ש: אני מבקשת להתגבר על עצמך ולענות.
ת: בסדר. את יודעת מה? בסדר גמור. רגליים למעלה. על המשענות. בסדר?
ש: תירגעי בבקשה. מה אמרת כשראית את התמונה?
ת: לא אמרתי שום דבר. נבהלתי.
ש: ומה הוא אמר?
ת: הוא שאל אם אני נשואה למרות שבטח ידע בגלל המטפחת. לא עניתי לו.
*** בתשובה לשאלות - הסיפור כמובן בדוי, כמו יתר הסיפורים כאן ***
-------
ת.פ. 620/76 מדינת ישראל נגד ניסים (נמחק)
עדותה של הגב' יעל (נמחק) מס ת.ז. (נמחק) מהעיר ירושלים, שניתנה ביום ה4 לספטמבר 1976 בפני מפקחת ר. חורן בתחנת המשטרה קישלה בירושלים ~~ נערכה על פי הקלטה ~~ ר. נחום קלדנית ~~ ב. מרציאנו טכנאי ביום ה18 לנובמבר 1976
ש: שלום. מה שמך?
ת: אני מעדיפה לא לענות על שום דבר. ביקשתי ללכת ואני לא מבינה בשביל מה זימנו אותי.
ש: זה לא תלוי בך. עומדת בפנייך ברירה, כמו שהסבירו לך: או להעיד כאן על מה שקרה או שזה יקרה בבית המשפט.
ת: ואם אני אענה כאן אני לא אצטרך להעיד? את לא מבינה, מה שמך?
ש: מפקח רעיה חורן. את יכולה לקרוא לי רעיה.
ת: רעיה, בעלי יהרוג אותי אם ידע.
ש: את מרגישה מאויימת?
ת: לא, לא. אני מתכוונת שהוא יתגרש ממני. אני לא מוכנה להעיד ואני רוצה ללכת מכאן.
ש: הבהירו לך את הנושא. לא מקובל שפשוט לא תעידי, זה משפט אונס. אנחנו יכולים לקבל את העדות שלך כאן ולהציג אותה בבית המשפט.
ת: ואז אני לא אצטרך להעיד שם?
ש: אנחנו לא יכולים להבטיח אבל נבקש מהשופט להתחשב בנסיבות וגם אני לא יודעת אם צריך חקירה נגדית במקרה שלך, אבל את זה נדע כמובן כשנשמע מה קרה. את מוכנה לשתף פעולה? אין לנו את כל היום.
ת: כן. בסדר.
ש: מה שמך?
ת: יעל (נמחק).
ש: בת כמה את, מאיפה, מצב משפחתי?
ת: אני ירושלמית. בת עשרים ושמונה. נשואה.
ש: באיזה נסיבות נפגשת עם הנאשם?
ת: עם ניסים? במעבדה שלו. בחנות צילום.
ש: מה עשית שם? שניה, חוזרת בי. מתי זה קרה, קודם כל?
ת: אני לא זוכרת. לפני שנה וחצי בערך.
ש: מופיע ברישומים נובמבר שבעים וארבע. לפני כמעט שנתיים.
ת: יכול להיות.
ש: למה ביקרת בחנות של הנאשם?
ת: הבאתי לו תמונות לפתח.
ש: את גרה בירושלים. למה לפתח תמונות בתחנה המרכזית בתל אביב?
ת: אלה לא היו תמונות שרציתי לפתח בירושלים. באמת חייבים להכנס לזה?
ש: תקשיבי לי בבקשה, יעל. הדרך היחידה שלך לסיים את הסיפור כאן בלי להעיד בבית המשפט היא לספר לי הכל. בכנות מלאה. אנחנו מבינות אחת את השניה? בלי חוכמות ובלי טריקים. אל תשכחי שיש לנו גם את העדות של הנאשם בעצמו, לא להיבהל, וגם את הסיפורים של המתלוננות האחרות. מדובר בעבירות חמורות מאוד. סדרתיות. אונס.
ת: אני לא התלוננתי ועכשיו אני גם לא מתלוננת.
ש: אני חוקרת אותך כעדה.
ת: בסדר.
ש: למה נסעת לפתח תמונות בתל אביב?
ת: כי אלה היו תמונות לא הגונות.
ש: תמונות עירום? שלך?
ת: תמונות שלי.
ש: מי צילם?
ת: אני לא רוצה להגיד.
ש: בבקשה לענות.
ת: אני חייבת?
ש: כן.
ת: קוראים לו אריה. אנחנו נפגשנו אז, כמה פעמים, והוא צילם וביקש שאפתח את התמונות.
ש: אריה מה?
ת: (נמחק)
ש: נפגשתם וקיימתם יחסי מין?
ת: (הנחקרת לא עונה)
ש: אני מבקשת לענות.
ת: העדות הזו חסויה?
ש: השופט יחליט. בדרך כלל מתחשבים. אני מבקשת לענות. קיימתם יחסי מין?
ת: כן.
