."

עיניה של שרון התרחבו בהפתעה. "אבל... זה כבר שבועיים. היא לא אמרה... היא לא..."

"נכון," קטע אותה גארי. "זה היופי בזה. היא מתחרמנת עכשיו לגמרי בעצמה. כל מה שצריך זה קצת סקוטש, והיא מוכנה לקפוץ למיטה עם כל אחד. בקרוב אני אתחיל לשנות את הסוג של האלכוהול. עד סוף השנה, היא תהפוך לשרמוטה בכל פעם שתיגע בטיפת משקה אלכוהולי. הכל חלק מהאימון."

הפתעתה של שרון הפכה לשעשוע. "גארי," היא גיחכה, "זה מושלם." היא התחילה ממש לצחוק.

"מה כזה מצחיק?" זה היה ניל. הוא היה כבר שתוי למחצה. גארי הביט בשרון הצוחקת. "את תגידי לו," הציעה לה. "אני חושב שאשלח עוד כמה בנים לסטייסי. נדמה לי שאני רואה את האחים שיפר."

פרנק שיפר דחף את הדלת לחדר ההלבשה ונדחס מבעדה פנימה. אחיו הצעיר סיימון נכנס אחריו. האחים שיפר היו שניהם שמנים - והיו שמנים עוד יותר אם לא היו גם גבוהים. עדיין, אפילו בגובה מטר ותשעים, הם היו שמנים למדי. הם היו כמה שנים מבוגרים יותר משאר התלמידים בגרינווד, שכן נשארו כיתה לעיתים קרובות כשחבריהם מסיימים ועוזבים. רק טפשותם התחרתה בגודלם, והם הפכו לסוג של בדיחה בגרינווד. למזלם, הגן עליהם גודלם מתקיפות ממשיות, ועזבו אותם במנוחה בדרך כלל. לכן הופתעו כשגארי ניגש אליהם במסיבה והציע שזה יהיה רעיון טוב להציץ לחדר ההלבשה, "לראות מה הולך שם". זה בילבל אותם, רוב הדברים בילבלו אותם, כך שהם רק משכו בכתפיהם והידסו לשם.

קול נשי נשמע כשצעדו לאיטם במסדרון הקצר המוביל לחדר ההלבשה הראשי.

"אוה... כן... כן... כן."

הקול היה צרוד מתשוקה. האחים שיפר מיהרו קדימה ככל שיכלו והציצו מעבר לפינה לחלקו המרכזי של החדר.

"אוה כן... תזיין אותי... תזיין אותי..." זו היתה סטייסי ריצ'רדס!

האחים הביטו נדהמים.

מישהו שכב על הגב על הספסל כשסטייסי ריצ'רדס - הסטייסי ריצ'רדס - עלתה וירדה על הזין הקשה שלו. חצאיתה הקצרה היתה מגולגלת סביב מותניה, והם יכלו לראות בבירור את הזין נכנס ויוצא מהכוס הרטוב שלה.

"אוה... אוה... אוה..." היא הפסיקה לנסות לומר מילים, ופשוט התנשפה וייבבה כשהקצב התגבר. החולצה היפה, הכחולה, של סטייסי היתה פתוחה והוא מעך לה את הציצים בטירוף. החזה שלה הבהיק מזיעה כשגופה החטוב עלה וירד כמו יויו על הזין ששיפד אותה.

"אלוהים אדירים!" סיימון, הצעיר מבין האחים, לא הצליח לשלוט בעצמו. פרנק הכה אותו בעורפו, אך זה היה מאוחר מדי; הנזק כבר נגרם.

סטייסי הפסיקה לקפוץ והביטה מעלה בהלם. מישהו ראה! מתחתיה נאבק פול, מנסה לקום. היא נאבקה להשאיר אותו למטה - הוא כבר כמעט גמר! אבל כשראה את פרנק וסיימון עומדים שם בפה פעור, הוא קילל ונע לאחור על הספסל. הזין שלו יצא מהכוס הנוטף של סטייסי לפני שגמר, משפיך לה על הבטן והרגליים.

