"לא," הוא אמר לה. "אני לא רוצה רק 'סקס'." הוא חיקה את האופן בו ביטאה את המילה, כבעל כורחה. "אני רוצה לזיין אותך." הישירות הגסה הזו נועדה להדגיש נקודה. "אנחנו הולכים להזדיין. לשכב. לעשות את זה." הוא קם והלך אל המיטה, מוריד את החולצה מעל הראש. "אבל קודם," הוא אמר, זורק את החולצה על הרצפה בחוסר אכפתיות, "את צריכה לבקש."
20/01/2006 22:18:00
התרגומים בבלוג מכילים תיאורים אירוטיים מפורשים, גסויות וקטעים בוטים העלולים לפגוע ברגשות קוראים מסויימים. אלה מכם הממשיכים לקרוא מצהירים בעשותם כן שמלאו להם 18, ושחוקי המדינה בה הם נמצאים מתירים להם קריאת סיפורים גסים במיוחד. תהנו!
והנה, למצפים ולמחכים, החלק השני של סטייסי, ובו מתחיל הסקס, למרות שעדיין מדובר בפתיחה - בשלב הנוכחי, אנו עדיין צופים בצ'ירלידרית מזדיינת פחות או יותר כצפוי, והסחיטה האמיתית, על שלל הרגשות המתהפכים והמתפתלים שתשרה בלב הגיבורה הבלונדית, עדיין מתעכבת. בשבוע הבא יתאר גארי המרושע את מזימותיו בפני קורבנו המיועד, והמשחק (סו טו ספיק) יתחיל באמת.
ושוב אנצל את הבמה ואסתכן בהפניה - ממחשכי הבלוג הפורנוגרפי והנלוז הזה - לבלוג אחר, מצויין בתכלית ולא פורנוגרפי בכלל, זה של לי פורטיס שכבר הפניתי אליו בעבר, בו הופיע לפני פוסט או שניים שיר אירוטי מאוד - ולאו מילתא זוטרתא היא, לכתוב שיר טוב שיהיה אירוטי מאוד, ואפילו מאוד-מאוד, ועוד כל כך קצר, ועוד בעברית.
(והטקסט הבא יחזור על עצמו בכל פרקי הסיפור) "סטייסי בשמינית" הינו סיפור ארוך (או רומאן קצר) שיעלה כאן ב10-12 חלקים, ונושאו סחיטה וניצול מיני בבית ספר תיכון אמריקאי. שימו לב - מדובר בסיפור בוטה ביותר! את החלק הראשון, והקדמה ארוכה המתארת את הסיפור ורקעו, אפשר לקרוא בפרק הראשון.
m/f nc
ניל בדק בפעם העשירית את השעון: עדיין חמש דקות לפני הפגישה עם סטייסי בעשר. הוא הלך אנה ואנה בשביל שליד המזרקה, עוצר רק כדי להטיל לאחור את שיערו הסיבי, החום, ולבדוק אם אין סימנים כלשהם לבואה. הפארק היה ריק, בכל אופן, חוץ מכמה אצנים והאנשים המוזרים שלקחו כלבים לטיול (לפחות, ניל חשב שהם מוזרים; הוא שנא כלבים). איזור המזרקה היה פחות או יותר נטוש, מה שעשה אותו מושלם לפגישה המתוכננת. למרות הרגעותיו החוזרות של גארי, ניל עדיין לא היה בטוח שסטייסי באמת תופיע. הוא ציפה-למחצה לראות ניידת נכנסת למגרש החניה או משהו כזה. גארי, בכל אופן, בטח בתוכנית. הוא טען שמישהי כמו סטייסי, עם המעמד החברתי והמוניטין והכל, לא תוכל להסתכן בחשיפת עדויות להעתקה במבחן. שרון הסכימה איתו, אבל ניל לא היה כל כך בטוח; זה לא היה התחת של גארי, או של שרון, שהיה חשוף שם בפארק. עדיין, הוא חשב, זה שווה נסיון, במיוחד כשחושבים על הפרס הפוטנציאלי שמחכה בסוף! הוא בדק את שעונו שוב: רק עוד כמה רגעים. ניל סרק את הפארק במבטו - אם היא לא תופיע בקרוב...
הנה היא: בגודל טבעי ויפה פי שניים! סטייסי התקרבה לאיטה לאורך השביל שהוביל לפארק מהחוף; היא בודאי החנתה את מכוניתה בחניון החוף, מקום בו היה סיכוי קטן יותר שתיראה. זה היה הגיוני. ככל שניל יכול היה לשפוט, היא היתה לבדה, עובדה שהרגיעה אותו מאוד. אולי זה יעבוד אחרי הכל. הוא עצר וצפה בה מתקרבת.
כשהגיעה קרוב, ראה שעיניה אדומות ונפוחות, כאילו בכתה לאחרונה, או לא ישנה מספיק. אולי גם זה וגם זה. היא נראתה מפוחדת. ניל, בכל אופן, חשב שאם כבר, זה עושה אותה עוד יותר מושכת. זה באמת הולך לעבוד, חשב ניל בליבו, ליבו מאיץ את פעימותיו.
לבסוף, הגיעה לשביל המעגלי המקיף את המזרקה, ואחרי שהיססה לרגע, באה אליו.
"סטייסי..." חייך אליה.
******
סטייסי באמת לא ישנה כמעט כל הלילה, מתהפכת ומסתובבת בציפיה למה שיקרה בבוקר למחרת. כשקמה לבסוף, היתה כמעט תשושה מרוב מחשבות. כל שיכלה לחשוב עליו היה מה שקרה לאדם האחרון שנתפס עם שאלון גנוב. הסילוק מבית הספר... ההאשמות הפליליות... החשיפה הפומבית! זה היה הכי גרוע. המחשבה על ההשפלה גרמה לה לרעוד כשהתכוננה במהירות לפגישתה עם מי ששלח לה את הפתק. תירוץ חפוז להוריה בארוחת הבוקר, והנה היא מחוץ לדלת ובדרכה לפארק.