ש: אז בשביל מה הוא היה צריך תמונות?
ת: זה התחביב שלו. צילום.
ש: גם הוא דתי?
ת: כן. גם הוא.
ש: דתי כמוך?
ת: כיפה סרוגה.
ש: אז למה הוא לא פיתח את התמונות בעצמו?
ת: לא שאלתי הוא אמר לי לפתח.
ש: בסדר.
ת: (הנחקרת בוכה)
ש: לא לבכות. לא קרה כלום. הנה, תמשיכי ככה לספר לי הכל ואף אחד לא צריך לשמוע מזה חוץ ממני וממך. זה לא צריך לצאת מהחדר הזה.
ת: (לא ברור)
ש: מה? לא הבנתי.
ת: את מבטיחה?
ש: השופט יחליט. אבל אני רוצה להגיד לך. יש הקלטות.
ת: מה?
ש: לפחות של חלק ממה שקרה. אז חשוב מאוד שתאמרי רק את האמת.
ת: הוא הקליט? מה? הוא הקליט הכל?
ש: חלק. בבקשה להתרכז.
ת: טוב.
ש: ולא לבכות, בבקשה.
ת: טוב. אבל אחרי המשפט ישמרו את ההקלטות?
ש: רואה? כשאת רוצה, יעל, את יכולה. כל מה שאת צריכה לדאוג זה לשתף פעולה כמו שצריך ואז אנחנו נשמור עלייך, זה האינטרס שלנו.
ת: בסדר.
ש: מה קרה כשמסרת את התמונות לנאשם?
ת: כלום. זה קרה כשבאתי לקחת.
ש: כמה זמן אחרי שמסרת?
ת: שבוע.
ש: ואז?
ת: הוא לא נתן את התמונות וביקש שאבוא בהפסקת צהרים. באחת. הוא סוגר בין אחת לארבע.
ש: הוא הסביר למה?
ת: היו אנשים בחנות ולא שאלתי. היה כבר אחרי שתים עשרה. עשיתי סיבוב וחזרתי.
ש: לאן הלכת?
ת: זה חשוב? לרחוב נווה שאנן. קניתי נעליים.
ש: אני אחליט מה חשוב ומה לא.
ת: בסדר.
ש: מה קרה כשחזרת לחנות?
ת: הוא ראה אותי דרך הדלת ופתח לי.
ש: הנאשם ראה?
ת: כן. ניסים.
ש: הוא היה לבד בחנות?
ת: כן. הוא ביקש ממני להכנס למעבדה.
ש: ומה ראית שם?
ת: הוא (הנחקרת משתתקת)
ש: הראה לך משהו?
ת: איך את יודעת?
ש: כך הוא עשה גם למתלוננות האחרות.
ת: כמו שאמרתי אני לא התלוננתי וגם עכשיו אני לא מעוניינת להתלונן.
ש: אני חוקרת אותך כעדה. תמשיכי בבקשה. מה הוא הראה לך?
ת: הוא הגדיל... כלומר, עשה פוסטר מאחת התמונות ותלה על הקיר.
ש: מה ראו שם?
ת: זה חשוב?
ש: יעל, את מבזבזת את זמני. אסביר לך שוב: אני מנהלת את החקירה הזו, ואני אחליט מה חשוב ומה לא חשוב. ככל שהעדות שלך כאן תהיה מלאה ומפורטת יותר כך יפחת הצורך להעיד אותך גם בבית המשפט. את מבינה?
ת: מבינה.
ש: מה ראו בתמונה המוגדלת?
ת: אותי, על כורסא.
ש: איפה זה צולם?
ת: אצלנו בבית, בסלון. זו הכורסה... לא חשוב.
ש: הכורסה של בעלך.
ת: כן.
ש: היית לבושה בתמונה?
ת: אמרתי לך אלה היו תמונות עירום (הנחקרת בוכה)
ש: בבקשה לא לבכות. יושבת באיזו תנוחה?
ת: זה הכרחי? באמת (הנחקרת בוכה)
ש: אני מבקשת להתגבר על עצמך ולענות.
ת: בסדר. את יודעת מה? בסדר גמור. רגליים למעלה. על המשענות. בסדר?
ש: תירגעי בבקשה. מה אמרת כשראית את התמונה?
ת: לא אמרתי שום דבר. נבהלתי.
ש: ומה הוא אמר?
ת: הוא שאל אם אני נשואה למרות שבטח ידע בגלל המטפחת. לא עניתי לו.
ש: אבל נשארת שם?
ת: כן.
ש: ומה הוא עשה?
ת: בא ולקח לי את היד וראה את הטבעת ואמר שהוא רואה שאני נשואה ושאני חתיכה ושאני... (הנחקרת משתתקת)
ש: כן?
ת: שאני זונה.
ש: אהה. תמשיכי בבקשה.
ת: הוא שאל אם זה בעלי צילם ואמרתי שכן. חשבתי שכך זה יהיה קצת פחות מביך. אבל..