"לא!" סטייסי תפסה בו וניסתה להכניס אותו חזרה לכוס שלה לפני שיפסיק להשפריץ; זה לא נחשב אלא אם גמר בתוכה. אבל פול היה מהיר מדי, מתפתל מתחתיה ומזנק על רגליו במהירות. סמוק ממבוכה משך את מכנסיו מעלה, נדחף בעיוורון על פני האחים שיפר ורץ חזרה לאולם ההתעמלות. היה פרץ של מוזיקת רוק גרועה, ואז הדלת נטרקה מאחוריו ברעש רם.

סטייסי ישבה רכובה על הספסל, מתנשפת בזעם ותסכול כשהזרע החם עדיין נוטף על בטנה ונתפס בשיער הכוס שלה. זה לא נחשב! והיא היתה עדיין כזאת חרמנית...

היא שמעה צליל לפניה והביטה למעלה. האחים שיפר, מבוהלים ומבולבלים, פנו ללכת.

"חכו," היא קראה.

פרנק פנה להביט בה. 'אלוהים', היא חשבה, 'השיפרים'. אבל היא חייכה את החיוך המפתה ביותר שלה ו - מרגישה הכי שרמוטה בעולם - החוותה לשני האחים לבוא אליה. ידה השמאלית ירדה וצבטה פטמה; גל לא קרוא של עונג עבר בגופה.

אולי זה לא יהיה כזה נורא...

******

"השיפרים?" קארן צחקה בקול. "גדול. פשוט מושלם." 

"לא רק זה," המשיך גארי, "אני גם חושב שהצעיר יותר התאהב בה. הוא כבר הציע לה לצאת בסוף השבוע." הוא נשען לאחור בכסאו עם הרגליים על השולחן ליד המחשב.

"ו?" השאלה באה מניל. הוא ישב ליד קארן על מיטתו של גארי.

"ובכן, היא הסכימה," ענתה שרון. "תמורת חמישה דולר, כמובן." ארבעת הטינאייג'רים פרצו בצחוק. "לא היינו רוצים שיחשבו שהיא זולה, או משהו כזה."

הם ישבו בחדרו של גארי, עוברים על בסיס הנתונים המעודכן של "כיבושיה" של סטייסי, ומזינים מידע נוסף.

גארי נאלץ להוסיף קטגוריה חדשה עבור ביצועים חוזרים. בראש הרשימה היו טים מאיירס ודניס באקסטר, שני הילדים משיעור הכיף שסטייסי העבירה; כל אחד מהם זיין אותה שש עשרה פעם.

"אבל החלק הכי טוב," המשיכה שרון כשהצחוק גווע, "זה שהוא רוצה ממש לצאת איתה; לסרט או משהו."

זה גרם לצחוק נוסף.

"אז מה היא עשתה?" שאלה קארן. הנערה הביישנית כרגיל התחילה לחוש בטוחה יותר עם האנשים האלה. הם היו החברים שלה.

"מה היא יכלה לעשות? היא נהייתה כולה מפתה ואמרה לו שהיא מעדיפה לבלות איתו זמן לבד; בפרטיות, כדי שיוכלו לעשות חיים. אז בסוף הוא הזמין אותה אליו הביתה לעשות קצת חיים."

עוד צחוק.

"אז מה עם המכירה של התמונות?" שאל ניל כמה דקות אחר כך. "בפעם הראשונה זה הלך יפה. היה מזל הפעם?"

גארי חייך בסיפוק. "אוה, כן," השיב. "המגזין 'שפיך' קנה את כל הסדרה שבה היא מצולמת מוצצת לך. אתה הולך להיות מפורסם; לפחות הזין שלך יהיה."

ניל התרשם. "מגניב."

"כמה?" שאלה שרון.

"שש מאות." ענה גארי. " 'כוסיות קטנות' קנה את הסדרה עם הדילדו. הם גם יפרסמו את התמונות מהסדרה הראשונה החודש. זה עוד 750$ לחלק בינינו. יש גם עוד שניים."

קארן הסתכלה באיאמון כשגארי התחיל לחלק את הכסף. היא נכנסה לעניינים רק אחרי שצילמו את הסט הראשון של התמונות, ולא היה לה מושג שהם עושים כל כך הרבה כסף.

"אה... חבר'ה?" היה לה רעיון. "אולי אחנו יכולים לערב בזה את אשלי איכשהו? יש לי מה לעשות עם הכסף."