סטייסי לא היתה מופתעת לראות את ניל עומד ליד המזרקה כשנכנסה לפארק. הטינאייג'רית הבלונדית הבינה במהירות במהלך הלילה שהפתק בודאי בא ממנו. הוא היחיד שידע שהיא מעתיקה, והיחיד שיכול היה להקליט את פגישתם. השאלה היתה: מה הוא רצה ממנה כדי שלא יספר? לרוע המזל, לא היה קשה לנחש את התשובה. היא יכלה לראות את האופן בו צפה בה כשהתקרבה למזרקה. האופן בו עיניו נעו על קימורי גופה, מפשיטות אותה. סטייסי נרעדה. היא לא חשבה שהוא מושך - הוא היה גבוה ורזה מאוד, עם שיער ארוך והופעה בלתי-נעימה - אבל החליטה בלילה שעבר שהיא תעשה הכל - כמעט הכל - כדי לקבל את הקלטת חזרה, כולל לשכב איתו. כל דבר כדי להשתיק אותו. והיא פחדה שזה בדיוק מה שתיאלץ לעשות.
"סטייסי," בירך אותה כשהתקרבה. הוא גיחך.
"חשבתי שזה אתה," ירקה, לא מצליחה להסתיר את הזעם והשנאה בקולה. "מה אתה רוצה?"
"למה, סטייסי," אמר בהפתעה ופגיעה מעושה, "ככה אומרים שלום לשותפך לפשע? נראית די שמחה לראות אותי לפני שבועיים.... כשרצית את השאלון." הנער הגבוה התיישב על הספסל וליטף את המקום שלידו, מחווה לה להתיישב לצידו.
"לך תזדיין," פלטה, "אני רוצה את הקלטת." היא לא יכלה להאמין שיש לו את החוצפה להתנהג אליה ככה. היא לחמה בדחף להעיף לו את הגיחוך מעורר הסלידה הזה מהפרצוף בסטירה; יהיה זמן בשביל זה אחר כך.
ניל רק חייך וליטף שוב את המושב לידו על הספסל. "אני לא חושב שהגישה שלך מאוד מועילה," אמר בנחת, "למה לא שפשוט תשבי כאן, ונדבר על זה קצת."
היא רק נעצה בו עיניים בכעס.
"אחרי הכל," המשיך, "לא כדאי שיראו אותנו רבים בפומבי. מישהו עלול לשאול למה."
נקרעת בין זעם לפחד, היססה סטייסי עוד רגעים, אבל ויתרה לבסוף והתיישבה לידו. היא נמתחה כשהניח את ידו הימנית סביב לכתפה, אך לא התרחקה. היא קיוותה שאיש לא יראה אותם ביחד; היה בלתי אפשרי להסביר דבר כזה לחברות שלה בבית הספר.
"זה יותר טוב," אמר חלקות, "עכשיו אנחנו יכולים לדבר."
היא פנתה מעט אליו, מתעלמת מהטון המתנשא בו נקט. הכעס ניצח את הפחד, למרות שרק במעט. "אתה יודע מה אני רוצה, מזדיין. סידרת אותי. אני רוצה את הקלטת חזרה, ואני רוצה שתסתום את הפה המזויין שלך בקשר לכל העניין, חתיכת חרא..."
היא נדהמה לכדי שתיקה המומה כשהרים את ידו השמאלית וסטר לה בפניה. זה לא היה חזק במיוחד, אבל מפתיע ומשפיל. היא הרימה את ידה אל לחיה הבוערת והתחילה להתרחק, אבל ניל אחז בה בחוזקה. דמעות מילאו את עיניה.
"קודם כל," אמר לה בשקט, "אל תקללי אותי, וגם לא בנוכחותי. זה גורם לך להשמע זולה. את מבינה?"
המומה, הנהנה בראשה, כשהדמעות החלו לזלוג על לחייה. ההשפלה שבעובדה שמדברים איתה ככה היתה אפילו גרועה יותר מהסטירה. מה הוא עושה לה?
כשראה אותה מהנהנת, הרפה את אחיזתו, אבל הותיר את זרועו סביבה. הלחי עליה סטר החלה להאדים, אז הוא התכופף ונישק אותה. סטייסי התקשחה והחלה לרעוד, אבל לא התרחקה. "הנה, הנה," אמר לה חלקות, מוחה את הדמעות מלחייה, "יותר טוב עכשיו?"
רועדת, היא הנהנה שוב.
"יופי." ניל נשען לאחור על הספסל. "עכשיו אנחנו יכולים לדבר. כמו שאת יודעת, יש לי עדויות שיכולות לזיין אותך בבית ספר. אני לא רוצה להשתמש בהן, אבל אעשה את זה אם אהיה חייב."
"אם תיתן להם את הקלטת," התווכחה, מחזירה לעצמה מעט שליטה (אבל עדיין לא מתרחקת מזרועו החובקת), "ישעו גם אותך. אני אגיד לכולם שמכרת לי את השאלון. שנינו ניפול ביחד." היא חשבה על הטיעון הזה בלילה, כשהתהפכה במיטה.
ניל רק משך בכתפיו. "את יכולה לנסות," ענה, "אבל אני לא חושב שמישהו יאמין לך. אי אפשר לזהות את הקול שלי בהקלטה ויש לי חברים שיהיו מוכנים להשבע שהייתי במקום אחר ביום שישי ההוא. חוץ מזה, כמעט נכשלתי בבחינה; מי יאמין שהיו לי את השאלות?" הוא השתתק לרגע והביט בה. "ואפילו אם יסלקו אותי, זה לא ביג דיל; אנשים מצפים ממני לדבר כזה. זו התדמית שלך שחשובה."