ש: תמשיכי. תספרי לי מה קרה.
ת: אבל הוא אמר שהוא חושב שאני שקרנית והסתכל לי בעיניים ואמר שאני שקרנית. הוא שאל אם נכון שאני משקרת. אמרתי שכן. ואז הוא שוב קרא לי בשמות גסים.
ש: מה הוא אמר?
ת: בבקשה אל תכריחי אותי... זה לא חשוב. הוא קרא לי כלבה למשל. בסדר?
ש: החלק הזה הוקלט.
ת: אז את יודעת! אז למה את מענה אותי?
ש: אנחנו צריכים אימות. ההקלטה לא ברורה.
ת: בסדר.
ש: מה קרה אז?
ת: הוא אמר שאני צריכה לדגמן גם לו והוציא מצלמה. היה לו שם סטודיו, עם פרוז'קטורים.
ש: ומה עשית?
ת: התפשטתי ועשיתי מה שהוא אמר.
ש: כן. יש לנו את התמונות.
ת: אלוהים. אלוהים. (הנחקרת בוכה)
ש: הכל חסוי, אין מה לחשוש. ומה קרה אז?
ת: הוא התחיל... לגעת. לדבר גם.
ש: מה הוא אמר?
ת: שהוא יודע שאני רוצה.
ש: למה הוא התכוון?
ת: אני... אמרתי כבר, אני לא התלוננתי (הנחקרת בוכה) אתם באתם לבד. לקחתם אותי באמצע יום עבודה. עם ניידת. אני לא יודעת מה אני אגיד.
ש: למה הוא התכוון, יעל?
ת: רציתי. בסדר? הוא צדק. אני לא יודעת למה. כנראה אני באמת כזאת, כמו שהוא אמר. אבל כשהוא נגע בי לא יכולתי להתנגד. בכלל... כשנוגעים... (הנחקרת בוכה) באמת אני חייבת?
ש: צריך לדעת מה קרה שם. הוא שכב איתך?
ת: כן. הרבה זמן.
ש: איך?
ת: על הרצפה.
ש: כשאת על הגב?
ת: כן. על הגב.
ש: והוא אמר לך משהו?
ת: המשיך לדבר.
ש: ואת?
ת: מה איתי?
ש: אמרת משהו? תוך כדי הסקס?
ת: לא... (הנחקרת בוכה)
ש: גם החלק הזה הוקלט.
ת: אלוהים. אלוהים. לא.
ש: ביקשת שימשיך?
ת: כן. כן. (הנחקרת בוכה) ביקשתי. בסדר? ביקשתי.
ש: למה?
ת: לא הפסקתי לגמור. לא יכולתי.
ש: ככה תמיד קורה לך במיטה?
ת: לא! אני לא נימפומנית. אני לא יודעת. חשבתי שאולי הוא סימם אותי אבל זה לא יכול להיות כי לא אכלתי כלום. והוא גם... היה אלים קצת.
ש: כפה עלייך?
ת: לא. בכלל לא. הוא הרביץ...
ש: איפה?
ת: סטירות בפרצוף. בחזה.
ש: ואת המשכת...
ת: לגמור. כן. לא יודעת. הוא שיגע אותי. השתגעתי ממנו. הפסקתי אחר כך לראות את אריה.
ש: מה זאת אומרת?
ת: אמרתי לו שנעלבתי בגלל התמונות.
ש: תמשיכי.
ת: והתחלתי לקחת גלולות.
ש: למה? אם הפסקת לראות את אריה.
ת: כי ניסים אוהב, את יודעת. לסיים בפנים. ולא רציתי להכנס להריון. יש עניין של ממזרות.
ש: המשכת להפגש עם הנאשם?
ת: אה, אתם... לא ידעתם?
ש: זה לא חשוב. מתי פגשת אותו בפעם האחרונה?
ת: לפני שבוע. אני אצטרך להעיד?
ש: את המאהבת שלו?
ת: אני לא יודעת אם ככה קוראים לזה. הוא אומר שאני...
ש: מה?
ת: לא רוצה להגיד.
ש: את צריכה.
ת: השרמוטה הדתיה שלו. הוא... אנס נשים?
ש: חשוד באונס. סיפור דומה. לכן אולי תצטרכי בכל זאת להעיד. אני מצטערת.
ת: אלוהים. אלוהים.
ש: הוא איים עלייך שיראה את התמונות למישהו?
ת: לא. לא. אף פעם.
ש: אמר לבוא ובאת מתי שהוא אמר?
ת: ככה. כן. הוא היה מתקשר לבית הספר בהפסקה הגדולה ואומר לי לבוא אחרי העבודה והייתי באה באוטובוס. הוא שילם על הכרטיס הוא יודע שאין לנו כסף בכלל.
ש: ואיפה בעלך בזמן הזה?
ת: הוא בלימוד. אין לו (בוכה) אין לו מושג. זה מה שניסים היה אומר לי, שלבעלי אין מושג איזו... אשה זונה יש לו.
ש: אני מבינה.