גארי הסתכל בה. "היא תעשה את זה? תצטלם?"

קארן חשבה לרגע. "ובכן, זה אולי יצריך קצת שכנוע; במיוחד אם היא יודעת שהן יתפרסמו..."

"אוה, אל תגידי לה את זה," התערבה שרון. "סטייסי לא יודעת. החתמנו אותה על מסמך הסכמה לילה אחד כשהיתה גנובה מהסמים של גארי. כל מה שהיא יודעת זה שאנחנו מצלמים בשבילנו."

חיוך איטי החל להזדחל לרוחב פניה של קארן. זה היה אפשרי... ובטח שיש לה מה לעשות עם הכסף. "אני אראה מה אני אצליח לעשות."

גארי הנהן, וחזר לספור את הכסף. ארבעת הטינאייג'רים ישבו בדממה דקות מספר, מתפעלים מרווחיהם.

"אז," אמר ניל לבסוף, "מה אני שומע על עוד מסיבה עם שחקני פוטבול?"


***

עוד 80 סיפורים
כתבי לסווידריגאילוב


תגובות מישראבלוג:

אודיסאוס kelsey.eunice@gmail.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=216363) , 07:27 12/3/2006:
פרסים - voltures?
"
עופות דורסים" זה תרגום מספק. עופות דורסים טורפים; תנים - רק אוכלים את הנבלות
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 11:54 12/3/2006:
אכן, זה היה voltures. עופות דורסים, אתה אומר, ולא תנים. הגיוני מן הבחינה הזואולוגית (אולי כדאי שלא אתרגם בחיפזון רשלני שכזה).

כך או אחרת, תודה - מייד אתקן. ד"ש לפנלופה.
גורע  , 12:17 12/3/2006:
vulture זה שם כללי ולא לציפור ספציפית. כשהכוונה היא לאוכלי נבלות.

עדת צבועים לדעתי הוא הביטוי הנפוץ יותר ולא עדת תנים.
אודיסאוס kelsey.eunice@gmail.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=216363) , 12:23 12/3/2006:
המילון אומר עופות בלבד:
Any of various large birds of prey of the New World family Cathartidae or of the Old World family Accipitridae, characteristically having dark plumage and a featherless head and neck and generally feeding on carrion.
A person of a rapacious, predatory, or profiteering nature. 
גורע  , 16:07 12/3/2006:
שים לב שבשורה השלישית כתוב במפורש שמדובר בד"כ באוכלי נבלות.

הקונטקסט של הטקסט מוביל באופן ברור לכוון של אוכלי נבלות ולא ציידים.

עופות דורסים הם עופות שצדים את מזונם ע"י דריסה. עופות דורסים אינם אוכלי נבלות.

נשר - אוכל נבלות
עיט - צד.

לכן אני מאמין שהביטוי המתאים בעברית הואעדת צבועיםולאעופות דורסים’.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 16:42 13/3/2006:
גם אני חשבתי שמדובר באוכלי נבלות - והעדפתי תנים על צבועים. בבילון (מקור מפוקפק, אני יודע) אומר שזה פרס. אבל אני חושב שעופות דורסים, בהתחשב במשקלו הליטראלי המפוקפק של הטקסט, בהחלט יספיק בינתיים, לא הייתם אומרים? (-: 

werewolf zeevdx@smile.net.il , 21:00 12/3/2006:

כמו שניתן להבין מכינויי שלי, אם מישהו פה בר-סמכא לתרגם  volture ברוח הדברים, זה אני ! אבל אניח לידידי המלומדים להתחבט בזה בהמשך. האמת שלי היו ציפיות גדולות יותר מפרק המסומן באות השביעית, לא שהוא לא טוב, אבל חסר דוקא פה קצת בשר. קונספירציות יש לנו בשידורי התעמולה לכנסתיאללה סטייסי, להתהפך !
  

סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 16:46 13/3/2006:
כן, הפארקר הזה נוטה לבנות מתח, ולבנות ולבנות... ולבנות. אבל אני לא חושב שלמי שיקרא את כל הסיפור יהיה ספק כלשהו שבסופו של דבר הפכו את סטייסי כמו פורפרה - יש שמה, בסוף, תיאורים די חד משמעיים, הייתי אומר