הוא צדק. סטייסי התחילה לבכות שוב, והיתה חייבת לשאת בהשפלה כשניל מחה את דמעותיה מהלחיים. "א-אז, מה אתה רוצה, אם ככה?" היא הובסה. היא תיתן לו מה שירצה.
"אותך." הגיעה התשובה הצפויה. "רק ללילה אחד. מחר בלילה. אני רוצה שתשכבי איתי, ותתנהגי כאילו את אוהבת את זה. אחר כך אני אתן לך את העותק היחיד של הקלטת."
סטייסי התחילה לרעוד שוב כשאמר את זה, אבל לא היתה המומה במיוחד. בעניין הזה, היא היתה על קרקע מוכרת; רוב הבנים בבית הספר רצו ממנה את אותו הדבר, והיא היתה רגילה להתמודד עם רצונותיהם. חוץ מזה, היא ציפתה למשהו כזה, וזה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. היא לא חשבה שניל מושך, והמחשבה על סקס איתו גרמה לה בחילה, אבל היא בודאי לא היתה בתולה. ולילה אחד זה לא לתמיד. זה יהיה לא נעים, אבל זה ייגמר מהר, והיא לא תצטרך לדבר איתו יותר אף פעם. חוץ מזה, אחרי שהקלטת תהיה אצלה...
סטייסי היתה זהירה, בכל אופן, לא להניח למחשבותיה להתגלות. לא צריך להראות לחרא הזה שהיא לא כזאת מפוחדת כמו שהיא נראית. "ואתה תיתן לי את הקלטת?" שאלה בשקט.
"ברור."
"ואין אני אדע שאתה לא שומר עותק כדי לסחוט אותי שוב?"
"לא תדעי," באה התשובה הפשוטה. "אבל אני נשבע על הקבר של אמא שלי שאני לא אשתמש בקלטת כדי לסחוט אותך שוב." היא נראתה מלאת ספקות, אבל הוא רק משך בכתפיו. "זה הכי טוב שאני יכול לעשות."
"רק לילה אחד?"
ניל הנהן.
"וזה ישאר סוד, נכון? אתה לא תספר לאף אחד?" זה היה קריטי. אם מישהו ישמע שהיא שכבה עם ניל פרנץ', לא משנה מאיזו סיבה, היא תהיה הרוסה בבית הספר. זה יהיה גרוע יותר מלהתפס בהעתקה.
ניל הנהן שוב. "אף אחד לא צריך לדעת," הוא אמר לה.
סטייסי השתתקה לכמה רגעים ואז הנהנה. היא כבר לא רעדה, ונראתה מהורהרת. "אוקיי," הסכימה. "אני אעשה את זה. רק לילה אחד. ואף אחד לא יודע."
"כן." ניל בקושי הצליח להתאפק מלצחוק בקול. אם היא היתה יודעת מה הם מתכננים לה! "תגיעי אלי מחר בשבע בערב. תמצאי את הכתובת?"
"יש לי מדריך תלמידים," היא ענתה. "אני אמצא." היא התחילה לקום, אבל ניל חיבק אותה אליו.
"אני לא מקבל נשיקת פרידה?" שאל אותה. "שיהיה לי משהו שיחזיק אותי עד מחר?"
נלחמת בבחילה, הניחה לעצמה להיות מחובקת ולחצה את שפתיה אל שלו. ידיה תלויות ברפיון בצדי גופה, ניסתה לשמור על פה סגור, אבל לשונו היתה עקשנית, והגיעה במהירות לסייר את פנים פיה הממאן.
"רק לילה אחד," אמרה לעצמה, כשהוא המשיך לנשק אותה עד שזה נראה כבר כמו התמזמזות, ולא כמו נשיקה אחת.
לבסוף הוא שחרר אותה. מתנשמת, נאבקה לקום על רגליה והסתלקה במהירות.
"להתראות מחר!" הוא קרא אחריה.
******
שרון דחסה עצמה לתוך הארון, מנסה להתארגן בנוחות ככל האפשר על ערימת הבגדים שניל הניח שם עבורה. ממקום בו ישבה, יכלה לראות את מיטתו. היא הביטה דרך עינית מצלמת הוידאו של אביה. "נראה טוב," דיווחה לגארי, שצפה בה, יושב על צד המיטה. "כל זמן שהאורות נשארים דלוקים, לא צריכה להיות לי שום בעיה עם הצילום. קצת צפוף פה, אבל."
גארי גיחך אליה. "את כבר צריכה להיות רגילה," התבדח. "הארון מלפני שבועיים לא היה יותר גדול."
שרון צחקה בהסכמה. מה, עם הצילומים בחדר המלאכה, ועכשיו בחדר של ניל, היא כבר הופכת למומחית. אולי, חשבה, כדאי לה להיות בלשית פרטית. בטח יש הרבה כסף בתיקי גירושין וכאלה.
הנערה בת ה17 נשענה על גב הארון כשידידה, ולפעמים החבר שלה, סידר את החצובה שלפניה כדי לפנות לה מעט יותר מקום. היא חשה ציפיה לקראת מה שעומד לקרות, למרות שעדיין התקשתה להאמין שסטייסי באמת תופיע ותעשה את זה. תארי לך... מלכת הקרח מסכימה להזדיין עם ניל! (תארי לך מישהי מסכימה להזדיין עם ניל). והיא שם כדי לצלם את זה! עם המצלמה שהיא הפעילה, ומצלמת הוידאו השניה שהסתירו על המדף לצד מיטתו של ניל, הם יוכלו לתעד את האירועים באיכות ארכיונית. ואחרי העניין הזה, היו לגארי כאלה תוכניות בשביל סטייסי, שרק המחשבה עליהן גרמה לשרון להירטב ולרעוד כולה. היא שנאה את סטייסי, ואת כל הכלבות המתנשאות בבית הספר. הרעיון לזיין אחת כזאת עד הסוף היה נהדר מכדי שתוכל לעמוד בפניו.
"את בסדר?" קטע גארי את חוט מחשבותיה. המצלמה עמדה לפניה, והכל היה מוכן.
"תביא נשיקה," פקדה, מתרוממת. גארי גחן ונישק אותה נשיקה מלאה על הפה, לשונו משחקת עם שלה. היא יכלה להרגיש שהוא מתרגש כמוה ממה שעומד לקרות, למרות מנהגו הרגוע. אולי יהיה להם זמן...
"היי היי," קרא ניל, מבודח, כשנכנס לחדר. "זה אמור להיות הלילה שלי. תפסיקו עם זה." ממאנת, שיחררה שרון את גארי וחזרה לתנוחתה בארון. אפשר לסמוך על ניל שיופיע בזמן הכי לא מתאים. גארי חייך אליה ומשך בכתפיו.
"אחר כך," הוא לחש.
שרון נרעדה כשסגר את הארון, מותיר רק חריץ. "שיט," מילמלה לעצמה, מנסה להתארגן בנוחות. כמה רגעים אחר כך כבר השתוקקה לסיגריה.
******
סטייסי נכנסה לחדר לפני ניל, ונעמדה שם כאשר סגר את הדלת מאחוריהם. היא לבשה ג'ינס כחולים וחולצת טי צהובה, וסידרה את שיערה הבלונדי בקוקו פשוט.
"אוהבת?" שאל ניל, מחווה בתנועה סתמית על החדר. סטייסי הביטה סביבה. זה היה חדר קטן בבייסמנט, מואר להפתיע בהתחשב בעובדה שהיה רק חלון אחד קטן. האור, בכל אופן, לא הועיל לחדר כלל. הוא רק חשף את פאנלי העץ החבוטים בסגנון שנות השבעים שכיסו את הקירות. זה, והשטיח הבלוי והגס, הקנו לחדר מראה סליזי מעט. פחות או יותר כמו שסטייסי ציפתה. ליד המיטה - מיטת יחיד, היא הבחינה - שהיתה בפינת החדר ליד הארון, הרהיטים היחידים בחדר היו ספה ושולחן קפה חבוט, עמוס במגזינים וחוברות קומיקס, כמו גם המדפים שמעל למיטה.
"נחמד," אמרה בסרקסטיות. "אני רואה שהשקעת פה המון." לפני שבאה, החליטה להיות הכי קלה שהיא יכולה, לזרום עם הכל הכי מהר שאפשר, אבל עכשיו, כשהיתה פה, לא יכלה להסתיר את הבוז והכעס שחשה.
ניל לא הגיב לסרקאזם שלה. "משהו לשתות?" הוא שאל, מוציא בקבוק מתחת לשולחן הקפה. "וויסקי. אני אשתה."
הדבר האחרון שסטייסי רצתה היה לבזבז זמן על משקאות, אבל אם הוא כבר שותה, היא תיארה לה שגם היא יכולה לשתות אחד. זה אולי אפילו יהפוך את העניין הזה יותר קל עבורה. "כן, בסדר," ענתה. "עם מים."
בזהירות רבה התיישבה בקצה הספה, נזהרת לא לגעת בחוברות וגם לא - עכשיו היא ראתה - באפר הסיגריות שהיה מפוזר על כריות הספה. ניל נעלם בחדר האמבט הצמוד ועירבב את המשקאות. היא שמעה את המים זורמים לרגע, ואז הוא חזר עם שתי כוסות. הוא נתן לה אחת והרים את שלו: "לחיינו." הצהיר.
סטייסי בהתה בו לרגע. תזדיין, היא חשבה. "לחיינו," הדהדה בעל כורחה, מרימה את כוסה. אחרי שזה יגמר, אמרה לעצמה, לוגמת מהמשקה, אני הולכת לדאוג שיטפלו בחרא הזה. אני מכירה כמה בחורים מנבחרת הפוטבול ש...
"אז," קטע ניל את מחשבותיה, מתיישב לצידה על הספה, "איך היה סוף השבוע שלך?"
אה, בסדר, חשבה. בוא נפטפט קצת. איזה בן זונה. "פשוט נפלא," ענתה בסרקסטיות, "ושלך?"
"הייתי חרמן כל הסוף שבוע," אמר לה, "חושב עלייך."
הישירות הגסה, הלא מתנצלת שלו זיעזעה אותה, מזכירה לה את מצבה, ולמה היא שם. הכי טוב לגמור עם זה כמה מהר שאפשר. בכוונה תחילה, רוקנה את כוסה בלגימה אחת והטיחה אותה בשולחן הקפה. "תפסיק לזיין בשכל. בוא נעשה את זה."
ניל, בכל אופן, לא מיהר לשום מקום. הוא לגם באגביות מהמשקה שלו וחייך אליה. "נעשה מה?"
"אתה יודע," החוותה בסתמיות. "...זה."
"זה?"
"סקס," היא ירקה. כמה מטומטם הוא יכול להיות? "זה מה שאתה רוצה, נכון? בשביל זה אני פה, נכון?" היא הסמיקה והשפילה את מבטה. הוא לא בדיוק עשה לה את החיים קלים.
ניל שלח בפתאומיות יד אל פניה, מפנה אותה אליו כך שיוכל להסתכל ישר לתוך עיניה הגדולות והירוקות.
"לא," הוא אמר לה. "אני לא רוצה רק 'סקס'." הוא חיקה את האופן בו ביטאה את המילה, כבעל כורחה. "אני רוצה לזיין אותך." הישירות הגסה הזו נועדה להדגיש נקודה. "אנחנו הולכים להזדיין. לשכב. לעשות את זה." הוא קם והלך אל המיטה, מוריד את החולצה מעל הראש. "אבל קודם," הוא אמר, זורק את החולצה על הרצפה בחוסר אכפתיות, "את צריכה לבקש."
"לבקש?" מוחה של סטייסי הוצף באי אמון נדהם. היא חשה מסוחררת מעט, כנראה בגלל המשקה. "לבקש?"
ניל נשכב על המיטה, שם את ידיו מעל ראשו וחייך אליה. "את הולכת לבקש ממני לזיין אותך." אמר לה. "ואז, אם תבקשי יפה, אני אעשה את זה."
"אתה משוגע!" סטייסי ניסתה לקום מהספה, אבל מעדה על שולחן הקפה ונפלה שוב על התחת, מעיפה ערימת חוברות. "אני לא הולכת לבקש ממך..."
"בסדר," קטע אותה ניל. "אז לכי." הוא הצביע על הדלת. "אבל עד סוף הלימודים מחר, הטייפ הזה יהיה במשרד של ד"ר גרוסמן." (ד"ר גרוסמן היה מנהל בית הספר)
סטייסי נעמדה שוב, נזהרת הפעם, ראשה מסתובב. "א-אבל..."
"נו?" ניל נשמע לא מתפשר. "מה את מעדיפה?"
סטייסי נאחזה בקש. "אבל אמרת אתמול שאסור לי להגיד לידך מילים גסות," התחננה, "אמרת שזה גורם לי להשמע זולה." השפיל אותה למדי להשמיע את הטיעון הזה, אבל זה כל מה שהיה לה. הוא בטח לא הולך להכריח אותה...
[כאן אולי המקום לציין שבארה"ב, שלא כמו בארצנו הנפלאה והוולגארית, נערה מחונכת היטב כמו סטייסי, גם בלי קשר להשפלה הגלומה בעצם הצורך לבקש, עשויה להזדעזע באמת ובתמים מעצם המחשבה לבטא מילים גסות כמו "לזיין", שספק אם עלו על דל שפתיה שלא בהקשר-משועשע-עם-חברות - כפי שתוכל כל אחת מהקוראות להווכח בעצמה, אם תראה את הוידאו הידוע של פאריס הילטון - הדומה למדי פיזית לתיאור גיבורת הסיפור, יש לציין - בו היא נחרדת עד כדי צחקוק היסטרי כאשר מאהבה אומר Pussy]
"זה היה אתמול," הוא אמר לה, מגחך, "עכשיו, אני רוצה שתישמעי זולה; את באמת זולה."
"מניאק אחד!" דמעות החלו לזלוג על פניה. "מניאק אחד."
"בחירה שלך," הוא אמר לה, "טייק איט אור ליב איט. או שתבקשי ממש יפה שאזיין אותך, או שתעופי מפה. מה זה הולך להיות?"
גארי הביט בריכוז מעמדתו בחצר מחוץ לחלון. ממקום מושבו, מציץ דרך פתח קטן בתריסים, יכול היה לראות כל מה שקורה, אבל לא לשמוע. הוא קילל את עצמו בדממה שלא הותיר חרך בחלון, אבל היה מאוחר מדי בשביל זה. אפשר רק לקוות שניל לא מפשל. וכמובן, הוא ישמע את זה אחר כך מהוידאו. הוא קיווה ששרון מוכנה.
בפנים, נראה שהדברים מסתדרים היטב, חרף דאגותיו. ניל גרם לסטייסי לקחת את המשקה שגארי הכין לה במיוחד. פרט לאלכוהול, עירבב פנימה גם כמות קטנה של תרופת הרגעה - להפיג את עכבותיה, וסם מרץ - לשמור עליה עירנית ולהגביר את תגובות חושיה. שני הסמים יחד, הוא קיווה, ישיגו את האפקט הרצוי.
אם שופטים לפי האופן בו נראו הדברים, זה עבד. סטייסי נראתה מבולבלת ומפוחדת. היא נאבקה לקום על רגליה וללכת לדלת כשניל אמר לה משהו, אבל לא הלכה - כמו שגארי ידע (קיווה) שיקרה - ופנתה שוב מול ניל שעל המיטה. גארי הביט מטה לוודא שהכל מוכן עם המצלמה. הולכות להיות כמה תמונות מעניינות...
סטייסי הסתכלה בניל, שוכב על המיטה מרוצה מעצמו. היא היתה מבולבלת מרוב זעם ואי אמון. לא יכול להיות שזה קורה לה; לא יכול להיות! ראשה הסתחרר. הוא לא יכול לצפות ממנה ש....
"עוד הזדמנות אחת, סטייס," אמר לה, "תבקשי או תלכי."
סטייסי פנתה הצידה מהפנים הלהוטים ונשענה על דלת החדר, מנסה להשליט סדר במחשבותיה. היא עדיין מסוחררת, אמנם, וקשה לחשוב. לבקש או ללכת... לבקש או ללכת... מה היא יכולה לעשות?! בסופו של דבר, בכל אופן, היא הגיעה להחלטה היחידה האפשרית עבורה; אין שום דרך אחרת בה תוכל לגרום לו לתת לה את הקלטת.
אוקיי, מניאק, היא חשבה, שואפת אוויר ונרעדת, אני אתן לך מה שאתה רוצה ועוד יותר. היא הסתחררה לפנות אליו שוב.
"ניל," שאלה, קולה רועד מעט, "אני... אני רוצה להזדיין איתך." היא לא יכלה להאמין לצליל המילים הבוקעות מפיה. זו היתה באמת היא שמדברת? זה לא נשמע כמוה. היא התחילה להרגיש מנותקת באופן מוזר.
"מה זה היה?" שאל ניל, מאהיל על אוזנו בכף ידו. "לא קלטתי מה אמרת."
ידיה מכווצות באגרופים חסרי ישע, חזרה על המילים השנואות, בקול רם מעט יותר הפעם. "אני רוצה להזדיין איתך. בבקשה תן לי להזדיין איתך."
"את לא נשמעת כאילו את מתכוונת לזה," העמיד ניל פנים כאילו נפגע, מושך את ההשפלה עוד קצת.
אוקיי, אמרה סטייסי לעצמה, מנסה להשאר רגועה, פשוט לתת לו מה שהוא רוצה. לעשות מה שהוא רוצה, לקחת את הקלטת ולעוף מפה. "בבקשה," חזרה, הפעם בטון תחינה מוגזם, "בבקשה תן לי להזדיין איתך. אני רוצה להזדיין איתך."
למרבה זעמה וזעזועה, ניל רק משך בכתפיו באגביות. "לויודע," ענה לה, "אולי לא בא לי."
ליבה דילג על פעימה. הוא מתכנן להפיץ את הקלטת אחרי הכל? "בבקשה," התחננה, הפעם ברצינות. "בבקשה תן לי להזדיין איתך. אני רוצה... אני באמת רוצה. אני מצטערת שהייתי כזאת מרושעת אליך קודם. בבקשה תיתן לי להזדיין איתך?" היא בחנה אותו במבטה.
נראה שניל החליט. "בואי נראה מה יש לך," אמר לה. "תורידי את הבגדים. אם מה שאני רואה מוצא חן בעיני, אולי אני אתן לך."
סטייסי, מטושטשת מהלם ועדיין מסוחררת מהמשקה, התחילה להוריד לאיטה את חולצת הטי. היא הלכה כל כך רחוק, היא כבר יכולה להמשיך עד הסוף. ידיה רעדו כשמשכה את החולצה לאט מעל לראש...
"לא ככה," בהה בה ניל בתשוקה, "תעשי את זה סקסי - כמו סטריפטיז. ובלי הקוקו."
בולעת רוק, סטייסי צייתה, מושכת את הגומיה משיערה ומנערת אותו לחופשי. שיערה הבלונדי הגלי נתלה סביבה, והיא התחילה להתפשט באופן הכי סקסי שהצליחה. מנסה לחייך בפיתוי, הורידה את החולצה וזרקה אותה לפינת החדר, חושפת את חזייתה. ניל חייך בציפיה. הציצים של סטייסי לא היו גדולים במיוחד, אבל מאוד מוצקים ויפים. כשנשארה בחזיה התחילה, למרבה שמחתו, ללטף את שדיה דרך הבד, עדיין מביטה בו בפיתוי. אחרי שעשתה זאת שניות מספר, פתחה את החזיה, ואז הורידה אותה לאט. שדיה הזדקרו בגאווה, הפטמות זקורות. סטייסי נבוכה לרגע בגלל זה, אבל נזהרה לא לחשוף את מבוכתה. היא הלכה רחוק מדי מכדי שתחשוב על נסיגה. היא העבירה ידיים רומזניות, מבטיחות, על החזה, על השדיים החשופים ולאורך בטנה השטוחה אל הג'ינס שלה. מהססת רק מעט, פתחה את הכפתור והורידה את הג'ינס לאורך רגלי הספורטאית הארוכות שלה. היא לבשה תחתונים לבנים פשוטים. סטייסי יצאה מהג'ינס לכיוון ניל. הגיע הזמן לגמור עם זה.
"בקשי." יצר ניל בשפתיו את המילה.
בקול הכי מפתה שעלה בידה להשמיע, סטייסי עשתה מה שאמרו לה. "בבקשה," התחננה, בלחישה גרונית, "בבקשה תזיין אותי. אני צריכה את זה כל כך... בבקשה תזיין אותי." כשהתחננה, העבירה את ידיה על פטמותיה הנוקשות, כמעט גורמת לניל לפלוט על המקום. זו באמת סטייסי ריצ'רדס שעומדת מולו? "בבקשה," הפצירה, "אני צריכה את זה עכשיו..."
לא יכול לחכות יותר, ניל הניף את רגליו לרצפה והתיישב על צד המיטה. "בואי הנה, כלבה." הוא נהם, קולו צרוד מתאווה.
מסוחררת מתערובת הסמים שהגישו לה וכמעט מטושטשת מרוב הלם, סטייסי צייתה. היא חשה מנותקת, כאילו גופה פועל אוטומטית בזמן שהיא - סטייסי ריצ'רדס האמיתית - מביטה ממרחק. נושמת במהירות, מיהרה קדימה, הציצים שלה קופצים כשהלכה. היא כרעה לפניו כאשר החווה לה לעשות כן.
"רוצה את זה?" שאל בנימה מחוספסת.
סטייסי הסתכלה למעלה אליו בעיניה הגדולות והירוקות, מבולבלת ולא מצליחה לחשוב. רוצה...
"הזין שלי, סטייס. את רוצה את הזין שלי?"
סטייסי נאבקה בדמעותיה. "אוה, כן," התנשמה, "בבקשה, תן לי את הזין שלך."
כשהנהן, הושיטה יד בין רגלים ונאבקה עם הרוכסן. כמה שניות מאוחר יותר, הזין שלו קפץ החוצה אל אצבעותיה. הוא היה כבר קשה מאוד, ו- ציינה לעצמה סטייסי בסלידה - זוהר מרטיבות. מה עכשיו?
"נשקי אותו," הוא פקד, עונה לשאלתה האילמת. "תני לו קצת לשון."
נשנקת, סטייסי העבירה את פניה קדימה, תופסת בו, ובזמן שליטפה אותו באצבעותיה בעדינות, התחילה לנשק וללקק. היא עשתה את זה כמה פעמים עם חבריה הקודמים. היא לא אהבה את זה, אבל הצליחה לשלוט בסלידתה. זה המשיך כמה רגעים לפני שניל התחיל לגעת לה בציצים. למבוכתה, הם הגיבו מייד, הפטמות חוזרות לקשיותן הקודמת. גופה שלה בגד בה! פניה האדימו מבושה, אבל היא התחילה, ללא ספק, לחוש דגדוג בין הרגליים.
"קחי אותו בפה," לחש לה ניל כמה רגעים מאוחר יותר, מזיז את שיערה מפניה. נשימותיו היו מהירות. ממאנת, עשתה כן, מחליקה את פיה החם, הרטוב על הזין הדביק-עכשיו ומוצצת בעדינות. הטעם המלוח לא היה נעים, אבל היא יכלה לסבול את זה כל זמן שהוא לא גומר לה בפה. הוא בטח לא מתכוון...
לפתע הוא נשען לאחור והניף את רגליו לפנים. מופתעת, הוציאה את הפה מהזין שלו והביטה מעלה מתנוחת הכריעה שלה, סנטרה זוהר ברוק וקדם-שפיך. היא הבינה במהירות את רצונו, ושיתפה פעולה בכך שמשכה ממנו את מכנסיו. הוא היה עירום מתחת, והזין שלו הצביע ישר למעלה כשנשכב על המיטה שוב למלוא אורכו.
"עלי הנה," פקד עליה. מתנשפת, וחסרת נשימה מלמצוץ, טיפסה סטייסי על המיטה וכרעה מעל גופו העירום, ברכיה משני צידי ירכיו. נשארת בתנוחתה זו, חיכתה רועדת למה שידעה שתהיה פקודתו הבאה. היא לא חיכתה הרבה זמן.
הוא הושיט יד לשחק בשדיה לרגע, ואז הניח לה ליפול אל ערוותה, נוגע בשפתי הכוס שלה. ידיה של סטייסי קיפצו בדחף לדחוף את ידיו משם, אבל נותרו בצידי גופה. הוא גיחך אליה. "רטוב," הוא ציין. "את באמת נכנסת לקטע." סטייסי נאבקה בדמעותיה, וניסתה להותיר את הבעת התשוקה על פניה. זו לא היתה היא כורעת עירומה מעל ניל פרנץ'; זו היתה מישהי אחרת. ניל נשען לאחור על הכרית. "אני אוהב אותם רטובים יותר, האמת. בואי נראה אם את יכולה להיות קצת יותר מוכנה בשבילי."
קולטת את כוונתו, החזירה סטייסי את ידיה אל בין ירכיה והתחילה לגעת בעצמה. עוצמת עיניים, הצליחה כמעט לדמיין שהיא בחדר שלה, ושום דבר מכל זה לא קורה. היא גנחה שלא מרצונה, כשניל התחיל לגעת לה בשדיים, לש אותם בגסות. אצבעותיה המשיכו לעבוד, בכל אופן, והיא נרטבה מאוד.
בסופו של דבר ראה ניל מספיק. מזיז את ידיה הצידה, כיוון את הזין ממש מתחת לכוס שלה והביט מעלה אליה בציפיה. סטייסי נשענה לפנים על ידיה, כך ששדיה נתלו ישר למטה, והחליקה באיטיות את הזין של ניל לתוך הכוס הרטוב-עכשיו שלה. הוא נכנס בקלות, למרות שהיא היתה צרה מאוד. כשנשענה למטה נבלע הזין כולו בתוכה.
"תתחילי לזוז," פקד עליה בצרידות.
מובסת כליל, התחילה סטייסי לנוע למטה ולמעלה, רוכבת על הזין שלו פנימה והחוצה מהכוס. למרות רצונה, התחילה לגנוח ולהתנשם בתשוקה. ניל התרומם והתחיל לנשוך וללקק את שדיה כשידיו נעו על ירכיה המתוחות. סטייסי התנשפה. זה כאב בהתחלה, אבל אחרי כמה זמן, נראה שהכאב נמס והפך לתשוקה, והחום שהקרין הכוס שלה עטף את כל גופה. החלק המנותק בתודעתה קונן באימה כשגופה התמסר כולו לחוויה.
היא השמיעה קולות אנחה רכים, מתואמים עם קצב תנועותיה, כששיפדה את עצמה על הזין של ניל. בהדרגה הפכו אנחותיה רמות יותר ויותר כשהקצב התגבר והיא התקרבה לשיא. ניל, מתחתיה, התחיל להניע את האגן שלו יחד איתה, כל הזמן מועך ונושך את הציצים הקטנים, המוצקים שלה שנתלו בהזמנה מול פניו.
"אוה... אוה... אוה... אוה..." אנקותיה הפכו רמות יותר ויותר עד שכמעט צרחה. עיניה היו עצומות בחוזקה ופיה פתוח רחב, רפוי בתשוקתה. "אוה... אוה... אוה... אוה... אההה...."
לבסוף, היא גמרה בצעקת תענוג רמה, גופה רועד ומיטלטל. זה כל מה שניל היה צריך; הוא לא הצליח להתאפק יותר. ממש כשנגמרה האורגזמה שלה, הוא דחף את האגן למעלה וקדימה ומשך אותה למטה, מועך את השדיים הכואבים שלה על חזהו המיוזע ודוחף את לשונו עמוק בפיה המתנשם, הזין משפריץ זרע עמוק לתוך הכוס החם, הרטוב שלה.
שני הטינאייג'רים התמוטטו ברפיון, גופיהם העייפים והמיוזעים דבוקים זה לזה. כמה שניות מאוחר יותר, סטייסי התרוממה באנקה והתרחקה מבן זוגה הבלתי רצוי. הזין שלו החליק החוצה מהכוס כשהיא קמה מהמיטה, מותיר אחריו חוט דק של זרע על פנים ירכה.
סטייסי נשכה שפתיים כדי לא לצרוח כשראתה את עצמה במראת האמבט. שיערה הבלונדי היה דבוק לפניה המיוזעים, ממסגר את עיניה הרחבות, המפוחדות ונחיריה המואדמים כשהתנשפה בעוצמה. היה לה רוק על הלחיים והשפתיים איפה שניל ליקק אותה כשגמר. גופה החלק היה מכוסה כולו בשכבת זיעה דקה וזוהרת, ושדיה היו אדומים וסגולים מהמעיכות והנשיכות שלו. זרע זלג מהכוס הנוטף, מצטרף לפס השפיך הלבן והדק שהזין שלו הותיר על ירכה כשהתרחקה.
יללה דקיקה בקעה מגרונה כשהביטה בהשתקפותה. הסחרחורת והתשוקה שאחזו בה קודם נעלמו בעוצמת האורגזמה שחוותה, מותירים אותה צלולה ומבועתת. איך היא נתנה לזה לקרות? מתנשפת ונשנקת, נשענה סטייסי על הקיר, כשלפתע הושלך עליה צרור בגדים מבעד לדלת. זה היה ניל.
"כשתגמרי שם," צעק אליה, "תתלבשי ולכי מפה." הוא לבש את מכנסיו ויצא מהחדר.
סטייסי נשארה שם כמה רגעים בטרם קמה על רגליה. בחוסר יציבות, עדיין מתנשפת, העלתה את הבגדים על גופה הדביק, המנוצל. לבושה, יצאה מחדר האמבטיה ומצאה את ניל יושב על הספה, מעשן סיגריה. הוא התעלם ממנה לרגע ואז הביט למעלה, כאילו מופתע לגלות שהיא עדיין שם. "ובכן? חשבתי שאמרתי לך ללכת."
סטייסי השפילה עיניים. "הק-הקלטת," היא מילמלה. "אמרת- אתה הב-הבטחת לתת לי אותה."
מחייך, הכניס ניל יד לכיסו והוציא קלטת טייפ. "זה הוגן," הוא הסכים, זורק לה אותה. היא לא היתה מוכנה, והקלטת קפצה מחזה ונפלה מתחת למיטה. ניל צחק כשירדה על ארבע כדי לקחת אותה.
כשהקלטת היתה ברשותה, קמה סטייסי והלכה לכיוון הדלת, חושבת רק לצאת משם הכי מהר שרק אפשר.
"לא שכחת משהו?"
היא פנתה אליו. "מה?" הכעס חזר עכשיו, מקל עליה להתמודד עם פניו החרמניות.
"להגיד תודה." אמר לה ניל.
"לך תזדיין," פלטה ויצאה בסערה. מאחוריה שמעה את ניל מצחקק.
תגובות מישראבלוג:
הנץ ronny40s@yahoo.com (http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=24640) , 20:43 22/1/2006:
אחרי התרגום הראשון, לא התאפקתי והלכתי למקור.. וואו איזה מסע מטורף. עכשיו אצלך אני עדיין נהנה, אולי בגלל העברית ואולי בגלל התרגום המוצלח, תודה.
אחרי התרגום הראשון, לא התאפקתי והלכתי למקור.. וואו איזה מסע מטורף. עכשיו אצלך אני עדיין נהנה, אולי בגלל העברית ואולי בגלל התרגום המוצלח, תודה.
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 16:25 23/1/2006:
האמת היא שאין מחמאה גדולה כמו העובדה שקוראי הבלוג קוראים את כל הסיפור במקור, כאשר הוא מתפרסם כאן בחלקים (-: ותודה, כמובן.
האמת היא שאין מחמאה גדולה כמו העובדה שקוראי הבלוג קוראים את כל הסיפור במקור, כאשר הוא מתפרסם כאן בחלקים (-: ותודה, כמובן.
קייטי freegolda@hotmail.co.il , 15:21 23/1/2006:
יהיה המשך?...
סיפור מעולה.. טינאייג’רים בהחלט עושים לי את זה :]
יהיה המשך?...
סיפור מעולה.. טינאייג’רים בהחלט עושים לי את זה :]
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 16:26 23/1/2006:
למעשה, יקירתי, יהיו כעשרה(!) המשכים נוספים לסיפור הזה (-: הוא ממש באורך ספר, וכתוב היטב מאוד לטעמי.
למעשה, יקירתי, יהיו כעשרה(!) המשכים נוספים לסיפור הזה (-: הוא ממש באורך ספר, וכתוב היטב מאוד לטעמי.
דייב דנ (http://www.stagemag.co.il) , 19:23 23/1/2006:
האם יעלו תרגומים אחרים בתקופה הקרובה מלבד ההמשך של הרומאן?
האם יעלו תרגומים אחרים בתקופה הקרובה מלבד ההמשך של הרומאן?
סווידריגאילוב arkady.svidrigailov@gmail.com (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=69947) , 21:31 23/1/2006:
בתקופה הקרובה לא - בהמשך אולי כן (פרט לסיפורי מקור ותרגומי אורחים, העולים קרוב לעת קבלתם, בדר"כ באמצע השבוע)
בתקופה הקרובה לא - בהמשך אולי כן (פרט לסיפורי מקור ותרגומי אורחים, העולים קרוב לעת קבלתם, בדר"כ באמצע השבוע)
